זמן הקרבת קרבן התמיד

 מאת: אורן סעיד

זמן הקרבת קרבן התמיד של בין הערביים, מתחיל בשעה שהשמש מתחילה לנטות למערב. בזמן זה, הצל שנוצר מאור השמש נוטה לצדדים.

בפרשתנו אנו קוראים על הציווי להקריב את קרבן התמיד במשכן (ויותר מאוחר בבית המקדש), פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים: "...כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד.  אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" (כח, ג-ד). 

זמן הקרבת קרבן תמיד של שחר

המשנה מלמדת אותנו מהו זמן הקרבת קרבן התמיד של שחר: "אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה: צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: בַּרְקַאי! [= הבריק והאיר השחר] ; מַתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: הֵאִיר פְּנֵי כָּל הַמִּזְרָח! [=אין מספיק שיאיר השחר בנקודה בשמים - "ברקאי", אלא כל פני המזרח] עַד שֶׁהוּא בְּחֶבְרוֹן? [=כלומר, האם הגיע האור עד חברון] וְהוּא אוֹמֵר: הֵן [=הרואה אומר כן]" (תמיד, פרק ג משנה ב; יומא, פרק ג משנה א). לדעת מתיא בן שמואל, שנפסקה ההלכה כמותו, קרבן התמיד של שחר היה קרב לאחר ש"האיר פני כל המזרח עד שהוא מגיע בחברון" (שם). כך פסק הרמב"ם: "ואימתי זמן שחיטתן:  של בוקר, שוחטין אותו קודם שתעלה החמה, משיאיר פני כל המזרח" (הלכות תמידין ומוספין, פרק א הלכה א). קרבן תמיד של שחר הוקרב על גבי המזבח כאשר השמש האירה את צד מזרח, קודם הזריחה, שהשמש עצמה איננה נראית ועודנה מתחת לאופק[1].

בעלות השחר וכן בעת הזריחה השמים אדומים או כתומים, כי קרני השמש עוברות דרך ארוכה יותר באטמוספירה, ומתפזרות במהלכה, ולכן מגיעים אלינו רק הצבעים האדום והכתום; כל שאר הצבעים התפזרו והסתננו בדרך[2].

התמיד קרב עד ארבע שעות זמניות[3]. מקור דין זה ממשנה בעדויות: "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הֵעִיד חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: ... וְעַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, שֶׁקָּרֵב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת" (פרק ו משנה א).

זמן הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים

המשנה במסכת פסחים מלמדת אותנו מהו זמן שחיטת תמיד של בין הערבים: "תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה, וְהַפֶּסַח אַחֲרָיו" (פרק ה משנה א). מבואר שם בגמרא (פסחים דף נח), שמעיקר הדין זמן הקרבת קרבן התמיד של בין הערביים הוא משעה שש ומחצה, (זמניות) שאז נקרא "בין הערבים" אלא שבדרך כלל מאחרים את הקרבתו, כדי שיוכלו להקריב עוד קורבנות, כי אחרי התמיד אין להקריב כלום. בערב פסח מקדימים כדי שיוכלו לשחוט אח"כ את הפסח ואם חל בערב שבת מקדימים עוד כדי שיוכלו גם לצלותו[4].

גבול חוג הסרטן
בקו רוחב 23.5 מעלות (באדום).
מתוך ויקימדיה

רבינו עובדיה מברטנורא מבאר, כיצד יודעים מתי מתחיל זמן הקרבת קרבן התמיד של בין הערביים: "תמיד נשחט - תמיד של בין הערבים נשחט כל שאר ימות השנה בשמנה ומחצה. דזמן שחיטת התמיד מ'כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב' (ירמיה ו, ד) שהוא משש שעות ומחצה ולמעלה, שחמה נוטה למערב, שחצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע, ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו" (שם). זמנו של בין הערבים מתחיל מחצי שעה אחר חצות היום, היינו מזמן שהשמש מתחילה לנטות למערב. בזמן זה, הצל שנוצר מאור השמש נוטה לצדדים.  לעומת זאת, בחצי שעה קודם חצות היום וחצי שעה לאחר חצות היום – השמש נמצאת מעל לראשינו, ולכן הצל שנוצר מאור השמש, אינו נוטה לצדדים אלא נוצר רק מתחת האדם. גם רש"י מציין במספר מקומות בתלמוד בבלי[5], שבחצות היום, הצל שנוצר אינו  נוטה לצדדים אלא רק מתחת האדם: "אלא אמר רבא  - כולה תקנתא דרבנן היא דמדאורייתא כל שש שעות אחרונות כשירות דהיינו מ'כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב' (ירמיה ו, ד), דהיינו מחצי שבע ואילך שהחמה נוטה למערב והצל למזרח כשאדם עומד כנגד החמה צלו נוטה למזרח, חצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו" (פסחים נח, א). חז"ל מביאים אסמכתא לדבר[6], שזמן של "עֶרֶב" מתחיל כאשר מתחיל הצל לנטות, מהפסוק בספר ירמיה: "קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב" (ירמיה ו, ד).

 בפירוש "תוספות יום טוב" מקשה על פירוש הרב מברטנורא, שבחצות היום הצל נוצר מתחת האדם: "תמיד נשחט - כתב הרב ברטנורא דזמן שחיטת תמיד מכי ינטו צללי ערב וכו' ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו. רוצה לומר ואין לו נטייה לא למזרח ולא למערב אבל שיהיה תחתיו ממש, זהו דבר שהחוש מכחישו בכל אלו הארצות ואף בארץ ישראל. לפי שאין צל כל אדם תחתיו אף באמצע היום. אלא להשוכנים בין עגול סרטן לעגול גדי. ואחת בשנה תבא השמש נוכח הראש לקצתם, קצתם איש איש ביומו, לפי מספר עגולי השמש שתעשה מראשית השנה עד אחרית השנה, אבל לשוכנים חוצה לעגולים האמורים לעולם השמש דרומית או צפונית להם ועושה צל בהכרח הנוטה לצפון או לדרום אפילו בצהרים; והנה ארץ ישראל ידענו, כי היא כמו שמנה מעלות לצפון עגול סרטן" (שם). ה"תוספות יום טוב" מקשה, כיצד הרב מברטנורא כותב שבחצות היום, הצל לא נוטה לצדדים, הרי בארץ ישראל (וכן בארצות בהן הוא והרב מברטנורא חיו) רואים במציאות, שבחצות היום הצל נוטה לצדדים; רק במקומות השוכנים בין  "עגול הסרטן" ל"עגול הגדי" הצל בחצות היום אינו נוטה לצדדים; וגם במקומות אלו, התופעה מתרחשת רק פעם או פעמיים בשנה. להבנת קושיית ה"תוספות יום טוב", נקדים ונבאר מספר מושגים.

מהו אורך הצל שיוצר גוף מסויים?

הצל הינו אזור אליו אור ישיר ממקור אור כלשהו לא מגיע, בגלל עצם החוסם את המעבר. צורת הצל היא במדוייק כצורת החפץ המואר, מפני שהאור נע בקווים ישרים. במהלך היום אורך הצל משתנה, בתחילה השמש נמצאת בגובה נמוך ולכן הצללים ארוכים. ככל שמתקרבים לאמצע היום השמש מתקרבת לשיא הגובה והצללים מתקצרים. כאשר השמש נמצאת בדיוק מעלינו אין לנו צל. לאחר אמצע היום השמש מתחילה להנמיך שוב והצללים מתארכים.

אורך הצל תלוי בזווית הגבוה של השמש יחסית לאופק[7]. כאשר זווית הגובה של השמש, היא 45 מעלות אורך הצל שווה לגובה העצם היוצר את הצל.  ככל שהזווית קרובה יותר לאפס, הצל ארוך יותר ולכן בסמוך לזריחה ולשקיעה השמש מאוד נמוכה בשמיים ולכן זווית הגבוה שלה מתקרבת לאפס ואז הצל מתארך (עד אינסוף). ככל שהזווית קרובה ל-90 מעלות אורך הצל קצר יותר ולכן בצהרים אורך הצללים קצרים וכאשר השמש נמצאת ממש מעל ראשינו (נקודת הזֵנִית, או בעברית "נדיר"), זווית הגבוה שלה היא 90 מעלות ואז אין לנו צל[8].

בארץ ישראל השמש לעולם לא תופיע מעל לראשינו (בנקודת הזֵנִית), ב-90 מעלות, מאחר וארץ ישראל נמצאת בקו רוחב 32 מעלות, ואילו השמש מגיעה עד לקו רוחב 23.5 בחצי הכדור הצפוני המכונה "חוג הסרטן" (או "עגול הסרטן") או לקו רוחב 23.5 בחצי הכדור הדרומי המכונה "חוג הגדי" (או "עגול הגדי"). בכל קווי הרוחב שבין חוג הגדי לחוג הסרטן השמש נמצאת בזֵנִית פעמיים בשנה[9], ולכן העומד על פני כדור הארץ בין חוג הסרטן לחוג הגדי יראה את השמש ישירות מעליו פעמיים בשנה.  העומד על פני כדור הארץ בחוג הסרטן (=קו רוחב 23.5 בחצי הכדור הצפוני) יראה את השמש ישירות מעליו רק ביום הארוך ביותר בשנה בחצי הכדור הצפוני (ב-21 ביוני). הגורם לכך, שהשמש נמצאת בזנית, רק בתחום קווי הרוחב שבין חוג הגדי לחוג הסרטן, הוא נטיית ציר הסיבוב של כדור הארץ למישור בו מקיף כדור הארץ את השמש, המכונה מישור המילְקֶה. שיעור הנטייה של ציר הסיבוב לאנך למישור המילקה  הוא של 23.5 מעלות[10].

במאמר המוסגר יש לציין, שמאות שנים לפני המצאת השעון השתמשו בשעוני שמש למדידת הזמן. חישוב הזמן נעשה על ידי מעקב אחר כיוון הצל שמטיל מוט שניצב במרכז השעון.  גם אורך הצל שהלך והשתנה במשך היום סימן את מספר השעות. בבוקר ובערב צל זה היה ארוך יותר וקצר יותר באמצע היום[11].

קושיית ה"תוספות יום טוב"

לפי זה, מובנת קושיית ה"תוספות יום טוב": איך הרב מברטנורא (וכן רש"י) כותב, שבחצות היום הצל נמצא תחת האדם (או כל עצם אחר שהשמש מאירה), הרי ארץ ישראל נמצאת בקו רוחב 32 מעלות, ואילו השמש מגיעה עד לקו רוחב 23.5 בחצי הכדור הצפוני; ואם כן, השמש לא נמצאת לעולם בארץ ישראל מעל לראשינו, ואז ממילא, הצל גם בחצות היום נוטה לצדדים. בנוסף, גם במקומות שהשמש נמצאת בזֵנִית מעל לראשינו, זה מתרחש רק פעם או פעמיים בשנה[12]. אז קשה, כיצד כתב הרב מברטנורא (וכן רש"י), שבחצות היום, בדרך הכלל הצל אינו נוטה לצדדים?

לעניות דעתי ניתן לתרץ כך[13]:

הרמב"ם פוסק כך: "תמיד של בין הערביים, שוחטין אותו משיאריך הצל ויוכר לכול שהאריך, והוא משש שעות ומחצה ומעלה, עד סוף היום" (הלכות תמידין ומוספין פרק א, הלכה ג). חצי שעה אחרי חצות היום, הצל מאריך וניכר ונראה לכל[14]. מכאן, ניתן לבאר, מה שפירשו הרב מברטנורא ורש"י, שהצל בחצות לא נוטה לצדדים אלא נוצר מתחת האדם, כוונתם, שאורך הצל הוא קטן וקצר ולא ניכר, ונראה כאילו הצל נמצא תחת האדם (או כל עצם אחר שהשמש מאירה). בנוסף, כאמור, צורת הצל היא במדוייק כצורת החפץ המואר, מפני שהאור נע בקווים ישרים. בחצות היום, מאחר והצל הוא קצר, לא ניכרת היטיב צורת האדם בצל ולכן זה לא נחשב כצל של האדם הניכר. לכן נראה, שהרב מברטנורא ורש"י, התכוונו שהצל בחצות היום, בדרך כלל, הוא צל בצורת אדם, אלא שהוא נראה כאילו הוא "תחת האדם" כי הוא קטן וקצר ונטייתו לצדדים אינה ניכרת[15].

---

[1] לביאור מהו הזמן משיאיר פני המזרח, ראה בתשובות "משנה הלכות", חלק יג, סימן ק.

[2] ראה גם במאמר "מדוע בשקיעה ובזריחה השמיים משנים גוון?", ד"ר מאיר ברק, המחלקה לביולוגיה מבנית, מכון ויצמן למדע, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, מכון ויצמן למדע. 

[3] שעה זמנית היא חלק משנים עשר חלקים שווים שמחלקים אליהם את היום. ישנה מחלוקת מפורסמת בין הגר"א והמג"א האם היום לענין זה מתחיל מזריחה ומסתיים בשקיעה או מתחיל בעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים. על פי "ויקישיבה" בערך "שעה זמנית".

[4] על פי "ויקישיבה" בערך "קרבן התמיד".

[5] רש"י בפסחים כותב: "אי הכי בשש נמי ניכול - דהא בשש עדיין לא נטתה חמה לצד מערב אלא באמצע הרקיע וזריחתה תחתיה בראש כל אדם ואין צל נוטה לא לכאן ולא לכאן אלא תחתיו" (יב ,ב). משמע שיש צל מועט וקצר, שאינו נוטה לצדדים; וכן רש"י בפסחים: "עד שעה שהסוס רץ ומציל - כשיעור מרוצת הסוס עד חצי היום ולשון מציל שצילו תחתיו שכל שעות היום חמה נוטה לצדדין וצל האדם וצל הבהמה נוטה לצידו כשחמה במזרח צל האדם למערב אבל בחצי היום חמה עומדת באמצע הרקיע בראש כל האדם וצל הסוס תחתיו בפי' ר' מכיר זצ"ל מצאתי" (נ, א); וכן במקומות נוספים.

[6] מכילתא בא פרשת ה; תורת כהנים אמור פרשה ט פרק יא; ירושלמי פסחים ה א.

[7] למעשה, נוסחת החישוב של אורך הצל היא: גובה העצם היוצר את הצל כפול הקוטנגנס (cot) של הזווית הגובה של השמש יחסית לאופק.  כאשר השמש נמצאת ממש מעל ראשינו (נקודת הזנית), זווית ההגבהה שלה היא 90 מעלות והקוטנגנס שווה לאפס (ואכן, אז אין לנו צל). "מתי הצל ארוך יותר בזריחה או בשקיעה?", מאיר ברק, ספטמבר 2009, מכון דוידזון - הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.

[8]  ראה גם

"Astronomy: The Evolving Universe", by Michael Zeilik‏,  Cambridge University Press, 2002, page 8.

[9] בימי השוויון - הסתווי והאביבי - היא נמצאת בזֵנִית בקו המשווה.

[10] מישור המִילְקֶה הוא המישור הגאומטרי המכיל את מסלולו של כדור הארץ סביב השמש. להרחבה ראה במאמר "המבול ונטיית ציר כדור הארץ" בפרשת נח.

ראה גם בספר "כדור הארץ והסביבה", בהוצאת מטח, ירושלים, 2010, עמודים 180-181.

[11] כלי זכוכית בספרות התלמוד", יהושע בראנד, מוסד הרב קוק, 1978, עמ' 370.

"כדור הארץ : סביבה, אדם - פרקים בגאוגרפיה פיזית לחטיבת הביניים", מחבר/ים: בילי סביר, מאירה שגב ואיריס שילוני, מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2011, תל אביב, עמ' 38.

[12] במאמר המוסגר, יש לציין, שבקושיא זו, אנו רואים את בקיאותו  הנרחבת של רבי יום טוב  ליפמן הלוי הלר (1579-1654), בעל ה"תוספות יום טוב", באסטרונומיה ובמדעי הטבע. רבי יום טוב  ליפמן הלוי הלר רכש השכלה נרחבת גם בפילוסופיה, דקדוק, מתמטיקה  ובמדעי הטבע.

[13] קשה לומר, שהרב מברטנורא ורש"י, כתבו עובדה מדעית לא נכונה, בדבר שהוא בבחינת "מעשים בכל יום" ונתקלים בזה מידי יום.

[14] ראה גם במיקרופדיה תלמודית בערך "בין הערביים".

[15] במדרש בראשית רבה, דורשים לגבי מה שנאמר, שאברהם אבינו ישב באלוני ממרא "כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית יח, א): "כחום היום -... אמר רבי תנחומא בשעה שאין לבריות צל תחתיו" (וירא, פרשה מח). מבאר בפירוש "מתנות כהונה" על המדרש: "ולא גרסינן 'תחתיו' וזהו בשש שעות בחצי היום ממש" (שם). דברי רבי תנחומא, סותרים את דברי הרב מברטנורא ורש"י שהובאו לעיל, שבחצות היום יש צל תחת האדם תחתיו. לפי פירוש ה"מתנות כהונה" לא גורסים "תחתיו", ואז יוצא כדברינו, שבחצות היום אין צל בצורה של אדם שניכר; שהרי אברהם אבינו ישב בחברון, בארץ ישראל, וכאמור, בארץ ישראל אין השמש מגיעה לנקודת הזֵנִית. בפירוש המהרז"ו על המדרש, גורס בדברי רבי תנחומא: "בשעה שאין לבריות צל  אלא תחתיו". גם לפי גירסא זו, הפירוש הוא לפי דרכנו, שבחצות היום הצל הוא קטן וקצר ונטייתו לצדדים אינה ניכרת.

© כל הזכויות שמורות למחבר