מאת: אורן סעיד
בתיאור חלקו הצפוני של הגבול המזרחי של ארץ ישראל מזוכר הביטוי "כתף ים הכנרת". ע"פ חלק מהפרשנים מדובר בשבירה טופוגרפית לאורך הכנרת.
בתיאור חלקו הצפוני של הגבול המזרחי של ארץ ישראל נאמר: "וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה, מִקֶּדֶם לָעָיִן; וְיָרַד הַגְּבֻל, וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה" (במדבר לד, יא). מיקומן של שְּׁפָם ורִבְלָה למעשה אינו ידוע וכולו בתחום ההשערות; תרגום יונתן תרגם: "שפם – אַפַּמְיָה" ומשערים שכוונתו לאַפַּמֵיָה היושבת בצפון סוריה, צפונית מערבית לחמת. "הרבלה מקדם לעין – "כנראה שהיו מספר מקומות בשם זה: הרבלה שבארץ חמת (מלכים ב, כג, לג) - מיקומה בצפון (מרבית החוקרים מזהים אותה עם העיר חמא השוכנת על הנהר אירנת שבסוריה) אינו מתאים לתיאור הגבול כאן. יתכן שהכוונה למעיין מפורסם. תרגום יונתן תרגם: "דָפְנֵי" וכן רס"ג פירש: "אלדפני" ואין יודעים לאיזו מקום התכוון.
|
|
ים כנרת - השבירה המזרחית של רמת הגולן מלווה אותו. מתוך ויקיפדיה |
מה היא ''כתף ים כנרת קדמה''[1] ?
כתיאור גאוגרפי, "כתף" נזכרת במקרא בעוד שמונה מקומות. כל "הכתפיים", מצויות בשני פרקים בספר יהושע בלבד (פרקים טו, יח), וכולן בתחום גאוגרפי מצומצם - גבולות שבט בנימין והגבול הצפוני של שבט יהודה.
תרגום יונתן לנביאים מתרגם כל 'כתף' - עֵיבַר, והכוונה לרוח, עֵבֶר, צד. אונקלוס לבמדבר (שם) מתרגם: ''וימטי על כיף ים גיניסר קדומא'' והכוונה כאילו כתוב שפת ים כנרת. כך גם פירשו בתרגום יונתן ובתרגום ירושלמי "כתף" בפרשתנו (לד, יא).
האבן עזרא מפרש: "ומחה – כאשר אמרו קדמונינו תבירתא", והכוונה לשבירת הקו, במחיה על כתף ים כנרת, מגזרת "ימחאו כף" (תהילים צח, ח), נוצר קו גבול שבור (ע"פ פירושו של אשר וייזר לאבן עזרא). לפי זה, אבן עזרא פירש את המושג "כתף" במובן טופוגרפי. גם תרגום השבעים, ועמו רוב רובם של החוקרים החדשים, רואים ב'כתף' מהות טופוגרפית.
רוב ה"כתפיים" המוזכרים בספר יהושע נקראים על שם עיר מסוימת: למשל: "כתף עקרון צפונה" (יהושע טו, יא), והכוונה למדרון של גבעת עקרון או שלוחת עקרון לצד צפון[2] או מדרון תלול של הר הנמצא מצפון לעקרון[3] (דעת מקרא). לעומת זאת, "כתף מול הערבה" (יהושע יח, יח) הוא מישור בעל שבירה בולטת הנמשך לאורכה של הערבה, שניתן לזהותו עם מצוק ההעתקים שלאורך כל ים הערבה-ים המלח. שְׁבירתו הצפונית בנחל אוג היא 'כתף מול הערבה צפונה' והיא משתלבת יפה עם המשכו של הקו ועם ההגיון הגאוגרפי הכללי של נחלת בנימין, המתרכזת (בחלקה המזרחי) סביב ואדי קלת ויובליו.
באופן דומה, השם ''כתף ים כנרת'' מלמד שמדובר בעצם טופוגרפי המוגדר על ידי ים כינרת כולו, ולא על רכס הסמוך לקטע מסוים מתוכו, שאילו כן היה נקרא על שם עיר מסוימת ולא על שם הים כולו. המועמד המתאים הוא רמת הגולן, מישור מוגבה בשיפועים תלולים מעל סביבותיו, המלווה את ים כינרת לכל אורכו.
מאפיין טיפוסי שאנו מוצאים בכתפיים הטופוגרפיות: כתף לעולם אינה באה בפני עצמה, אלא תמיד היא מלווה בכיוון - צפון או נגב, ובפרשתנו – "קֵדְמָה". מסתבר שהכיוון הוא חלק אינטגרלי מהגדרת המושג. נראה שבהזכרת כתף חשובה למקרא נקודת השבירה של המישור המוגבה שבו מדובר.
א"כ, מה הוא "קֵדְמָה"? יש לומר שמדובר בשבירה המזרחית של רמת הגולן, כלומר, הירידה אל נחל רֻקַּאד, קו שהוא גם קו הגבול המזרחי של מדינת ישראל בימינו.
[1] ע"פ מאמרו של יואל אליצור: מהו 'כתף' והיכן ''כתף ים כנרת קדמה", בביטאון "על אתר", לענייני ארץ ישראל במקורות, ד-ה, ניסן תשנ"ט, בהוצאת תבונות, מכללת הרצוג.
[2] ז' קלאי, נחלות שבטי ישראל, ירושלים תשכ''ז, עמ' 109 ושם הפניות; להפניות נוספות ראה Z. Kallai, Historical Geography of the Bible, Jerusalem-Leiden 1986, p. 128
[3]דעת מקרא ליהושע יח,יב ועוד.
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה