מדוע יש נחשים ארסיים?

 מאת: אורן סעיד

התורה מספרת שענה מצא פרדות במדבר כאשר רעה את החמורים של אביו. המדרש מציין שענה יצר את הפרדות המסוכנות ע"י הכלאה ולכן ה' יצר נחשים ארסיים.

בתיאור תולדות עשו, נאמר בפרשתנו: "וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו" (לו, כד). נדרש בבראשית רבה: "מה עשה ענה? הביא חמורה (אתון) וזיווג לה סוס זכר, יצאת ממנו פרדה (כלומר, מה שכתוב בפסוק "היֵמִים" אלו הפרדות שיצר ענה). אמר לו הקב"ה: אני לא בראתי דבר של היזק ואתה בראת דבר של היזק, חייך שאני בורא לך דבר של היזק. מה עשה (הקב"ה) ? הביא חכינא (נחש) וזיווג לה חרדון (צב) ויצאת מהם חברבר [1] (מין נחש ארסי). מעולם לא אמר אדם שנשכו כלב שוטה וחי, חברבר וחיה, פרדה לבנה וחיה " (פב, טו).

ענה יצר ע"י הכלאה את הפרד, הנחשב למזיק, ע"פ מה שנאמר במדרש, שאדם שהוכה ע"י פרדה לבנה, לא היה מצליח להתרפא מהמכה, והיה מת כתוצאה מהמכה.  לכן, כעונש על כך שענה יצר  ע"י כלאיים בעלי חיים שהוא מזיק, ה' יצר ע"י הכלאה נחש ארסי, שהוא גם כן מזיק, ע"פ מה שנאמר במדרש שאדם שהוכש ע"י נחש ארסי לא היה מצליח להתרפא מההכשה, והיה מת כתוצאה מההכשה.

צפע מצוי. יוצר: Eran Finkle.
ע"פ חז"ל נוצר בגלל אנשים שעברו על איסור כלאיים.
מתוך ויקימדיה

הפרד הוא "דבר של היזק"

כאמור, המדרש ציין שאדם שהוכה ע"י הפרד, לא היה מצליח להתרפא מהמכה. בתלמוד ירושלמי מבואר ש"מכת פרדה לבנה" הכוונה לבעיטה של פרדה לבנה: "...מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה... שבעטתו פרדה וחיה, ובלבד פרדה לבנה " (ברכות ס, א).

בתלמוד בבלי מפורט באיזה פרדה לבנה מדובר, שמהבעיטה שלה לא הצליחו להתרפא: "אמר ר' יהושע בן לוי: למה נקרא שמן (של הפרדות) 'יֵמִים' שאימתם מוטלת על הבריות; דאמר ר' חנינא: 'מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה. והא קחזינא דחיי [והרי אנו רואים שאדם נבעט על ידי פרדה וחי]! ? אימא וחייתָ. [והרי רואים אנו שהיא מתרפא]! ומשיבים: בְּסוּמְקָן אִינְהוּ וְחִיוָּרָן רֵישׁ כַּרְעַיְהוּ קָאָמְרִינַן [כשהפרדות הן אדומות, ולבנים רק ראשי הרגלים שלהם, אומרים אנו], שפרדות אלה מכתן קשה ביותר, ואין להן רפואה[2]" (חולין ז, ב).

כנראה, היה קשה לתלמוד בבלי (שם)  מהמציאות בתקופתם, שמי שקיבל בעיטה ע"י הפרד לא היה מת. לכן פירשו, שהכוונה היא שהמכה עצמה, כתוצאה מבעיטת הפרד, אינה מתרפאת.  ודווקא פרדות "אדומות" שרגליהן לבנות, הן המסוכנות ביותר, שהמכה מהבעיטה שלהן אינה מתרפאת.

הצבע האדום מתייחס בדרך כלל לגוון חום ואכן צבע זה נפוץ בפרדים. הפרדות "הלבנות" המסוכנות ביותר אינן לבנות אלא רק ראשי רגליהן.  רגלי הפרד דומות גם הן לרגלי החמור, והוא ניחן כמוהו כחמור, בכח סבל רב ובהסתפקות במועט, אך הוא חזק מן החמור ומסוגל לשאת משאות כבדים יותר[3]. ז"א שהפרד   חזק מן החמור, ולכן יחסית למכת החמור, המכה של הפרד חזקה יותר, ולכן הוא מסוכן יותר. זאת הסיבה שהפרד נחשב במדרש לעיל כ"דבר של היזק".

ד"ר משה רענן מסביר[4] מדוע  הפרדות "הלבנות" המסוכנות ביותר הן הפרדות החומות בעלות רגליים לבנות:  "כמבוא להסבר התופעות עלינו לשים לב לכך שהפרדים עקרים ואין בהם העברת תכונות מדור לדור ולכן המבנה הגנטי שלהם, בתקופות השונות, איננו מייצג תהליכי ברירה שהתבצעו בהם אלא בהוריהם. מחקר מקיף על ההיסטוריה הגנטית של הפרדים חייב לכלול גם מחקר של ההיסטוריה הגנטית של החמורים והסוסים. חמור הבית בוית מהערוד בתהליך הדרגתי וממושך שבמהלכו השתנו המאפיינים שלו. מבעל חיים פראי גדול וחזק התקבלה בהמה כנועה יותר וקטנה יחסית. באופן כללי הפרדים היו מסוכנים בגלל המטען התורשתי שקבלו מאביהם חמור הבית שהתבטא בהתנהגות טריטוריאלית אלימה שכללה בעיטות ונשיכות. ה"פרדות הלבנות" (פרדות בעלות רגלים לבנות) היו מסוכנות אף יותר משום שאביהן היה הערוד שהיה גדול, חזק ופראי בהשוואה לחמור הבית. תמיכה בהצעה זו ניתן לקבל מכך שמבין החמורים רק לערוד יש רגלים לבנות ולכן הוא מועמד טוב להיות הורה לפרדות בעלות רגלים לבנות".

נחש ארסי הוא "דבר של היזק"

כאמור, המדרש בבראשית רבה (לעיל) ציין שאדם שהוכש ע"י נחש ארסי לא היה מצליח להתרפא מההכשה. כיום אנו יודעים לטפל בהכשת נחש (ראה להלן), ומקרי המוות מתרחשים לעתים רחוקות, כאשר האדם שהוכש לא קיבל טיפול הולם בזמן או מסיבוכים בעקבות ההכשה[5].

בתלמוד בבלי במסכת חולין (קכז, א) מובא מדרש דומה: "אמר רב הונא בר תורתא: פעם אחת הלכתי לוועד וראיתי נחש שהוא כרוך על צב, לימים יצא ערוד [6] (מין נחש ארסי) מביניהם וכשבאתי לפני ר' שמעון החסיד אמר לי: אמר הקב"ה הם (אנשי הוועד שהיו מזווגי כלאיים) הביאו בריה שלא בראתי בעולמי אף אני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי (הכוונה לערוד)". יוצא שבגלל ענה המוזכר בפרשתנו ואנשי הוועד, הקב"ה ברא מיני נחשים ארסיים.

נחשים ארסיים

נחשים ארסיים שונים מנחשים רגילים מבחינה אנטומית: יש להם בלוטות ארס מפותחות, שיני ארס מיוחדות ועוד. זוג שיני הארס הקבועות בקדמת הלסת העליונה של הנחשים הארסיים הן חלולות וחדות. זוג בלוטות הארס של הנחש קבוע בצידי הראש מתחת לעיניים. מכל בלוטה נמשך צינור דק אל נרתיק השיניים (קיפלי עור המגינים על שיני הנחש) . כאשר מכיש הנחש את טרפו מתכווצים נרתיקי השיניים והארס שבתוכם נדחס אל תוך השיניים החלולות , ופורץ קדימה דרך הנקבים המצויים מעט לפני חוד השן.

מן האבר שהוכש , מתפשט הארס באמצעות מערכת כלי דם בגוף בעל-החיים שהוכש , ופוגע באברים חיוניים שבו כגון הסרעפת הלב והמוח , אם אין מצליחים לחסום את דרכו ולנטרל את השפעתו המזיקה.

בישראל מצויים 41  מיני נחשים, מתוכם 9 ארסיים. אולם רק אחד מהם נפוץ במקומות מיושבים והוא הצפע המצוי, האחראי העיקרי לרוב המכריע של מקרי ההכשה מעת לעת. הכשה של צפע עלולה לגרום לכאב חזק מאוד באיבר המוכש. כעבור זמן מה מתנפח האיבר המוכש, ובהמשך הוא משחיר ומתפתחות בו שלפוחיות המלאות בנוזל. הנפגע עלול לפתח הלם, שיכול להסתיים בקטיעת הגף המוכשת, או אפילו במוות[7].

בישעיה פרק יא פס' ח נאמר: " וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה". מפרש המלבי"ם: "...והארס לא יזיקנו כי לא יהיה ארס כלל, רק עצם מבריק ואינו שורף". דהיינו, לעתיד לבוא, נחשים ארסיים לא יהיו מסוכנים כלל!

עזרה ראשונה לאדם שהוכש [8]

העזרה הראשונה לאדם שהוכש ע"י נחש חייבת להתרכז בשני דברים:

1. עצירת ההתפשטות של הארס מן האיבר שנפגע אל שאר חלקי הגוף, ע"י שמרגיעים את הנפגע, משכיבים אותו ומונעים ממנו כל תנועה מיותרת. אין למצוץ את הארס, אין להניח חוסם עורקים על האזור המוכש. אין לקרר את אזור ההכשה שכן הקירור אינו מועיל ועלול להחמיר את הנזק.

2. החשת הנפגע במהירות האפשרית לבית החולים ושם יוזרק לו נסיוב נגד ארסו של הנחש שהכישו.

 

---

[1] בירושלמי ברכות פ"ה ה"ט מובא: "אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו וכן אמרו: אוי לו לאדם שנשכו חברבר".

[2] ע"פ "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ. בהקשר יש לציין שברש"י בפרשתנו (בראשית לו, כד ד"ה את הימים) מובא רש"י  במהדורה הישנה: "והא קא חזינן דחיה ?!  אל תקרי וחיה אלא וחיתה כי המכה לא תתרפא לעולם". צריך לומר, שחסר כאן המשך דברי הגמרא בחולין, שהובא לעיל, שדווקא כאשר הפרדות הן אדומות, ולבנים רק ראשי הרגלים שלהם, אומרים אנו, שפרדות אלה מכתן קשה ביותר, ואין להן רפואה.

[3] ראה מאמר על הפרד בפרשת כי-תצא.

[4] במאמרו "מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה – פרד", בפורטל הדף היומי, יומא (מט, א).

[5] כך למשל בויקפדיה האנגלית בערך " List of fatal snake bites in the United States", נאמר שבארה"ב ר ק כ- 5 אנשים מתים עקב הכשת נחש, מתוך 7000-8000 איש שמוכשים ע"י נחש במשך שנה. בויקיפדיה האנגלית בערך "Epidemiology of snakebites" נאמר שביבשת אפריקה, באזור שמדרום למדבר סהרה, שכיחות המוות מהכשות נחש היא הגבוהה ביותר ומוערכת בכ-15,000 מיקרי מוות בשנה לפחות, מתוך כמיליון הכשות בשנה. הסיבה לשכיחות הגבוהה של מיקרי מוות באזור זה של אפריקה, היא  כתוצאה מכך, שלמעלה מ-50% מהכשות נחש באזור זה של אפריקה, אינן מטופלות כראוי או שהטיפול מתעכב לפעמים עד שבוע-שבועיים לאחר ההכשה.

[6] הוא ה"חברבר" שהוזכר לעיל בדברי המדרש.  מין נחש ארסי; ואין הכוונה ל"ערוד" שהוזכר קודם לכן - חמור בר האפריקני, גדול מן הפרא.  וברור שהיה זה נס , כפי שמציינת הגמרא  כדי להיפרע מן הרשעים, שבדרך הטבע כלאי צב ונחש בלתי אפשריים מכיוון שהם ממינים שונים לחלוטין.

[7] ע"פ ויקיפדיה בערך  "נחשים" בקטע "תפוצת נחשים בישראל" וכן בערך "צפע מצוי".

[8] ע"פ האתר של מגן דוד אדום בישראל, במאמר "כיצד להימנע בפסח מהמכה ה-11".

© כל הזכויות שמורות למחבר