עוקץ הדבורה

 מאת: אורן סעיד

התורה מציינת שהאמורי רדף אחרי בני ישראל, כמו שעושות הדבורים. הפרשנים ביארו באופנים שונים, את הדימוי של רדיפת האמורי אחרי בני ישראל לדבורים.

לאחר שמיעת העונש הקשה המושת על העם בעקבות חטא המרגלים, באים המעפילים - קבוצה קטנה מבני ישראל, ומנסה להתקדם ולהיכנס לארץ באופן עצמאי. המעפילים ניגפים ע"י האמורי, כנאמר בפרשתנו: "וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם, וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים , וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה" (א, מד). התורה מספרת שהאמורי רדף אחרי בני ישראל, "כמו הדבורים". מה משל הדבורים - "כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים"  - מוסיף להבהיר את העניין?

א. רש"י מסביר: " כאשר תעשינה הדבורים  - מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד מתה אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים" (שם). כלומר, האמורי לאחר שהיכו את ישראל  מיד מתו, כמו הדבורה לאחר שהיא עוקצת את האדם  מיד מתה. מדוע הדבורה כשהיא עוקצת את האדם - מיד מתה?

דבורה עוקצת. יוצר: Waugsberg.
מתוך ויקימדיה

נשקה של הדבורה הוא העוקץ. בעזרת העוקץ מגינות הדבורים על הכוורת ומניסות חרקים ובעלי חיים גדולים יותר שנפשם חשקה בדבש המתוק. העוקץ קבוע בחלק האחורי של בטן הדבורה - ארכו כשליש מאורך גופה של הדבורה. עוקצה של הדבורה ישר ובקצהו דוקרנים משוננים. דוקרנים אלה מונעים את שליפת העוקץ לאחר שנתקע בגוף רך. לאחר שדבורה עוקצת אדם היא מתה, משום שאיננה יכולה להשתחרר מקורבנה בלי שתקרע חלק מבטנה [1]. לעומת זאת, כאשר הדבורה עוקצת חרק, שגופו מכוסה כיטין קשה (החומר הנפרש מתאי העור של בעלי חיים שונים ומשמש קרום קרני להגנה), היא יכולה לשלוף את העוקץ מבלי להיפגע [2].

לזכרי הדבורים אין עוקץ. למלכת הדבורים יש עוקץ בעל דוקרנים חלקים, שיכולים להישלף החוצה מגוף הנעקץ.

ב. האבן עזרא מסביר: "כאשר תעשינה הדבורים – כי מי שיגע את ביתם מיד ירדפו אחריו וינשכוהו [3]" (שם). הדבורים עוקצות רק לעיתים נדירות אם לא התקפו הן עצמן או הכוורת שלהן. אצל הדבורים העקיצה היא איזשהו רפלקס של הישרדות. באופן עקרוני, אם לא מתגרים בחיה – היא לא עוקצת. אבל מכיוון שמדובר בחרק, זה יכול גם לבוא בהפתעה, בלי שהייתה קודם "התגרות". הדבורה עוקצת בגלל שהיא נבהלת. הילד או המבוגר מתחילים להשתולל ולנסות להרוג אותה, כמוצא אחרון – היא שולפת את העוקץ שלה [4].

ג. בפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" מסביר: "כאשר תעשינה הדבורים – שעוקצין מכאן ומכאן ואין ממיתין , כך ויכום ויכתום, שרדפו אחריהם בהכה ופצוע, אבל לא הרגום כדי שלא יגדילו פיהם ונמצא שם שמים מתחלל" (שם). כלומר, האמורי היכה ופצע את בני ישראל אך לא הרגם, כמו הדבורה שעקיצתה ע"פ רוב פוצעת את האדם ולא ממיתה.

כשהדבורה עוקצת היא מחדירה לגוף כמה טיפות של ארס. מידת השפעתם של מרכיבי הארס על הגוף תלויה, למעשה, בכמות הארס המוחדרת אליו. כמות הארס המוחדרת לגוף בעקיצה אחת, ואפילו בעקיצות אחדות איננה גדולה. החוקר פבלובסקי אמד את כמות הארס המסכנת חיי אדם במשך זמן קצר כשקולה ל-500 עקיצות דבורים. כוורנים, הנעקצים לעתים קרובות, מפתחים בדרך כלל אי-רגישות לעקיצות, אלא שאי-רגישות זו היא זמנית, ומשנפסק המגע עם הדבורים היא הולכת ונעלמת.

התגובה הרגילה לעקיצה היא, בדרך כלל, כאב, גרוי ותפיחה החולפים תוך שעות ספורות. רק במקרים נדירים, כאשר העקיצה היא במקומות מיוחדים, כגון בעפעף, עלולים להיגרם סיבוכים. עקיצה בגרון עלולה אפילו לגרום למוות מתוך חנק.

יתכנו מקרי מוות גם כתוצאה מתגובה אלרגית של הגוף לחלבוני הדבורה. במקרים כאלה די בעקיצה אחת, ולא חשוב מה מקומה, כדי לגרום לתוצאות קטלניות[5].

ד. בתלמוד בבלי מסכת סוטה (מח, ב), מציינת שרב ששת תירגם את הביטוי "כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים" (שם) כך: "כמא דנתזן דבריאתה ושייטן ברומי עלמא ומתיין דובשא מעישבי טורא", כלומר,  כמו שמתפזרות הדבורים ושטות ברום העולם ומביאות דבש מעשבי ההר.

הדבש הוא מקור המזון של הדבורים וצאצאיהן. חומר הגלם לייצור דבש הדבורים הוא הצוף שהפועלות אוספות מהפרחים מסביב לכוורת [6]. המשל לדבורים, לפי פירוש רב ששת הוא, כמו שהדבורים אוספות צוף גם מהפרחים הנמצאים בהרים, ואח"כ יורדות מההר עם הצוף שאספו אל הכוורת, כך גם האמורי ירד מההרים, על מנת להילחם בישראל, כפי שמציין הכתוב "וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם" (שם).

ה. בפירוש ה"אלשיך [7]" מבאר: "תעשינה הדבורים - המבריחות רק בקול הברתן" (שם). כלומר, אף שלא עשו לכם כלום, ברחתם מקול האמורי, כמו שבורחים האנשים, כאשר ישמעו, רק קול נהימה, של הדבורים מחמת פחד, שמא יזיקו אותם בעקיצה [8].

בהקשר זה, יש לציין, שחוקרים מאוניברסיטת אוקספורד שפעלו בקניה גילו, כי כאשר משמיעים לפילים קולות של דבורים באמצעות רמקול לא עוברות שניות בודדות עד שהם נמלטים מהמקום. אמנם בני אדם יירתעו גם הם מדבורים, אבל לא מהר כל כך כמו הפילים[9].

 

---

[1] ראה גם בויקיפדיה האנגלית בערך "bee sting" (עקיצת דבורה).

[2] עכשיו מובן, שרש"י דייק בדבריו: שהדבורה מכה את האדם – מיד מתה – דווקא אדם ולא חרקים.

[3] השווה לפירוש "רבינו בחיי": "כאשר תעשינה הדבורים. שמנהגם לרדוף אחר הנוגע בבתים שלהם והוא מסתכן מהם" (שם).

[4] ע"פ המאמר של יואב גרשון "עקיצות דבורים: איך להיזהר, מה לעשות, מתי לדאוג", המוסד לבטיחות ולגהות.

[5] ע"פ המאמר "מבנה העוקץ ופעולתו" מאת  קוסטא, מ., "חרקים נגד אדם", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ח.

[6] להרחבה ראה בפורטל הדף היומי, מאמרו של ד"ר משה רענן, "כל הנצוק טהור, חוץ מדבש הזיפים והצפיחים - דבורת הדבש", סוטה מח, ב.

[7] רבי משה אלשיך (1506/1507-1600), בפירושו לתורה "תורת משה".

[8] על פי דברי בעל "הכתב והקבלה", רבי יעקב צבי מקלנבורג (1865 - 1785), בפירושו לפסוק הנ"ל, בספרו "הכתב והקבלה".

[9] על פי נשיונל גיאוגרפיק " TIL: Bees Could Help Save Elephants—By Scaring Them "

© כל הזכויות שמורות למחבר