כיסוי כלי המשכן

 מאת: אורן סעיד

עור התחש שימש לכיסוי החיצוני של כלי המשכן כהגנה מפני הגשם והאבק

בפרשתנו אנו קוראים על הכנת הכיסויים של כלי המשכן: "וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה" (לט, א). רש"י במקום מציין ש"בִגְדֵי שְׂרָד" הם הכיסויים של כלי המשכן: "שֵש לא נאמר כאן, ומכאן אני אומר, שאין בגדי שרד הללו בגדי כהונה, שבבגדי כהונה היה שֵש, אלא הם בגדים שמכסים בהם כלי הקדש בשעת סלוק מסעות, שלא היה בהם שֵש" (שם).

את השולחן כיסו בשלושה כיסויים: בגד תכלת, מעליו בגד תולעת שני, ומעליו פרשו כיסוי עור תחש. המנורה וכליה מזבח הזהב וכלי השרת, היו מכוסים בשני כיסויים: בגד תכלת ומעליו כיסוי עור תחש. את מזבח העולה כיסו בשני כיסויים: בגד ארגמן ומעליו כיסוי עור תחש. הארון כוסה בבגד התכלת, משום כבוד הארון, ומעליו, כיסוי עור התחש היה מעל שאר הכיסויים, כמו בשאר הכלים עור התחש היה למעלה (על פי האבן עזרא, במדבר, להלן).

עורות מעובדים בטאנין. מרוקו.
יוצר: Donar Reiskoffer
מתוך ויקימדיה

לשם מה היה צריך לכסות את כלי המשכן?

האבן עזרא מציין כי כיסוי כלי המשכן הוא לשם הגנה מפני הגשם [1]: "בגדי שרד - הם הנזכרים בפרשת במדבר סיני. כי ציווה השם שיכסו הארון בפרכת בעבור כבודו. ועל הפרוכת כסוי עור תחש. ועל זה הכסוי בגד כליל תכלת. ועל דרך הסברא כי התכלת בעבור כבוד הארון אם היה האויר זך. ואם ירד גשם יסירהו ויעמוד עליו כסוי עור תחש . ועל שלחן הפנים בגד תכלת ובגד תולעת שני ולמעלה כסוי עור תחש; ובגד תכלת על המנורה ועל מזבח הזהב וארגמן על מזבח העולה ועל הכל עור תחש. ואחר שהזכיר בגדי שרד, הזכיר בגדי הקדש שהם לאהרן שהוא הכהן הגדול והחל לפרש אותה" (שם). האבן עזרא במקום אחר מוסיף, שמטרת הכיסויים היא גם להגנה מפני האבק שבמדבר: "מלמעלה - יש אומרים: על כסוי עור תחש;  והנכון בעיני: שפירושו, וכבר פרשו בגד כליל תכלת מלמעלה לפרכת המסך, ואם לדרך כבוד יתכן גם הראשון ועור תחש מפני הגשם והאבק" (במדבר ד, ו).

זיהוי התחש [2]

כאמור, עור התחש שימש לכיסוי העליון של כלי המשכן מפני הגשם והאבק. קיימת מחלוקת בחז"ל לגבי מהותו של התחש. יש שפירשו ש'התחש' הוא מין חיה ויש שפירשו שה'תחש' הוא סוג של עור שעובד בצורה מיוחדת או נצבע בצבע מסויים[3]. לסוברים שה'תחש' הוא מין חיה, נחלקו החוקרים בזיהוי התחש. ע"פ הערבית נראה שהתחש הוא סוג של יונק ימי, פרת הים (Manatees). דעה אחרת סבורה שמדובר ביונק הימי Dugong dugon, הקרוב ביותר לפרת הים. החוקר יוחנן אהרוני סבור כי התחש הוא ה"חד-שן חד-קרן" (Monodon monoceros).

עיבוד עורות

על מנת  שיהיה ניתן להשתמש בעור של בעלי חיים כחומר גלם, עליו לעבור תהליך עיבוד. לפני תחילת העיבוד, העור עובר תהליך של המלחה על-מנת לנקותו משאריות הדם וכדי למנוע ריקבון. לאחר מכן ניתן להסיר את שאריות הבשר והשיער שעליו (אם אינו רצוי) ולנקות מלכלוך חיצוני שדבק בו. לאחר העיבוד העור נעשה קליל יותר[4].

עיבוד צמחי (Vegetable tanning) הוא שיטת העיבוד הקדומה ביותר לעור. העור מעובד בתערובת קומפוסט על בסיס צמחי, המכילה בעיקר טאנין - תרכובת חומצתית אשר מונעת הירקבות העור (ואף מעניקה צבע לעור). בדרך כלל השתמשו בקליפת עץ האלון או בצמח אוג הבורסקאים (Rhus coriaria) המכילים טאנין. העיבוד הצמחי משמר את תכונותיו ה"נושמות" של העור גם לאחר העיבוד. בזכות זה ניתן לעצבו על ידי ריכוכו בתמהיל דבק על בסיס מים, שתפקידו לייצב את העור ולמנוע את ריכוכו אם יירטב לאחר מכן. תהליך זה מונע גם התנפחות העור בשל חשיפה למים ומגדיל את יכולת העור לשרוד חשיפה לחום או רטיבות[5].

על מנת ליצור עור גמיש, משחו  את העור בשמן צמחי או בשומן מן החי, כדי שלא יתייבש, יתכווץ או ייסדק. שימון העור סייע גם בהסרת ריחות רעים שנפלטו מהעור. שימון העור תורם גם לעמידות העור מפני מים או גשם.

כיום, על מנת להקנות לעור עמידות למים משתמשים בתרסיסי סיליקון מחוכמים או  ברשתות מיקרוסקופיות עשויות פולימרים מתקדמים שעוצרות את המים הנוזלים אך נותנות לאדים ולאוויר לעבור (ראה להלן על "בדים חכמים").

בלשון חז"ל, מקצוע עיבוד העור מכונה "בורסקאות". בשל ריח הצחנה הנורא, הכרוך בעבודת הבורסקאות, הורחקו בתי הבורסקאות מן היישוב, כמתואר למשל במשנה: "מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה" (בבא בתרא פרק ב, משנה ט).

מסתבר, שעור התחש, ששימש ככיסוי חיצוני של כלי המשכן, עבר עיבוד מיוחד, כדי שיהיה חזק, גמיש ועמיד בפני מים, ובכך יוכל להגן על כלי המשכן מפני הגשם.

בד חכם מוגן מים [6]

בהקשר זה, כדאי לציין פיתוח חדשני, המונע מבדים להירטב. התהליך שבו בגד נרטב או שנוצר עליו כתם הוא זהה בשני המקרים – מדובר בהיקשרות של מולקולות הנוזל או החומר המכתים עם המולקולות של סיבי הבד. פיתוח ננו-טכנולוגי מדהים יוצר שכבה מגינה בין הבד לחומר הנוסף ומונע את ההיקשרות ההדדית ביניהם.

פיתוח של חיל האוויר האמריקאי מאפשר לשלב חלקיקי חומר פלסטי עם ננו-חלקיקים דוחי מים המורכבים מפחמן, פלואור, צורן וחמצן. השילוב של כל החומרים הללו יוצר מבנה מיוחדים עם המון חללים קטנטנים, כך ש-97 אחוז ממנו הם כיסי אוויר. כשחומר מרטיב או מכתים בא במגע עם שכבת המגן, הוא נוגע למעשה רק באוויר ולכן לא נקשר, לא מכתים ולא מרטיב את הבד המוגן.

---

[1] כך גם מבאר  הרמב"ן לבמדבר, פרק ד פסוק ו.

[2] להרחבה ראה מאמר בפרשת נשא "זיהוי התחש".

[3] קהלת רבה א, א.

[4] על פי ויקיפדיה בערך "עור (חומר גלם)".

[5] על פי ויקיפדיה בערך "בורסקאות".

[6] על פי מאמרו של ד"ר איתן אוקסנברג, "בדים חכמים – כשננוטכנולוגיה פגשה את הטקסטיל", אפריל 2013, מכון דוידסון, מכון ויצמן למדע.

© כל הזכויות שמורות למחבר