מיפקד האוכלוסין של בני ישראל

 מאת: אורן סעיד

מיפקד האוכלוסין של בני ישראל במדבר נעשה ע"י ספירת חצאי-שקלים, וע"י כך ידעו את מניין בני ישראל.

בפרשתנו אנו קוראים  על מיפקד האוכלוסין של בני ישראל במדבר. מטרת המיפקד בפרשתנו היתה לצורך יציאה למלחמה, כדי לכבוש את ארץ ישראל, ולכן נמנו בו רק "יוצאי צבא" - אנשים המסוגלים לצאת למלחמה, זכרים מבן עשרים שנה ומעלה. במאמר זה אתייחס בעיקר לאופן ולאמצעי שבו בוצע המיפקד.

אופן ביצוע המיפקד, היה באמצעות "בקע לגולגלת" (א, ב ;רש"י) - כלומר, מחצית השקל למנוי, וע"י ספירת חצאי-השקלים ידעו את מניין בני ישראל [1]. מחצית השקל שימשה מצד אחד כאמצעי מנייה, ומצד שני נועד ערכה הכספי לעבודת אהל מועד (שמות ל, טז). המקור לביצוע המיפקד על ידי מחצית השקל הוא בפרשת כי-תשא, שנצטוו בה ישראל לתרום כל אחד מחצית השקל, ככופר נפש שנועד למנוע נגף: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לה' בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ, כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ,  עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לה' (שמות ל, יב-יג). לדעת הרמב"ן נערכו בשיטה זו המיפקדים שנצטוו עליהם בני ישראל במדבר (במדבר א, ב).

שיטה זו של מיפקד אוכלוסין ידועה לנו מתעודות מַארי שעל נהר פרת. גם במַארי השתמשו בכסף כאמצעי מנייה, וחלק  מהמיפקדים נועדו לגיוס יחידות צבא. המנייה שם נעשית ע"י נשיאי השבטים, כדרך שנעשים המיפקדים במדבר[2].

שקל מימי המרד הגדול שנת 68.
במיפקד בני ישראל משקל של "מחצית השקל" שימשה כאמצעי מנייה.
מקור: CNG coins
מתוך ויקימדיה

כאמור אמצעי המנייה היה "מחצית השקל". השקל הוא חתיכת מתכת של כסף, ששימשה כיחידת משקל, שהיתה דרך הקדמונים לשקול את הכסף הניתן כדמים, ולא לעשותו למטבעות ולמנותו. כמו כן, נתברר היטיב בימינו, שלא התחילו בני ישראל להשתמש במטבעות לפני שיבת ציון מגלות בבל[3].

אנו מבחינים בין "שקל הקודש" (שמות ל, יג) - השקל של תורה, הקרוי גם "סלע", לבין השקל התלמודי, שהוא מחצית השקל של תורה, הקרוי בלשון התורה "בקע". השקל מתחלק ליחידות קטנות, שכל אחת מהן קרויה 'גֵּרָה', והיא קרובה ללשון אגורה (השווה שמואל א, ב, לו), ואפשר ש'גרה' ו'אגורה' קרובות ללשון 'גרגיר', שהיחידה היסודית של המשקלות  של הקדמונים היתה משקל של גרגירים של פֵרות מסוימים או של תבואות מסוימות. 

משקל השקל

ישנן מספר דעות מה היה משקל השקל של התורה. מאחר ונושא זה מורכב עקב ריבוי הדעות והמסורות, נביא כאן רק את שיטת רש"י והגאונים בקצרה. רש"י  פירש שהשקל משקלו ארבע זהובים (=דינרים): "והשקל משקלו ארבע זהובים שהם חצי אונקיא למשקל הישר של קולוניי"א[5]" (שמות כא, לב). השקל משקלו כמו מה שהיה משקל חצי אונקיה ע"פ מערכת המשקלות ב- "קולוניא" -  העיר  קלן - העיר הגדולה העתיקה ביותר בגרמניה - הנקראת על ידי הצרפתים "קולוניא", לפני הנהגת השיטה המטרית. משקל העיר קלן היה המשקל החוקי לנקיבת כל המטבעות שהוטבעו בגרמניה ובאוסטריה במשך מאות בשנים והוא התפשט גם לספרד ומדינות אחרות לשקילת כסף וזהב. האונקיא שם היתה כ -29.2 גרם, ומחציתה – 14.6 גרם. 

הרמב"ן בתחילת פרשת כי-תשא מצטט את מה שכתב רש"י בפרשת משפטים כי משקל השקל הוא חצי אונקיא למשקל הישר של קולוני"א. במכתב שכתב הרמב"ן מארץ-ישראל, המודפס לאחר פירושו לתורה, כותב הרמב"ן כי מצא שקל עתיק – כתוב עליו "שקל השקלים", וכן מצא חצי שקל מהסוג הנ"ל, ומשקלם אמנם היה לפי חצי אונקיא לשקל, כפי שכתב רש"י[6].

בתקופת הגאונים, הוסיפו חז"ל למשקל השקל של התורה ("שקל הקודש" או "סלע" בלשון חז"ל) חמישית מערכו. לפי שיטת רש"י שמשקל השקל הוא 14.6 גרם, תוספת של 20% למשקל זה גורם לכך שמשקלו יהיה 17.52 גרם.

משקל השקל בתקופת בית ראשון

לאחר  בדיקות של אבנים רבות מאזורים שונים ביהודה הגיעו החוקרים למסקנה כי משקל השקל בתקופת בית ראשון היה 11.52 גרם, 2/3 של שקל התורה [7]. מכאן עולה, כי מחצית השקל הייתה במשקל 5.76 גרם. אבן במשקל חצי שקל נקראה "בֶּקַע", כמצוין בספר שמות (לח, כו): " בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה".

משקולת אבן זעירה, המתוארכת לימי בית המקדש הראשון, התגלתה במהלך סינון עפר מחפירה ארכיאולוגית[8]. מקורו של העפר ביסודות הכותל המערבי – באזור קשת רובינסון, צפונית לעיר דוד. הוא הועבר משטח החפירה לאתר הסינון הנמצא בגן הלאומי עמק צורים, ובמהלך הסינון נחשף הממצא הנדיר.

על משקולת האבן חרוטות בכתב עברי קדום האותיות ב' ק' ע' – כלומר, המלה "בקע", המופיעה בתורה (שמות לח, כו) בהקשר של מחצית השקל.

הארכיאולוג אלי שוקרון, אשר ניהל את החפירה מטעם רשות העתיקות, מסביר: "כשהיו מביאים את מס מחצית השקל למקדש בתקופת הבית הראשון, לא היו מטבעות, לכן הם השתמשו בבצעי כסף, בחתיכות כסף. כדי לדעת מה משקלם האמיתי של בצעי הכסף, הניחו אותם על המאזניים, ובצד השני שמו את משקולת הבקע שהיא שוות ערך למחצית השקל – אותה נדרש כל אדם מגיל עשרים שנה ומעלה להביא למקדש".

משקולות בקע מימי בית ראשון הן ממצא נדיר, אך לדברי שוקרון "המשקולת הזו עוד יותר נדירה, כי הכתובת המופיעה עליה כתובה בכתב ראי, והאותיות חרוטות משמאל לימין במקום מימין לשמאל. ניתן להסיק מכך שהאומן שחרט את הכתובת על המשקולת התמחה בכתיבת חותמות, שכן חותמות נכתבו תמיד בכתב ראי, על מנת שלאחר הטבעתן תופיע הכתובת בכתב רגיל".

בבית שני הגדילו את השקלים עד למשקל של 14.4 גרם. משקל זה כמעט זהה למחצית אונקיה קולניה אשר מזכיר רש''י. 

---

[1] להרחבה על ביצוע מיפקד אוכלוסין באמצעות דבר אחר ראה מאמרו עו"ד יעקב פוטשבוצקי "מפקד אוכלוסין – בין המשפט העברי למשפט המדינה" באתר דעת.

[2] "עולם התנ"ך", במדבר,  עמוד 14, בנושא "מפקד השבטים וחנייתם", במדבר א-ב, פרופ' משה ויינפלד, האונ' העברית, ירושלים. "דודזון עתי" הוצאה לאור, 1997.

[3] דעת מקרא, שמות ל.

[4] ע"פ הספר מידות ומשקלות של תורה מאת יעקב גרשון וויס. הספר המקוון באתר דעת.

[5]  ראה גם רש"י שמות, כה, לט.

[6]  זו גם דעתו של האברבנאל, ראה פירושו למלכים א, ו פסוק לה.

[7] להרחבה ראה במאמר "The form of the Menorah and the weight of the shekel"  מאת הרב דניאל מיכלסון (פרופ' במכון ויצמן במחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית) בדבר ערכו של מחצית השקל.

[8] אתר "הידברות", במאמר מאת גבי שניידר, "חשיפה נדירה בחפירות באזור הכותל: משקולת מתקופת בית ראשון", 21.11.18.

© כל הזכויות שמורות למחבר