מאת: אורן סעיד
בפרשתנו אנו קוראים על המלחמה במדין ועל השלל שבזזו בני ישראל במלחמה זו. התורה מציינת שבין הכלים שבזזו, ישנם כלים העשויים מבדיל. התרגום מתרגם "בדיל" - אבצא; האם מדובר על אבץ?
בפרשתנו אנו קוראים על המלחמה במדין ועל השלל שבזזו בני ישראל במלחמה זו. התורה ציוותה לטהר את הכלים שבזזו ממדין. בתיאור הכלים שבזזו, נאמר: "אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף; אֶת הַנְּחֹשֶׁת, אֶת הַבַּרְזֶל, אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת" (לא, כב). בפסוק מדובר על כלים העשויים מהחומרים המוזכרים.
אונקלוס מתרגם: " בדיל – אֲבָצָא". את השם העברי ליסוד הקרוי בימינו "אבץ" (ראה להלן), טבע אליעזר בן-יהודה מהמילה הארמית "אֲבָצָא", שפירושה "בדיל", בגלל הדמיון בין שתי המתכות [1]. ברם, האם לפי תרגום אונקלוס מדובר בפסוק על אבץ ולא על בדיל?
|
|
מחצב בדיל.
מתוך ויקימדיה |
האבץ הוא יסוד מתכתי המופיע עם בדיל בסלעים שונים. אך, ככל הנראה, לא מדובר בפסוק על אבץ:
א. בארמית בדיל קרוי "בַעַץ" (בבא בתרא פט, ב). אונקלוס מתרגם כך בספר יחזקאל (כז, יב) בשיכול אותיות: "בדיל – עַבַץ". באמת, יש שגורסים בפסוק הנ"ל בתרגום אונקלוס: "עֲבָצָא". לכן נראה, ש"אבצא" הוא תרגום של בדיל גרידא, ולא אבץ.
ב. בפסוק מוזכרים מיני מתכות. את האבץ בימי קדם הכירו רק כאבקה לבנה ולא כמתכת. בשעת עיבוד עפרות-מתכת, הבחינו בהתהוות הפתיתים הלבנים והקלים של תחמוצת האבץ, שכונו 'צמר הפילוסופים' או 'שלג האלכימאים'. הראשון שהכיר את המתכת עצמה היה כנראה פרצלזוּס [2], בראשית המאה ה-16 , והוא גם טבע את שמה הלועזי - ZINCUM (מגרמנית ZINKEN).
בתרגום יונתן מתורגם: "בדיל - קַסְטירָא"' מילה המזכירה בצלילהּ את שם המינראל העיקרי של הבדיל - קאסיטֶריט. הבדיל מוזכר בלשון חז"ל גם בשמות "קסטרון" (תוספתא כלים, בבא- קמא, ז, ז) ו-"קסטיטיריא" (ירושלמי סנהדרין ז, ב).
יש לציין שהרס"ג פירש שהבדיל המוזכר בפסוק הנ"ל הוא לא הבדיל המוכר לנו כיום: "בדיל – עופרת לבנה"; והכוונה ל-צֶרוּסִיט שהוא מינרל חשוב שנוצר במרבצי עופרת. מקור שם המינרל משמו בלטינית "קרוסה" (cerussa) שפירושו "עופרת לבנה".
בדיל שימש בעיקר עם תרכובות של מתכות אחרות. מבין נתכיו עם מתכות אחרות ידועה הברונזה, שהיא נתך בדיל עם נחושת. נתכים שיש בהם בדיל, ובעיקר נתך הברונזה, משמשים לריקוע, ליציקה ולהלחמה בתעשיות הכלים, התכשיטים, הזכוכית והקרמיקה. בפירוש "מצודת ציון" לספר יחזקאל (כב, ב) כותב: "נחושת ובדיל מיני מתכות מוחלפות", ובכך הוא רומז לנתך הברונזה.
"איי קסטרון", הם האיים הבריטיים שהיו בתקופות העתיקות מקור ראשי לעפרות הבדיל, מלבד ספרד והודו. אנשי העיר צוֹר הם שהעבירו באוניותיהם את הבדיל מבריטניה וספרד[3].
בימי קדם, שימש הבדיל לסתימת נקבים בחביות חרס (כלים ל, ג) וכן שימש לחיזוק כלי-חרס (תוספתא כלים בבא קמא, ז, ז), אפשר ע"י השחלה של חוטי-בדיל בחורים מקבילים משני צידי הסדק, ויתכן בתור רשת לכלי שחובר מחרסים חרסים כדרך שנהגו לעשות לכלים גדולים. הבדיל מופיע במפורש עם הברזל, הנחושת והעופרת, בקשר לעשיית המנורה הפשוטה והזמנית[4] שעשו החשמונאים, בשלב הראשון של טיהור המקדש (מנחות כח, ב).
משקולת של בדיל תלויה על חוט שהבנאים בוחנים בה את הקיר הנבנה-אם מאונך וישר הוא: "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת, וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל..." (זכריה ד, י). לעתים בדיל מוזכר כחלק הנבדל מן הכסף והזהב בשעת הצריפה: "וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ" (ישעיהו א, כה), משום כך יש שסברו, שהמתכת נקראת 'בדיל' על ש מבדילין אותה מן הזהב והכסף, ולכן הפך הבדיל כינוי לרשעים ולנוכרים שיש להבדילם מן העם בטרם גאולתו (גר"א, ישעיהו שם).
[1] "מוצא המילים: מקורותיהן וגילגוליהן של המילים שבפינו", מאת אברהם שטל, דני קרמן, הוצאת דביר, 1999, עמ' 127.
[2] ע"פ אנצ' העברית בערך "אבץ ותולדותיו".
[3] "כלי החרס בספרות התלמוד", יהושע ברנד, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ג, עמ' קלד-קלה, רצט.
[4] ראה גם בפירוש תוספות שם, ד"ה "שפודים של ברזל", שבמנורה הפשוטה והזמנית שעשו החשמונאים, בשלב הראשון של טיהור המקדש, לא היו "גביעים כפתורים ופרחים" כבמנורת המקדש.
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה