מאת: אורן סעיד
משה רבינו שהה בהר סיני ארבעים ימים ללא מזון וללא מים, באופן ניסי.
בפרשתנו אנו קוראים שמשה רבינו ירד מהר סיני עם הלוחות בתאריך י"ז בתמוז (לב, טו). משה מספר בספר דברים, שהוא ירד לאחר ששהה בהר סיני 40 יום ללא מזון וללא מים: "בעֲלֹתי ההרה לקחת לוחות האבנים לוחות הברית אשר כרת ה' עמכם, ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי"(דברים ט, ט). בהקשר לכך האבן עזרא מפרש: "ויהי משה בהר - שלא ירד וכתוב על אלה הארבעים יום לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי. זה פלא גדול לא נהיה כמוהו לפניו!" (שמות כד, יח). האבן עזרא מציין, שהעובדה שמשה רבינו צם במשך ארבעים יום, ללא אכילה וללא שתייה, הוא נס גדול, שלא היה כמוהו לפניו; וע"פ שיאי גינס, אפשר להוסיף, גם לאחריו - עד עצם היום הזה!
הפיזיולוגיה של הצום [1]
על מנת להתקיים, זקוק גוף האדם למזון ולנוזלים. הימנעות ממקור אנרגיה ומנוזלים מציבה בפני הגוף אתגר פיזיולוגי לא פשוט. האתגר הולך ומתעצם כאשר תקופת הצום הולכת ומתארכת. עד 48 שעות זהו מצב של צום. מעבר לכך הגוף עובר למצב הישרדותי.
|
|
משה יורד מהר סיני עם לוחות הברית בידיו. (בית כנסת התוניסאי אור תורה, עכו). יוצר:Dr. Avishai Teicher מתוך פיקיויקי |
לצום יש השפעה על מספר הורמונים: גלוקגון, אפינפרין ו-ACTH. הורמונים אלה מאפשרים את שחרור האנרגיה ממאגרי האנרגיה של הגוף ובכך מבטיחים את קיומם של תהליכים חיוניים.
ההורמון טרי-יודו-תירונין (T3), המופרש מבלוטת התריס, משפיע על תהליכים פיזיולוגיים מגוונים בגוף כמו שגשוג, התפתחות, חילוף חומרים, טמפרטורת הגוף וקצב הלב. במצב צום, הגוף מפחית את כמות הורמון זה, במטרה להאט את קצב הפינוי של גליקוגן[2], תהליך שעוזר לווסת את רמת הסוכר בדם. מגמה זו נמשכת עד 48 שעות מתחילת הצום.
העיסוק בפעילות גופנית במהלך צום מתמשך אינו מומלץ. צום מתמשך מלווה בירידה ברמת האנרגיה ובהתייבשות ולכן חשיפת הגוף לסטרס נוסף עלולה להיות הרת אסון.
שיאי גינס
התקופה הארוכה ביותר שנרשמה של הישרדות ללא מזון וללא מים היא 18 ימים וקבע אותה אנדריאס מיהאבץ', אז בן 18, מברגנץ, אוסטריה, שנכלא בתא מעצר ב-1 באפריל 1979 בבניין ממשלתי מקומי בהוכסט, אוסטריה, אולם נשכח כליל ע"י המשטרה. ב-18 באפריל 1979 הוא נתגלה במצב אנוש, בהיוותרו ללא מזון וללא מים. מיהאבץ' היה בין נוסעי מכונית שהתרסקה בתאונה [3].
מהות הנס
הרבי מלובביץ' מביא שלושה אפשרויות לביאור הנס שנעשה למשה[4]:
א. גם בימי שהייתו של משה רבנו במרום, נשאר בעל טבע רגיל של בן-אדם בעולם הזה. גופו דרש מזון, משקה ושינה. אלא הקב"ה חולל מדי יום ביומו נס תמידי, שלמרות טבע הגוף, יצליח משה להישאר בחיים ובתפקוד מלא בלא אכילה ושתייה.
ב. לא התחולל כאן נס אלא אירוע טבעי חריג. כשעלה משה להר-סיני, היה שרוי בשמחה עצומה מצד אחד ובהתרכזות גדולה מצד שני, לצורך קבלת התורה. מרוב טרדתו ושמחתו התחזקו שכלו וכוחותיו הרוחניים עד שגברו על צרכיו החומריים. הגוף אכן היה רעב ועייף, אך משה לא חש כלל את דרישותיו של הגוף, מחמת התלהבותו מהתורה.
ג. כשעלה משה להר-סיני, השתנה טבעו הגשמי לטבעם של מלאכים. כשם שמלאכים אינם זקוקים לאכילה ולשתייה, כך לא נזקק משה רבנו לצרכים גשמיים אלה, מאחר שגופו נתעלה עד שנעשה כגופם של מלאכי מרום. על-פי הסבר זה, לא חש כלל רעב, צמא ועייפות, משום שנתעלה לדרגה רוחנית שבה לא קיימים המושגים הללו.
אנו רואים את גודל הנס שמשה רבינו שהה בהר סיני 40 ימים ללא מזון וללא מים. זאת (לפי אחת האפשרויות דלעיל) כיון שמשה רבינו הגיע לדרגה רוחנית גבוהה כמלאך כך שלא נזקק לצרכים האנושיים, ולכן לנו, המאמינים, השיא של משה רבינו צריך להיכנס לספר שיאי גינס בתור תקופת ההישרדות הארוכה ביותר ללא מזון וללא מים!
[1] ע"פ המאמר "הפיזיולוגיה של הצום" מאת מולי אפשטיין , פיזיולוג, מכון וינגייט. מתוך האתר של מכון וינגייט.
[2] גליקוגן הוא רב-סוכר הבנוי מגלוקוז ומשמש לשימור עתודות אנרגיה זמינה בבעלי חיים. פולימר זה מצוי בעיקר בתאי הכבד שם הוא מהווה עד 8% ממסת תאי הכבד, וכן בשרירים, לפעילות שוטפת, שם ריכוזו מגיע עד 1%–2% ממסת השריר. כמו כן, כמויות קטנות שלו נמצאות באיברים. להרחבה ראה בויקיפדיה בערך "גליקוגן".
[3] שיאי גינס 2003, הוצאת כרטא, מהדורה עברית 2003, עמ' 25 ; ראה גם בויקיפדיה האנגלית בערך "Andreas Mihavecz" (אנדריאס מיהאבץ').
[4] מתוך הספר "שלחן שבת", מאת הרבי מליובאוויטש, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לו, עמ' 172. מובא גם באתר חב"ד במאמר "ארבעים יום בהר סיני".
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה