ספר התורה ראשון

 מאת: אורן סעיד

ע"פ התלמוד בבלי, התורה וכן הלוחות, ניתנו בכתב עברי עתיק ולא בכתב העברי המוכר לנו כיום.

עם  סיום  דברי  משה רבינו אל ישראל במשנה תורה מצווה  הקב"ה  למשה: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם" (לא, יט). נחלקו מפרשי המקרא, למה הכוונה במונח "שירה". רש"י והרמב"ן פירשו שהכוונה לשירת האזינו. לעומת זאת, הרלב"ג פירש שהכוונה לכל דברי התורה: "שהשירה היא דברי התורה בכללם עד תומם"; ומוסיף: "ולזה  היתה הצוואה הזאת, שיכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו, והשירה עמו, שלא יחסר ממנו דבר מהדברים בספר התורה". לאחר שמשה כותב את ספר התורה הראשון, משה מצווה את הלווים לשים את ספר התורה שכתב ליד הארון במשכן: "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד" (לא, כו). נחלקו חכמינו האם ספר התורה היה מונח על מדף חיצוני המחובר לארון  או שהיה מונח בתוך הארון לצד הלוחות (בבא בתרא, יד ב).

מתי וכיצד נכתבה התורה?

בתלמוד בבלי מסכת גיטין, מובאת מחלוקת בעניין דרך וזמן כתיבת התורה: "אמר ר' יוחנן משום רבי בנאה: תורה - מגילה מגילה ניתנה... ר' שמעון בן לקיש אומר: תורה - חתומה ניתנה" (ס,  א). רש"י מסביר את שתי הדעות: " מגילה מגילה ניתנה - כשנאמרה פרשה למשה [במהלך כל הארבעים שנה] היה כותבה, ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן. חתומה ניתנה - לא נכתבה עד סוף ארבעים לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן, והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על-פה, עד שכתבן"(רש"י, שם).

תיאור הכתובת הארכאולוגית שהתגלתה על אבן תל זית,
בכתובת מופיעות אותיות האלפבית העברי העתיק
על פי הסדר בשינויים קלים.
מתוך ויקימדיה

הרמב"ן מבאר שלפי הדעה שהתורה ניתנה מגילות מגילות, משה "ברדתו מן ההר כתב מתחילת התורה עד סוף ספור המשכן, וגמר התורה כתב בסוף שנת הארבעים... אבל לדברי האומר תורה חתומה נתנה, נכתב הכל בשנת הארבעים, כשנצטווה 'כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם' (דברים לא, יט) וצוה 'לקוח את ספר התורה הזה...' (שם, כו)" (הרמב"ן, הקדמה לספר בראשית). הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה כותב: "כל התורה כתבה משה רבנו קודם שימות, בכתב ידו.  ונתן ספר לכל שבט ושבט; וספר אחד נתנהו בארון לעד, שנאמר 'לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אלוהיכם; וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד' (דברים לא, כו)" (שם, סעיף ב). א"כ, הרמב"ם נוקט כדעה שהתורה כולה נכתבה ע"י משה רבינו בשנת הארבעים (לבני ישראל  במדבר) קודם מותו.

באיזה כתב נכתב ספר התורה הראשון?

בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין נאמר שהתורה ניתנה בכתב עברי עתיק (ראה להלן), ולא בכתב אשורי – הכתב שאנו משתמשים היום: "בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן "הדיוטות"? אמר רב חסדא: כותאי. מאי "כתב עברית"? אמר רב חסדא: כתב ליבונאה" (כא, ב). התלמוד ירושלמי, איננו מכריע בשאלה זו: "רבי נתן אומר ברעץ (=כתב עברי עתיק) ניתנה התורה ואתייא כר' יוסה רבי אומר אשורית ניתנה התורה וכשחטאו נהפך להן לרעץ וכשזכו בימי עזרא נהפך להן אשורית (זכריה ט) גם היום מגיד משנה אשיב לך" (מגילה, פרק א הלכה ט).

מחלוקת דומה בין התלמודים מצינו בשאלה באיזה כתב נכתבו הלוחות:

ע"פ התלמוד בבלי, הלוחות נכתבו בכתב אשורי, שהרי נאמר במסכת שבת: "אמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין" (קד, א). רש"י במקום מסביר "שהיה החקק נוקב את כל הלוח, ולפיכך היו מ"ם וסמ"ך בנס", שהרי באותיות מ"ם סופית וסמ"ך אין מה שיחזיק את החלק הפנימי של אותיות אלה, שאיננו יכול להיות מחובר ללוחות עצמם. התלמוד ירושלמי איננו מכריע גם בשאלה זו: "רבי לוי: מאן דאמר לרעץ (=כתב עברי עתיק) ניתנה התורה, עי"ן מעשה ניסים [=בכתב עברי עתיק, האות ע' היא משולש - ולכן אמצעה עומד בנס], מאן דאמר אשורי ניתנה התורה, סמ"ך מעשה ניסים" (ירושלמי מגילה, שם).

הרדב"ז (=רבי דוד בן זמרא) אומר [1]שהלוחות הראשונים היו בכתב אשורי, ולאחר שחטאו ישראל בחטא העגל, פרחו האותיות חזרה לשמים וישראל קיבלו לוחות שניים, עם אותיות פחות קדושות, ועד זמן עזרא השתמשו בכתב עברי. בזמן עזרא, הוחלט לגאול את האותיות האשוריות העתיקות מהשמים והם חזרו לשימושו של עם ישראל. רעיון דומה מציג הריטב"א (בחידושיו למגילה ג, א). הרמב"ם אומר שהיתה חלוקה: דברים קדושים נכתבו - גם לפני עזרא - בכתב אשורי, ורק דברי חול נכתבו בכתב עברי (שו"ת הרמב"ם, תשובה רסח).

הכתב העברי העתיק [2]

הכתב העברי העתיק, כתב קדום בן עשרים ושתיים אותיות בו השתמשו עמי המזרח התיכון ובכללם עם ישראל בימי המקרא. התלמוד ירושלמי מכנה כתב בשם כתב דַעַץ או כתב רַעַץ (מגילה, פרק א הלכה ט).  יש הסבורים כי  התלמוד הבבלי מכנה כתב זה בשם ליבונאה[3] (סנהדרין כא, ב). בלעז, יש המכנים כתב זה כתב פיניקי.

מ-כתב זה, שמזוהה גם עם הכתב הפיניקי, התפתחו בסופו של דבר הכתב היווני  והכתב הלטיני, כמו כן התפתח מכתב זה הכתב הארמי - אשורי. הכתב הארמי היה קרוב למדי לכתב הפיניקי, אך אותיותיו היו מרובעות. הכתב העברי של ימינו הוא התפתחות של הכתב הארמי – האשורי המרובע שאומץ על ידי היהודים במהלך גלות בבל או במהלך ימי בית שני. ככל הנראה תהליך זה היה הדרגתי ולא מהיר והוא נבע מתוך רצון להיבדל מהשומרונים שהמשיכו להחזיק בכתב העברי העתיק.

כתב זה היה נהוג בישראל בכל ימי בית ראשון והמשיכו להשתמש בו גם בתקופת בית שני. גם לאחר חורבן בית שני השתמשו בכתב העברי העתיק, אם כי במידה מצומצמת ביותר. במטבעות שנטבעו על ידי המלכים החשמונאיים הכתובת מופיעה לרוב בכתב עתיק זה, כך גם במטבעות מלחמת היהודים ברומאים (66-70 לספירה) שחלקם ייתכן נטבעו על ידי שלטונות המקדש וחלקם על ידי המורדים וכך גם במטבעות שטבעו היהודים בזמן מרד בר כוכבא (132-135 לספירה). הרמב"ן בסוף פירושו לתורה, מזכיר מטבע כזה - שקל מימי מרד בר כוכבא, כמוהו נמצאו רבים בארץ: "ברכני השם עד כה שזכיתי ובאתי לעכו ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדים סביב כתב מפותח באר היטב. והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד, כי הוא כתב עברי אשר נשאר לכותיים כמו שמוזכר בסנהדרין". כפי שאומר הרמב"ן, הכתב העברי הקדום נמצא בשימוש עד היום אצל השומרונים (בלשון הגמרא והראשונים - כותיים), ובכתב זה כתובים ספרי התורה שלהם.

בהקשר זה, יש לציין שאחת המסורות למקור המגן דוד היא בעצם חתימתו של דוד המלך: האות ד בכתב עברי עתיק נראית כמו משולש, ומגן הדוד מורכב משני משולשים, אחד על השני[4].

הכתב העברי העתיק בארכיאולוגיה

בנוסף למטבעות הרבים שנמצאו עם כתובות בכתב עברי עתיק, יש לציין גם את התגליות הבאות:

א. כתובת ניקבת השילוח – זוהי כתובת הכתובה בכתב עברי העתיק שנתגלתה בניקבת השילוח בשנת      1880. הניקבה נחפרה ביוזמתו של חזקיהו מלך יהודה (מלך בשנים 727-698 לפני הספירה) הכתובת מתארת את רגע המפגש בין שתי קבוצות חופרים, עם פריצת הנקבה שהוליכה את מי הגיחון אל שטח עיר דוד בירושלים. הכתובת נעקרה ממקומה בשנת 1890 ומוצגת כיום במוזיאון הארכיאולוגי של  איסטנבול [5].

ב. לוח גזר – זה  הוא "לוח השנה" העתיק ביותר שהתגלה בארץ ישראל. הלוח נכתב על אבן גיר בכתב עברי קדום ונמצא בחפירות תל גזר (מדרום מזרח לרמלה) בשנת 1908. לוח גזר הוא כנראה מן המאה ה-10 לפני הספירה - מתקופתו של שלמה המלך (או זמן קצר אחריו, בתחילת ימי התפלגות ממלכה). לוח גזר מפרט את שמותיהם של חודשים מסוימים בשנה על פי העבודות החקלאיות הקשורות לכל עונה, ומכאן שמו הנוסף - "לוח האיכר" [6].

ג. אבן תל זית - בשנת 2005 באחת מהחפירות חשפו ארכאולוגים את אבן תל זית. אבן זו היא כתובת על גבה של אבן בקירו של אחד הבתים בישוב "תל זית" המתוארך למאה ה-10 לפנה"ס. לאחר פענוח הכתוב ובדיקות נרחבות הגיעו החוקרים לידי מסקנה כי מדובר בגרסה מוקדמת ביותר של האלפבית העברי. הכתובת כוללת מערך של 22 אותיות חקוקות בשורה הראשונה ועוד שתי אותיות בשורה השניה יחד עם שני סימנים שלדעת החוקרים שמשו כקווים מפרידים בין חלקי הכתובות על צידה האחד של האבן, בנוסף לשלוש מילים על צידה השני [7].

ד. בחלק מהמגילות הגנוזות שהתגלו במדבר יהודה ונכתבו בכתב המרובע של ימינו, נמצא כתוב בכתב עברי עתיק רק השם המפורש, ככל הנראה בגלל הקדושה שמיוחסת לשם זה[8].

 

---

[1] שו"ת הרדב"ז חלק ג סימן תמב.

[2]  ע"פ ויקיפדיה בערך "הכתב העברי הקדום". ראה גם בויקיפדיה בערך "ביאור: הכתב העברי הקדום - אנתולוגיה".

[3]  ההנחה הזאת אינה מוסכמת בראשונים. רש"י, לדוגמא, פירש: "אותיות גדולות כעין אותן שכותבים בקמיעות ומזוזות". ורבנו תם בתוספות פירש: "שם מקום...וכותבין בו כתב משונה". אבל יכול להיות שגם רש"י התכוון למה שאנו קוראים "כתב עברי קדום", ובזמנו כתב זה שימש לכתיבת קמיעות, ואכן הרב מרגליות בפירושו "מרגליות הים" לסנהדרין מפנה לכמה ספרים שמהם נראה כי קמיעות נכתבו בכתב זה.

[4] בצלאל דייטש, מעשה בצלאל עמוד סג. ראה גם בויקיפדיה בערך "מגן דוד" בפיסקה "השקפות שונות לגבי משמעות הסמל".

[5] ע"פ ויקיפדיה בערך "כתובת השילוח".

[6] להרחבה ראה בספר "צוהר למקרא", פרק טו, במאמר "כתובות ארכיאולוגיות מתקופת המקרא : לוח גזר" מאת יוסף ניצן ויהושפט נבו, מכון מופת, תשסד. המאמר המקוון באתר מקראנט

[7] ע"פ ויקיפדיה בערך "תל זית".

[8] ע"פ ויקיפדיה בערך "הכתב העברי הקדום" בפיסקה "השתלשלות ופיתוח הכתב".

© כל הזכויות שמורות למחבר