סירוס וסריסי פרעה

 מאת: אורן סעיד

המלכים בימי קדם היו מסרסים את משרתיהם ועל כן משרתי פרעה מכונים "סריסי פרעה".

בפרשתנו אנו קוראים שפרעה נתן ליוסף את "אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע" (מא, מה) לאשה. רש"י מבאר : "פוטי פרע - הוא פוטיפר ונקרא פוטי פרע על שנסתרס מאליו לפי שחמד את יוסף למשכב זכר".  פוטיפר קנה את יוסף לעבד מיד הַמְּדָנִים (לז, לו). פוטיפר מתואר בפרשת וישב כ"סריס פרעה": "פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי" (לט, א). רש"י מבאר, ע"פ הגמרא בסוטה (יג, ב), ש'פּוֹטִי פֶרַע' – הוא פוטיפר [1]; התורה מכנה כאן בשם אחר את פוטיפר,  בשם "פּוֹטִי פֶרַע", על מנת ללמד אותנו, שפוטיפר לא נסתרס ע"י פרעה - כדרך המלכים בימי קדם שהיו מסרסים  את משרתיהם - אלא נסתרס מאליו, מן השמים [2], כעונש על כך שחמד את יוסף למשכב זכור [3]. כמובן, שע"פ פירוש זה, בתו של פוטיפר, אסנת, נולדה לו קודם שנסתרס. בשורות הבאות נעסוק בנושא הסירוס בעבר  ובהווה.

תוך אנך אמון. אחד מפרעוני מצרים
שהיו להם סריסים.
יוצר: Bjørn Christian Tørrissen
מתוך ויקימדיה

סירוס הוא ניתוח או טיפול רפואי המבטל (או מצמצם) את אפשרות הרבייה. בגבר-ע"י כריתת האשכים או ביטול פעילותם, ובאשה-ע"י כריתת השחלות או ביטול פעילותן. המילה גזורה מן "סריס"-כינוי לעבד בימי קדם שסורס כדי לעבוד בבית-הנשים, אצל העשירים. בסריסים לא התפתחו סימני מין משניים, שערם צמח כשער-נשים, וקולם היה גבוה כקולם של נערים.

בסוף פרשת וישב קראנו על כך שפרעה קצף על שר המשקים ושר הטבחים הקרויים בפסוק: "סריסים" (מ, ב), ומפרש הרמב"ן: "על שני סריסיו -  היו אלה השרים שניהם סריסים כי היו שרי המשקים והאופים גם בבית הנשים אשר למלך והמלכים יסרסו אותם". לאור העובדה, שסריסים שימשו את המלכים בעבר, הושאל המונח 'סריס' לכל מי שמשרת אדם חשוב, אף אם אינו סריס במובן הרפואי.   

כיום, ביטול פעילותם של האשכים בגברים או השחלות באשה נעשה באמצעות הקרנת בלוטות המין בקרני רנטגן, או בקרינה מסוג אחר. גם במתן הורמונים יש כדי לבטל את פעילותן של בלוטות המין.

נער שסורס ניכר בצמיחת שער דלה בפניו ובגופו, קולו אינו מתחלף אלא נשאר גבוה, הוא חסר אונות. קומתו גבוהה מזו של נערים אחרים בני גילו. שכיחים למדי גם סימנים נפשיים שונים, כגון דיכאון ורמת יעילות נמוכה[4].

היהדות היא הדת היחידה האוסרת סירוס של בני אדם ובעלי חיים (ויקרא כב, כד). אף שאיסור הסירוס גזירת הכתוב הוא (שם), טעמים אחדים נאמרו בו. ראוי לציין כאן את טעמו של אחד הראשונים, מחבר ספר החינוך, כפי שכתב בשורשי המצוה:"לפי שהשם ברוך הוא ברא עולמו בתכלית השלמות, לא חסר ולא יתר בו דבר מכל הראוי להיות בו לשלמותו, והיה מרצונו ובירך בעלי החיים להיותם פרים ורבים, וגם ציוה הזכרים ממין האדם על זה, למען יעמודו, שאם לא כן, יהיה המין כלה אחר שהמוות מכלה בהם. ועל כן המפסיד כלי הזרע מראה בנפשו כמי שהוא קץ במעשה הבורא ורוצה בהשחתת עולמו הטוב" (ספר החינוך, פרשת אמור,  מצוה רצא).

לעומת זאת, כמעט כל העמים הקדמונים ביצעו סירוס של גברים, וניתוחי סירוס נחשבים בין הניתוחים הקדומים ביותר. מעשי סירוס בוצעו אצל הרומאים, היוונים, המצרים הקדמונים, הבבלים, הפרסים, הישראלים ואחרים.  סירוס הגברים בוצע בגלל סיבות אחדות: יש שעשו זאת כאמצעי ענישה; רבים עשו זאת לצורך אספקת משרתים לארמונות המלוכה, שכן המלכים ואנשים חשובים אחרים החזיקו נשים רבות ועבורם נצרכו גברים-משרתים שהם סריסים; ויש שסירסו נערים-עבדים בגיל צעיר כדי לשמר את קולם הילדותי הערב[5].

 

---

[1] יש לציין שהרשב"ם לפסוק מבאר, שע"פ הפשט פוטיפרע הוא לא פוטיפר: "פוטיפרע - אין זה פוטיפר לפי הפשט" (שם).

[2] השווה למדרש בבראשית רבה: "...שנסתרס בגופו, מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו... ( פרשה פו, אות ג). ראה גם "תרגום יונתן" על בראשית פרק לט, פסוק א.

[3] ע"פ הפירוש מהספר "קרן אור פני משה",  מאת מאיר בן יצחק איזיק, מקופנהגן, 1737-1809, הוצאת האמבורג, 1787, על הפסוק פרק מא, פסוק מה ד"ה "ויתן לו את אסנת" בפרשת מקץ.

[4] ע"פ אנצ' רפואית למשפחה, ערך "סירוס", רביבים הוצאה לאור בע"מ, ת"א, 1981.

[5] ע"פ אנצ' הלכתית רפואית, מאת פרופ' אברהם שטינברג, בערך "סירוס", לערך המקוון  באתר המכון ע"ש ד"ר פלק שלזניגר  ז"ל לחקר הרפואה ע"פ התורה.  

\
© כל הזכויות שמורות למחבר