"מי זהב" - אלכימיה

 מאת: אורן סעיד

האבן עזרא מתייחס לטענות האלכימאים בתקופתו, שטענו שניתן להפוך נחושת לזהב, וכתב שאלו "דברי רוח".

בפרשתנו מוזכרת רשימה של שמונה מלכים שמלכו בארץ אדום. באחד מפסוקים אלו נאמר: "וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב" (לו, לט). אונקלוס תרגם את השם "מֵי זָהָב": "בַת מְצָרֵף דַּהֲבָא",  ובמדרש שכל טוב נאמר: "בת צורף היתה, שמתיך את הזהב לתוך כור במים" (שם), זוהי דרך הפשט בשיטת התרגום. אבל האבן עזרא מגלה לנו כי קיים היה פירוש אחר: "מי זהב, כך שמו. והגאון אמר: צורף זהב. ואחרים אמרו, רמז לעושים זהב מנחושת, ואלה דברי רוח". דהיינו: היו שפירשו כי "מי זהב" הוא כינוי למי שהופך את הנחושת לזהב באמצעות חומר מתווך. זו היא מחשבה שהיתה רווחת בתקופות קדומות (ראה להלן). על כך פוסק האבן עזרא את דברו באופן נחרץ, בקוראו לתפיסה זאת: "דברי רוח".

מה הן אותן שיטות להפיכת נחושת לזהב?

בספר "פרדס יוסף[1]" מביא בשם שני ספרים, שיטה כיצד להפוך נחושת לזהב: "ועיין בספר שער השמים מאבי הרלב"ג [מאמר שני שער השני], ובספר כרם חמד [ירחון חלק ב עמוד נ, ב] אבן יקרה הביאה מלכת שבא (מלכים א י, ב) ושלמה גילה סודה ויביאו נחשת וברזל ועופרת וישלח באש, וגרר מעט אבק מאבן ויפזר ויצא מאש זהב טהור מזוקק שבעתים" (שמות לב, יט).

האלכימיסט, בחיפושו אחר אבן החכמים.
ציור של ג'וסף וורייט מדרבי, 1771.
מתוך ויקימדיה

ובהמשך דבריו מביא שיטה נוספת להפיכת נחושת לזהב: "ובמקור ברוך [חלק ג דף תריב ד"ה אני ודף תרנט ד"ה וכן] הביא ספר נפלאות מעשיך מר' אברהם שלום חי ונדפס בלויווארנא שמצא כתב יד סגולה לעשות מנחשת זהב, קח תשעה ביצי תרנגולת ותשימם בסיד ותכסה היטב באשפה שלשים יום, ותפתח הביצים ותמצא בכל אחד תולעת, ותחזיר הכל לקדירה שניה ותכסה הקדירה ויגדלו התולעים ויאכלו שאר הדברים, ואחר כך אוכלים זה את זה עד שישאר אחד גדול, ותשרוף אותו בקדירה ויהיה ריח רע כסם המות ונשאר אבק שריפה ותקח מזה העפר למשמרת, ותקח נחשת ותתיכהו ושים מעט מזה האבק אחר שניתך ויהיה לזהב" (שם).

אלכימיה

בעת העתיקה נתפס המעבר ממתכת פשוטה לזהב כ"צמיחה" וכהשתנות של החומר עצמו (מימוש פוטנציאל הקיים ממילא בחומר), ומשום כך – ללא צורך בחומר מתווך. האלכימאים בתקופה ההלניסטית (שמרכזם היה באלכסנדריה, 323 לפני הספירה עד 30 לספריה) ניסו לייצר זיופי זהב או להקנות מראה מוזהב למסגי מתכות שונות, למשל על ידי טיפול בנחושת על ידי כספית או סגסוגת ארסן לקבלת גוון זהוב. האלכימאים ההלניסטים ניסו "להרוג" את חומרי המוצא: כלומר לשנות את תכונותיהם כך שיהיו קרובים ככל האפשר ל"חומר הראשוני" שבו ניתן לטבוע תכונות חדשות (באופן דומה לזה שבו הפרי נרקב והזרע שהוא משאיר אחריו מתפתח). בהתאם, השלב הראשון היה נטילת התכונות המתכתיות מהמתכות הנחותות - הפיכתן לשחורות (השחרה - מלנוסיס) ו"מתות". השלב הבא נקרא לייקוסיס כלומר הלבנה (או הכספה) ובו טופל החומר ה"מת" בנוזלים נדיפים חריפים ובמים שנועדו להחיותו (כשם שזרע זקוק להשקיה). בשלב זה הוספה כמות קטנה של החומר אליו אמור היה החומר המת להתגלגל כדי שישמש כ"גרעין" להפיכת כל החומר לזהב או כסף. גרעין זה הוא הבסיס לרעיון "אבן החכמים" שהופיע מאוחר יותר[2].

במאה העשירית לספירה, סברו האלכימאים הערבים, שהמתכות מורכבות מיחסים שונים של כספית וגפרית. הזהב הוא כספית מטוהרת וכמות קטנה של גפרית; כיוון שכך, ניתן להפוך נחושת לזהב על ידי הרחקת גפרית או תוספת כספית[3].

במאה ה-12 וה-13 האלכימאים ניסו לגלות או ליצור מכספית, גפרית ומלח את "אבן החכמים" (או "אבן הפילוסופים"), שהיא אבן בעלת סגולות מופלאות: היא חומר שעל פי אמונת האלכימאים מסוגל להפוך מתכות זולות לזהב. לעתים נקשרה האבן גם ליכולת להישאר צעירים ולחיי נצח.  אין זו תמיד אבן ממש, ולפעמים היא נוזל אדום או לבן. אלכימיית "אבן החכמים" חדרה גם לאירופה בתקופה זו. גם במאות ה-14 וה-15, החיפוש אחר אבן החכמים הפך לעיקר עיסוקם של האלכימאים[4].

מרי היהודיה, שחיה באלכסנדריה בסביבות המאה הראשונה לספירה, נחשבת לאחת הכותבות הראשונות על האלכימיה והיא נחשבת לאלכימאית האמיתית הראשונה של העולם המערבי. בעבודתה היא המציאה כמה מכשירים להשגת חומרים בזיקוק[5]. על פי פירוש האבן עזרא שהובא לעיל, יתכן שהאלכימאי הראשון היה "מֵי זָהָב", המוזכר בפסוקים על שמונת מלכי אדום, שמלכו בתקופת שקדמה למשה רבינו או בתקופה שקדמה לשאול המלך[6].

האבן עזרא (1089-1164)  הכיר את דברי האלכימאים בתקופתו, שטענו שניתן באמצעות חומר מסוים להפוך נחושת לזהב; האבן עזרא התייחס לטענתם בפירושו לעיל וטען שמדובר בשטויות.  אכן האבן עזרא צדק[7]. כל הניסיונות בתקופות הקדומות להפוך נחושת לזהב היו באמת "דברי רוח". כבר בתחילת המאה הנוכחית ידעו מדענים שזהות המתכת (וכן כל היסודות האחרים) נקבעת רק ע"י מספר הפרוטונים שבגרעין האטום. לנחושת 29 פרוטונים ולזהב 79. למרות קיומן של "תגובות גרעיניות" אין אנו מכירים שיטה בה ניתן יהיה להוסיף חמישים פרוטונים לגרעין. אם תימצא בעתיד שיטה מעין זו, היא תיעשה קרוב לוודאי במאיצי-חלקיקים רבי-עוצמה[8].

---

[1] פרדס יוסף היא סדרת ספרי חידושים על החומשים בראשית, שמות וויקרא. הספר חובר על ידי רבי יוסף פצנובסקי ונדפס בפיטרקוב ובלודז' בין השנים תרצ"א - תרצ"ט (1930–1939).

[2] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית בערך "אלכימיה" בפיסקה "האלכימיה ההלניסטית".

[3] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית בערך "אלכימיה" בפיסקה "האלכימיה הערבית".

[4] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית בערך "אלכימיה" בפיסקה "האלכימיה באירופה" וכן בערך המורחב "אבן החכמים".

[5] ןיקיפדיה האנגלית בערך "Mary the Jewess" (=מרי היהודייה).

[6]  ע"פ המכלול – האנצ' היהודית בערך "שמונת מלכי אדום".

[7] יש לציין, גם את דברי רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי", שהתנגד לאלכימיה וציין שמדובר בכישלון: "...אולם אנחנו ראינו בכשלונם של כל האנשים מבעלי האלכימיה ומשביעי רוחות הכוכבים שנסו ללכת באחת הדרכים האלה" (מאמר שלישי, סעיף כג).

[8] ע"פ הערתו של פרופ' אריה פרימר, למאמרו של פרופ' דניאל שפרבר "מי זהב – כיצד הופכים נחושת לזהב", בספר "פירות האילן על פרשת השבוע", עמ' 115-116, אונ' בר-אילן, רמת גן, כרך א, תשנ"ח.

 

© כל הזכויות שמורות למחבר