גורן האטד

 מאת: אורן סעיד

גורן האטד הוא גורן שמוקף בשיחי האטד הקוצניים, כדי לשמור על התבואה שבגורן.

במהלך המסע של קבורת יעקב אבינו ממצרים לארץ ישראל מספרת התורה: "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים" (נ, י). גורן האטד הוא גורן שמוקף באטדין, כפי שרש"י מציין במקום: "גרן האטד - מוקף אטדין היה". האטד (Lycium) הוא שיח קוצני, הנפוץ בכל אזורי הארץ. מגדלים  אותו גם כצמח משוכה במקום גדר. השם "אטד" הוא שם קיבוצי הכולל שיחים קוצניים שונים.  על פי פירושו של אונקלוס, האטד נזכר בקללת ה' לאדם, ומזוהה עם ה"דַרְדַּר" בפסוק "וְקוֹץ וְ דַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (בראשית, ג יח): "וְכוּבִין וְ אַטְדִּין תַּצְמַח לָךְ וְתֵיכוּל יָת עִסְבָּא דְחַקְלָא". החוקרים [1] מזהים כ"אטד" בעיקר את שני השיחים הקוצניים: האשחר ארצישראלי   (Rhamnus palaestine) והאטד אירופי (Lycium europaeum).

אשחר ארץ-ישראלי.
אחד הזיהויים העיקריים לאטד המיקראי.
יוצר: איתן פ.
מתוך ויקימדיה

מדוע יש צורך להקיף את הגורן באטדים [2] ?

בשעת הדיש והזרייה  מתפזרים הרבה גרגירים ב'מקום הגרנות' ונובטים אח"כ עם רדת הגשמים, במשנה (כלאים פ"ב, ה) נידונו בעיות הכלאים במינים השונים שעלו במקום. כדי לשמור על התבואה שבגורן, במיוחד בשטח ציבורי שיש בו הרבה גרנות, נהגו להקיף את הגורן בגדר של קוצים - 'כגורן שמקיפין לו אטד' (סוטה יג, א). במיוחד הקפידו להקיף בגדר את הכרי, ערמת התבואה, החלק היקר שבגורן.

לפי הפשט, הם הגיעו לגורן שהיה מוקף בגדר עשויה אטדים. רש"י מביא פירוש נוסף לפי הדרש[3]: "על שם המאורע, שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב עמדו כולן ותלו בו כתריהם והקיפוהו כתרים כגורן המוקף סייג של קוצים" (שם).

פרי האטד הוא ענבה קטנה, מתוקה במקצת. ענפי האטד הקשים קוצניים מאד, אך בעודם רכים נהגו "להמתיקם" בחומץ או במלח ואכלום כבושים (שביעית פרק ז, משנה ה). בארץ גדלים מינים אחדים של אטד, שהנפוץ בהם הוא האטד הטרופי.

זיהוי מקום גורן האטד

התורה מציינת ש"גֹּרֶן הָאָטָד" נמצא בעבר הירדן: "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (שם). בתחילת המאה ה-4 לספירה, אוסביוס [4] מקשר בין העיר המקראית בֵּית חָגְלָה ובין האתר "גֹּרֶן הָאָטָד". במפת מידבא [5], מצויין שהעיר המקראית בֵּית חָגְלָה היא  "גורן האטד". בית חגלה הייתה עיר מקראית בנחלת שבט בנימין, ממזרח ליריחו, אשר המשיכה להתקיים גם בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. לפי זה, אין כוונת הביטוי "עבר הירדן" לעבר הירדן המזרחי בדווקא [6], אלא סמוך לעבר הירדן המזרחי, שהרי חלקו המערבי של עבר הירדן גובל באזור יריחו. כמו כן "חגלה" זה מלשון חוג – לחוג משמעו לרקוד במעגל; וגם צורת הגורן הייתה בדרך כלל עגולה, משום שהבהמות שדשו את התבואה היו הולכות במעגל [7].

 

---

 [1] יהודה פליקס בספרו "צמחי התנ"ך וחז"ל – עצי בשמים יער ונוי", הוצאת ראובן מס, 1997, עמ' 129-130.

[2] מתוך הספר "החקלאות בארץ ישראל בימי המקרא המשנה והתלמוד", הלכה ומעשה בעבודות יסוד חקלאיות, מאת יהודה פליקס, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1990, עמ' 219.

[3] על פי תלמוד בבלי, סוטה, יג, א.

[4] באונומסטיקון [=ספר גאוגרפיה המכיל ריכוז שמות יישובים ומקומות אחרים בתקופות נתונות בזמן מוגדר מראש] של אוסביוס (8,7,20), האונומסטיקון הידוע של ארץ ישראל הוא של אחד מאבות הכנסייה, אוסביוס מקיסריה, אשר חיבר רשימה של יישובים ומקומות גאוגרפיים אחרים בארץ בתקופה הביזנטית.

[5] מפת מידבא היא רצפת פסיפס בכנסיית גאורגיוס הקדוש בעיר מידבא שבירדן. המפה, המתוארכת לתקופה שבין המאה השישית לשביעית, מתארת את ארץ ישראל, והיא העדות החזותית המוקדמת ביותר לבנייתה של כנסיית הקבר בירושלים. על פי ויקיפדיה בערך "מפת מידבא".

[6] כפי שצויין, העיר שכנה בנחלת שבט בנימין [יהושע יח, יט; יהושע יח, כא], וכידוע נחלת שבט בנימין לא היתה בעבר הירדן המזרחי.

[7] על פי ויקיפדיה בערך "בית חגלה (עיר מקראית)". ראה גם באתר "תרבות ומורשת יריחו" במאמר על "זיהוי המיקום של בית חגלה המקראית ושל גורן האטד",  מאת ארנה קובוס, בעקבות החידושים של הרב זאב שחור ממדרשת טהר.

© כל הזכויות שמורות למחבר