שבחי הר החרמון

 מאת: אורן סעיד

בפרשתנו ובפרשת הדברים התורה מציינת שהאומות כינו בשמות שונים את הר החרמון, על מנת להודיע שבחה של ארץ ישראל, כמה היתה חביבה ארץ ישראל על האומות. כל אחד מהשמות שהם נתנו להר החרמון מדגיש מעלה אחרת של הר זה.

בדברים פרק ג פס' ט נאמר: "צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר". בפרשתנו מוזכר שם נוסף להר החרמון בפרק ד פס' מח: "... וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן". נמצא שיש להר החרמון ארבעה שמות: שריון, שניר, שיאון וחרמון. רש"י מבאר [1], שהכתוב בא להודיע בשבחה של ארץ ישראל, כמה היתה חביבה ארץ ישראל על האומות  שכל אומה רצתה שהר זה יקרא בשם שהיא נתנה לו (דברים ג, ט). הרמב"ן מסביר, שאלו השמות שנתנו אותן אומות, כששלטו בהר החרמון (שם).

הר שניר - הר החרמון המושלג.
מתוך ויקימדיה

ביאור השמות

חרמון: השם חרמון וודאי בא מן השורש חרם, שמשמעו בשפות השמיות דבר מקודש ואסור בנגיעה. האמורים הקימו עליו מקדשים לבעל גד, הנקרא על שם ההר גם: "בעל חרמון" (שופטים ג, ג). מתעודות חתיות מוכח שההר קדוש הוא, וגם כמה מקראות מרמזים על כך [2] (תהילים פט, יג; קלג, א). בהקשר זה, כדאי לציין, שאחת הפסגות של הר דב – שלוחה של הר החרמון בצדו המערבי,  מכונה "הר הבתרים". על הר זה נמצא אתר המקודש ליהודים ולמוסלמים. לפי המסורות היהודיות ולפי המסורת המוסלמית מקובל להצביע על המקום כאתר שבו היתה ברית בין הבתרים [3].

שיאון: כנראה נקרא כך בגלל גובהו, 2814 מטר, שהוא ההר הגבוה ביותר בארץ ישראל. ארכו כ-45 ק"מ ורחבו במקום הרחב ביותר כ-25 ק"מ. להר זה משמעות אסטרטגית מדרגה ראשונה. יש הסבורים [4], כי השם "שיאון" לא מתייחס לכל הר החרמון אלא רק לצוק הגבוה ג'בל אַ שיח' והנזכר בזכרונות תגלת פלאסר השלישי על מלחמתו עם בני בריתו של עזריה מלך יהודה.

שניר:  תרגום אונקלוס מתרגם: " שניר – טוּר תַּלְגָּא" (=הר השלג). בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל אף מובאים דברי הסבר לשם טור תלגא – "טַוָור תַּלְגָא דְלָא פָּסִיק מִנֵיהּ תַּלְגָא לָא בְּקַיְיטָא וְלָא בְּסִתְוָוא" (= שלא פוסק ממנו השלג לא בקיץ ולא בחורף). בערבית קרוי ההר ג'בל א-שייך שפירושו ההר הזקן, בשל פסגתו המושלגת המזכירה שיער שיבה. שיאי החרמון מכוסים רוב ימות השנה בשלג, המתקיים גם בקיץ בתוך ערוצים מכוסי צל, וממנו ניזונים מקורות הירדן העשירים. יש הסבורים [5], כי השם "שניר" לא מתייחס לכל הר החרמון אלא רק לחלק ההר שבצפון מערב לדמשק, הנזכר בזכרונותיו של שלמנאסר השני על מלחמתו בחזאל מלך ארם, והנקרא גם כיום בפי הערבים: ג'בל זַנִיר או סַנִיר.

שריון: בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל [6] מבאר את השם "שיריון" כך: "טַוְורָא דְמַסְרֵי פֵּירוֹי", כלומר הר שפירותיו נושרים. השם "שיריון" מעיד על שבח ריבוי הפירות בחרמון, הנושרים באופן טבעי מהעצים עליהם הם צומחים. מערכת הצמחים של החרמון היא: עד לגובה 1440 מ' שלטת הגפן, מכאן ואילך יערות אלונים ושיחים. בגובה של 1150-1650 מ' מצויים עצי פירות בר, שפירותיהם יפים לאכילה, שבהם הרבה שקדים וכן שזיפים, דובדבנים ואגסים [7].

השם "שניר" נזכר גם בתעודות אשוריות והשם "שריון" נזכר בכתבי המארות המצריים מן המאה ה-19 לפני הספירה וכן בכתבי אוגרית. ברם, החוקרים חלוקים בשאלה, האם השמות "שריון" ו"שניר", בתעודות ובכתבים הנ"ל, מתארים את החרמון או שאלו שמות כללים להרי מול הלבנון ואף החרמון בכללם[8].

יש לציין, שמה שנאמר בשיר השירים "מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים" (ד,ח) [וכן בדברי הימים א (ה,כג)], שמשמע שחרמון ושניר הם שני מקומות שונים, אפשר שהכוונה כאן לשני רכסים של שלשלת הרים אחת או שהשתנו השמות לאחר זמן (ע"פ הרמב"ן דברים ג, ט). כמו כן משמע מהפסוק הנ"ל, שהחרמון והלבנון היו באותם ימים משכן של חיות רעות. אריות היו מצויים באזור זה עד לימי הביניים, ומשם התפרצו לעיתים לתחומי היישוב. נמרים מצויים שם עוד בימינו ויש שהם מגיעים עד למקומות שונים בגליל המערבי ואף לאזור ים המלח [9].

---

[1] על פי דברי התלמוד בבלי חולין ס, ב.

[2] ע"פ האנצ' המקראית בערך "חרמון".

[3] להרחבה ראה מאמר בפרשת לך לך, "מקום ברית בין הבתרים".

[4] על פי אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, פנחס נאמן , תשכ"ו, הוצאת יבנה. הערך המקוון באנציקלופדיה יהודית "דעת", מכללת הרצוג, בערך "חרמון".

[5] על פי אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, פנחס נאמן , תשכ"ו, הוצאת יבנה. הערך המקוון באנציקלופדיה יהודית "דעת", מכללת הרצוג, בערך "חרמון".

[6] וכן בתרגום ירושלמי על הפסוק.

[7] ע"פ האנצ' המקראית בערך "חרמון".

[8] להרחבה ראה באנצ' המקראית בערך "חרמון".

[9] ע"פ פירוש "דעת מקרא" לשיר השירים, שם.

© כל הזכויות שמורות למחבר