לא תבשל גדי בחלב אימו

 מאת: אורן סעיד

כשהתורה מצווה על האיסור לערבב בשר בחלב היא מתארת זאת במילים "לא תבשל גדי בחלב אמו" - איסור בישול גדי בחלב אמו. מדוע?

נאמר בפרשתנו, האיסור לערבב בשר וחלב: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ [1]"(יד, כא). ויש לשאול, למה דיברה התורה על גדי ולא על בשר סתם?

כנראה היה בישול גדי בחלב אמו מנהג רגיל, והתורה אסרה אותו, וכך מפרש רבי אברהם אבן עזרא: "כי אין המנהג עד היום בארץ ישמעאל שיאכל אדם טלה מבושל בחלב, בעבור יש בטלה ליחה רבה, וככה בחלב, והנה הוא מזיק על כן לא יאכל; ובעבור כי בשר הגדי אין בו ליחה, וכשהוא קטן הוא חם, על כן יבשלו הגדי בחלב" (שמות כג, יט); וכן ביאר הרשב"ם: "דרך העיזים ללדת שני גדיים יחד, ורגילים היו לשחוט אחד מהם ומתוך שרוב חלב בעיזים היו רגילים לבשלו בחלב האם ולפי ההווה דבר כתוב" (שם). עובדה היא, שעד היום רגילים הערבים לבשל את הכבשים ואת הגדיים בחלב, ועניין מיוחד בעדותו של ל.באואר האומר, שערביי ארץ ישראל קוראים לבשר המבושל בחלב בשם "לבן אמה", כלומר חלב אמו, ממש כלשון הכתוב[2]. יש לציין, שהמלה 'אמו' אינה באה להוציא חלב אחר, אלא הכוונה לכל חלב.

טב[ח•גד]•בחלב•אננ[?]ח•בחמאת" שפירושו
"טבחו גדי בחלב, אננח (=שם נרדף לגדי) בחמאה"
(כתב אוגריתית, משמאל לימין).
מתוך ויקימדיה

הטעם של איסור זה לא נאמר בתורה. המפרשים ניסו להסבירו בהשערות שונות, ביניהן[3]:

א.      אכזריות: התורה התכוונה לאסור מעשה אכזריות ובזיון כוח החיים, כדוגמת האיסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד (עיין רשב"ם ואבן עזרא בפרשתנו).

ב.      עבודה זרה: התורה אסרה מעשה שיש בו ריח עבודה זרה, שהרי פעמיים בא האיסור בסמיכות לעניין החגים, ולפיכך יש מקום לשער [4] שהיה מנהג כזה נפוץ בפולחן חגיהם של העמים השכנים.

ואולי שני הטעמים קשורים זה בזה, כלומר שהתורה רצתה לבטל את המנהג של הגויים מפני אכזריותו.

בעיר עתיקה בסוריה הצפונית נמצאו בחפירות שנעשו משנת תרפ"א-תש"א לוחות ושברי לוחות שעליהם חרותים שרידים ספרותיים בלשון אוגרית עתיקה בסוריה מתקופת האבות, ובהם יש למצוא ביטויים ומילים העוזרים להבין מילים קשות בתנ"ך. מעניין לציין בדבר מה שכתב הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק מח) טעם לאיסור בישול בשר בחלב: "שרצתה התורה לבטל מנהג עבודה זרה שהיה כרוך בפולחן זה". שם באחד הלוחות כתוב: "טבח גדי בחלב וטלה בחמאה", ומבואר שהיה פולחן כזה לשם ברכה על פני האדמה . וכך מפרש הספורנו ד"ה לא תבשל גדי: "כמעשה בני נכר החושבים להשיג בזה ההצלחה בפירות או במקנה" (שמות לד, כו). לכן הסמיכה התורה את העניין של "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך" (שמות כג, יט) לאיסור "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות, שם). אולם יש שחלקו [5] על הבנת השורה האוגרית הנ"ל ושיוכה לאיסור המקראי על בשר וחלב .

ג.  רפואה: ד"ר דוד מרגליות טוען, שהבסיס לאיסור זה הוא בריאותי, והוא הנזק, קשיי העיכול, הנגרם לגוף, כשמערבבים שני סוגי מזונות אלו; כי דרכי עיכולם שונים הם ומנוגדים זה לזה. ומפרט בהרחבה בצד המדעי מדוע עיכול הבשר שונה מעיכול מאכלי חלב, וכתוצאה מכך מדוע נוצר נזק לגוף כשמערבבים אותם, עיין בספרו [6] להרחבה.  יש לציין שכבר הרמב"ם במורה נבוכים ציין  שיש נזק לבריאות אם מערבבים חלב ובשר. ברם, לדעתו אין זה טעם האיסור לבשר בחלב, אלא משום עבודה זרה: "אבל איסור בשר בחלב, הרי עם היותו מזון גס מאוד בלי ספק וגורם מילוי רב, אין הדבר רחוק לדעתי שיש לעבודה זרה בכך שייכות, ושמא כך היו אוכלין בעבודה מעבודותיה או באד מאדיהם" (מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק מח).

ד. קבלה: ה"בן איש חי" בהלכות בשר וחלב (פרשת בהעלותך), מסביר ע"פ הסוד, מדוע אסור לאכול בשר בחלב: בשר-מרמז למידת הדין ואילו חלב-מרמז למידת החסד; ואסור לערבב שני כוחות אלו-זה שעטנז [7]!

מותר לאכול בשר אחרי חלב (כמובן לפי ההלכה: אחרי המתנה מועטת או לאחר שטיפה והדחה), כי החסד, כשהוא ראשון הוא מסוגל להתגבר על מידת הדין-הבשר. ואסור לאכול חלב אחרי בשר (אלא לאחר המתנה מרובה), כדי שהדין לא יתגבר על החסד (כי הבשר שהוא דין נאכל ראשון, ולכן יש חשש שיתגבר על החסד, שהוא החלב).

ה. פוריות השדות, כסגולה או חכמת טבע: "מנהג בארץ ישראל היה להשמין השדות כמו שאנו עושים בזבל, כך היו אומות העולם נוהגים לבשל בשר גדי בחלב אמו ולשפוך מעט מעט על אדמת הארץ, והזהיר הכתוב על זה הסגולה" ('העמק דבר' על התורה, שמות כג יט, בשם זקן אהרן-צדה לדרך); "על דרך חכמת הטבע כשמבשלים בשר בחלב ומזלפין המרק על הצמחים גורמים שהפירות מתבשלים מהרה, וזה שאמר הכתוב, שתביא בכורים, ועל כל פנים לא תבשל" (תורת השם, מובא בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים סימן קמה).

 

---

[1] פסוק זה גם מופיע בעוד שתי מקומות: שמות כג, יט; שמות לד, כו. האיסור לערבב בשר בחלב, א"כ מופיע בתורה שלושה פעמים. הטעם לכך, מובא במכילתא דרבי ישמעאל משפטים פרשה כ, וכן במסכת חולין (קטו, ב):

"תנא, 'לא תבשל גדי בחלב אמו' שלוש פעמים, אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול ".

[2] ראה בספר "ארץ ישראל - מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה", החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 1978,  כרך י"ד, עמוד 16.

[3] ישנם עוד טעמים ופירושים שונים, עיין בהרחבה בספר: "נותן טעם לשבח", טעמי הכשרות בפרשנות היהודית, מאת שמואל ר' די-סיניי, הוצאת "למד" , רומא- איטליה שנת תשנ"ח (1998), עמ' 96 ואילך.

[4] כך סבר הרמב"ם, וכיוצא בזה האברבנאל, וכך סברו כמה מן החוקרים החדשים.

[5] הרן, מנחם, 'גדי בחלב אמו', ארץ ישראל, י"ד תשל"ח \ 1978.

[6] בספרו "דרך ישראל ברפואה - ייחודה המוסרי, ממקור ישראל" , בהוצאת האקדמיה לרפואה, 1969, עמ' 60-64.

[7] וראה בפירוש "רבינו בחיי" (שמות כג, יט), שביאר גם שהטעם על פי הקבלה, שעירוב בשר וחלב מקלקל בעולמות העליונים.

© כל הזכויות שמורות למחבר