מאת: אורן סעיד
אחת הסיבות שהר גריזים והר עיבל נבחרו לאמירת הברכות והקללות, היא בשל תכונות אקוסטיות הקיימות באזור שהם שוכנים.
בפרשתנו (פרק כז) אנו קוראים, על הברכות והקללות, שמצווים הלוויים לומר על הר גריזים והר עיבל ,לאחר שבני ישראל יעברו את הירדן כדי לרשת את ארץ ישראל. המשנה במסכת סוטה (ז, ד) , ראשית, מציינת את המיקום של הר גריזים (881 מטר) והר עיבל (940 מטר); שני ההרים שוכנים ליד שכם, זה מול זה: "ברכות וקללות" כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן, ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון, שבצד שכם, שאצל אלוני מורה, שנאמר (דברים יא, ל) "הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה, מוּל הַגִּלְגָּל, אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה ", ולהלן הוא אומר (בראשית יב, ו) "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה " מה "אֵלוֹן מוֹרֶה" האמור להלן - שכם, אף "אֵלוֹן מוֹרֶה" האמור כאן – שכם" . א"כ ע"פ המשנה, הר גריזים והר עיבל שוכנים בשכם ליד אלון מורה.
ממשיכה המשנה ומתארת את מעמד הברכות והקללות: "ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלווים והארון עומדים למטה באמצע [בין שני ההרים] הכהנים מקיפים את הארון, והלוויים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן [על ההרים]… הפכו [הלוויים] פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה' [שכל 'ארור' האמור בפרשתנו (פרק כז) פתחו בברכה תחילה כלפי הר גריזים] ואלו ואלו [כל ישראל שבהר גריזים והר עיבל] עונים אמן, הפכו [הלוויים] פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: 'אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה' (דברים כז, טו) ואלו ואלו עונים אמן, עד שגומרים ברכות וקללות" (שם).
|
|
מבט על שכם ממזרח כאשר הר גריזים מימין והר עיבל משמאל.
יוצר: Asad112. מתוך ויקימדיה. |
רק פעם אחת נוספת נזכר במקרא הר גריזים[1] שבשכם, כאשר בעלי שכם המליכו את אבימלך, בא יותם: "וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר-גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ, וַיִּקְרָא..." (שופטים ט, ז), והמשיל להם את המשל המקסים על העצים שהחליטו למשוח עליהם מלך (שופטים ט). הצד השווה בין שתי התופעות האלו, קבלת הברכות והקללות אחרי שעברו את הירדן, והנאום שנשא יותם לבעלי שכם, הוא, שבשתיהן הקולות היו צריכים להישמע להמון הגדול.
מדוע נבחרו הר גריזים והר עיבל לאמירת הברכות והקללות?
הפרשנים ציינו מספר טעמים. אנו נביא כאן את דברי הרד"ק, שמבאר את החשיבות של העיר שכם. כאמור, הר גריזים והר עיבל שוכנים ליד שכם. בסוף ספר יהושע (פרק כד) מסופר, שבסוף ימיו, אסף יהושע את בני ישראל לשכם, וכרת אתם שם ברית לעבוד את ה' (שם, כה). כתב על כך הרד"ק: "ואספם יהושע שכם ולא שילֹה שהיה הארון שם, אולי על פי הדיבור עשה זה שיכרתו הברית בשכם:
א. כי בו נתעכב אברהם אבינו תחילה כשנכנס לארץ, כמו שכתוב: 'וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה' (בראשית יב, ו).
ב. ועוד כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו לבדו [נראה שכוונת הרד"ק לנאמר בפרשת וישלח: "וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אלקים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב" (בראשית לה, ה)] ושיזכרו אותו וידבקו בה' לבדו.
ג. ועוד כי תחילת הנחלה אשר היה ליעקב בארץ ישראל - בשכם היה, שקנה חלקת השדה מיד בני חמור אבי שכם[2]".
א"כ, גם אברהם אבינו וגם יעקב אבינו בעת כניסתם לארץ ישראל, ראשית, מתעכבים בשכם; כך ששכם הופכת לנקודה שמחברת את עם ישראל לכיבוש הארץ[3].
סיבה נוספת, לאמירת הברכות והקללות במקום זה, גילה החוקר אדווארד רובינסון[4]:
לפני כמאה וחמישים שנה ביקר אדווארד רובינסון, אחד מהחוקרים הראשונים של התנ"ך מאנגליה בארץ ישראל, והוא מספר סיפור מעניין. כאשר הלך על שיפוע הר גריזים הוא שמע קולו של נער ערבי רועה צאן, שקרא לעזים שלו. הוא הסתכל סביבו כדי לאתר את רועה הצאן הצעיר על ההר, אך לשווא. ופתאום הוא ראה אותו. הנער לא עמד על הר גריזים אלא על הר עיבל מול הר גריזים, ולמרות המרחק הרב קולו נישא בלי קושי מהר אחד לשני. רובינסון הרים את קולו וקרא לנער הזה, והלה שמע אותו בלי קושי. רובינסון הכיר תיכף ומיד שבשני ההרים האלה ישנה תכונה מיוחדת של אקוסטיקה שמאפשרת נשיאת הקול באופן יוצא מהכלל. הוא עשה ניסיונות שונים ונוכח לדעת שאמנם כך הדבר, וכתב בספרו שהוא בטוח שזה אחד מהמקומות הנדירים בעולם, אם לא המקום היחידי, שקולותיהם של שני אנשים העומדים בגיא בין שני ההרים יכולים להישמע באזני אנשים העומדים על שני ההרים[5].
[1] על המחלוקת בזיהוי הר גריזים, ראה "המכלול – אנציקלופדיה יהודית" בערך "הר גריזים".
[2] להרחבה ראה מאמרו של הרב איתן שנדורפי, "הברכה והקללה בהר גרזים ובהר עיבל", ניצני ארץ יז, מרכז הרב, תשע"ב. המאמר המקוון באתר "ספריית אסיף" - ספריית כתבי עת מבית המדרש הדתי-לאומי.
[3] יש להעיר, הר גריזים והר עיבל נבחרו להשמעת הברכות והקללות, לא בשל קדושתם ולכן הם לא נזכרים יותר בקשר לכל דבר שבקדושה. רק השומרונים הפכו את הר גריזים להר הקדוש להם. על השומרונים, ראה מאמר בפרשת ויגש "מוצא השומרונים".
[4] ע"פ מאמרו של פרופ' ל.י. רבינוביץ, מחניים קטז עמ' קסב-קסג. כתב העת מחניים היה במשך שנים רבות בטאונה של הרבנות הצבאית הראשית. בבטאון תורני זה פורסמו מאמרים ומחקרים בתחומי היהדות וההיסטוריה היהודית.
[5] ראה גם, "The Bible cyclopædia: or, Illustrations of the civil and natural history of the sacred writings" by William Goodhugh and William Cooke Taylor, 1841 , בערך "ebal, mount".
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה