כוכבי שביט

 מאת: אורן סעיד

במשלו האחרון של בלעם נאמר "דרך כוכב מיעקב". ע"פ הפרשנים מדובר על כוכב שביט.

במשל האחרון שנשא בלעם, על ישראל והאומות באחרית הימים נאמר: "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" (כד, יז). רש"י מפרש בד"ה דרך כוכב מיעקב: "שהכוכב עובר כחץ". תיאור זה מתאים לכוכב שביט,  כי יש לו זנב ולכן דומה לחץ.

רב האי גאון (939-1038) מפרש, מהמשך הפסוק "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל", שמדובר על כוכב שביט, כפי שמובא בפירוש הגהות מיימוניות על הרמב"ם: "...או כמו כוכבים שיש להם זנב" (רמב"ם הלכות ברכות י, יד);  ומבאר בפירוש הגהות מיימוניות: "כן פירש רב האי גאון, דשביט מלשון שבט, כדכתיב: 'דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל' (שם), וכן בערוך משמו בערך כוכב" (שם). פירוש זה מתאים לפסוקנו כי "וקם שבט מישראל" הוא בתקבולת ל"דרך כוכב מיעקב" וא"כ, שבט הוא כוכב; וכך רש"י מפרש בעצמו במסכת ברכות (נח, ב): "כוכבא דשביט - כוכב היורה כחץ ברקיע ממקום למקום, וארוך כשבט שהוא יורה, ונראה כמו שפותח הרקיע". יתכן שפירשו 'שֵׁבֶט' מלשון שביט – כוכב שביט ואז ניתן לומר עליו וקם – מלשון זוהר – יעלה זוהרו.

שביט האלי. כוכב היורה כחץ ברקיע.
מאת: NASA/W. Liller.
מתוך ויקימדיה

גם המהר"ל מציין שהפסוק מדבר בכוכב שביט: "ועוד יש לך לדעת, כי הכוכב הוא מושל בכל העולם כולו, כאשר הוא מסבב את כל העולם, ולכך מדמה מלכות המשיח שתשלוט בכל העולם, כמו שאמר אחריו: 'וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת' (במדבר כד, יז), ולכך מדמה אותו לכוכב. ואמר לשון ' דָּרַךְ כּוֹכָב', כי נראה כאילו היה דורך בשמים, והוא נקרא כוכב דשביט, שהוא דורך במרוצה, וזה שאמר אחריו 'וְקָם שֵׁבֶט' שניהם ענין אחד, שהרי נקרא כוכבא דשביט, ושניהם באים בחוזק ובתוקף גדול מאד , וכן יהיה מלכות המשיח..." (נצח ישראל פרק ס).

הגמרא במסכת ברכות (שם) מביאה את דברי שמואל, המצהיר: "נהירין לי שבילי השמים כשבילי נהרדעא (עירי) מלבד כוכב השביט שאין אני יודע מהו". כלומר, ידועים לי שבילי הרקיע וחכמת הכוכבים, כשבילי עיר מולדתי נהרדעא (עיר בבלית ידועה),  חוץ מכוכב שביט, שאיני יודע מה הוא. גם האבן עזרא בפרשתנו תמה על כוכבים אלו: "יש דמות כוכבים דורכים ברקיע, שלא היו בתולדת (מעשה בראשית), ולא נודעו (במסלולם ובמהותם)" (שם). מדוע כוכבים אלו מעוררים תמיהה לשמואל והאבן-עזרא?

עדויות על שביטים שחלפו מעל כדור הארץ קיימות כבר אלפי שנים. בעבר הופעה של שביט נחשבה כאות מבשר רעות וזאת משום שהשביטים לא נהגו לפי הכללים של שאר גרמי השמים. השביטים לא היו בעלי תנועה אחידה וסדירה, ולא היה ניתן לצפות את בואם ואת מראם[1].

בתקופה הקדומה היתה חשיבות רבה לפענוח מסלולי גרמי השמים כך שיהיה ניתן לחזות את הופעתם. את הופעת השביטים לא היה ניתן לפענח ולחזות ולכן הם נחשבו כמבשרים ומתריעים על התקרבות מאורע חריג. למשל, ר' דוד גנז (1541-1613), בעל "צמח דוד", מראשוני אנשי המדע היהודים בעת החדשה, היה משוכנע, שלאסונות גדולים מתלווה הופעת כוכבי-שביט[2].

כמו כן, זנב השביט דומה ל"חרב" ולכן חשבו כי הוא מבשר רעות; וכך כותב יוסף בן מתתיהו הכהן בספרו "מלחמת היהודים" (ספר ו, פרק ה) על ההתעלמות מן התופעות המשונות שקרו בטבע לפני חורבן הבית השני וכלשונו: "וכנגד זה לא שמו לב ולא האמינו לאותות המוקדמים והברורים של חורבן הממשמש ובא וכאילו היו מוכי-רעם ונטולי עיניים ונפש – התעלמו מאזהרותיו הברורות של ה'. זה היה בשעה שעמד מעל לעיניהם כוכב שהיה דומה לחרב ושביט שהיה כל השנה ואף זה ארע לפני המרד, ולפני שקמה התנועה שהביאה לידי מלחמה".

בגמ' (שם) מוזכרת האמונה, שאם כוכב שביט נראה בשמים, עובר דרך קבוצת הכוכבים כסיל (=אוריון) יחרב העולם[3]. לעומת זאת בפרשתנו, במשל בלעם,  כוכב השביט לא מבשר רעות, אלא מבשר את בא המשיח ואת הניצחון על אויבינו.

אולם, השביטים הם בעלי תנועה ומסלול קבוע וניתן לחזות את הופעתם. האסטרונום האנגלי אדמונד האלי (1656-1742), גילה על סמך חישובים, שהשביט שהופיע ב-1682 וב-1607 וב-1531 הוא אותו שביט. האלי הסיק ששביט זה נע במסלול של אליפסה ארוכה מאד ולכן השביט מתגלה רק כל 75 שנה בערך, כאשר הוא מגיע לקצה הקרוב של האליפסה. האלי קבע כי השביט יראה שוב בשנת 1758, תחזית שהתאמתה, ומאז השביט נקרא על שמו "שביט האלי", ומועדי הופעתו בשמים היו ידועים[4].

אך הפחד בימינו מכוכבי שביט לא פסק, הפעם משום  החשש שאולי אחד מהם יתנגש בכדור הארץ, בדומה לשביט שומייקר-לוי 9 שהתנגש בכוכב הלכת צדק בתאריך 17.7.94.

א"כ, כוכבי השביט מקיפים את השמש כפי שעושים זאת כוכבי הלכת אך במסלול אליפטי מוארך מאד המביאם אך לעיתים רחוקות למרחק המאפשר לצפות בהם מכדור הארץ. גרעין השביט הוא בעצם גוש מוצק המורכב מקרח ואבק. גרעין זה מסתובב סביב צירו.

מהם הכוחות הפועלים על כוכבי שביט [5] ?

הכוח העיקרי הפועל על כוכב שביט והקובע את מסלולו הוא כוח המשיכה. היות וכוכבי השביט זעירים יחסית לשמש, הופכת זו לגורם המרכזי לגבי כל כוכב שביט; היא קובעת את מסלולו וע"י קרינת החום שלה היא מפשירה את הגזים הקפואים המהווים חלק ממנו. סילוני הגז מתפרצים באותו צד המופנה אל השמש. הגז המתפרץ יוצר "עטיפות" גז, ההולכות ונקלשות ככל שהן מתרחקות ממקורן-הגרעין.

אך נוסף לשני הכוחות האלה (כוח המשיכה וכוח פליטת הגזים) מפעילה השמש כוח שלישי ע"י "רוח השמש" (=זרם של חלקיקים זעירים ביותר הנפלטים כל הזמן מן השמש במהירות עצומה לכל הכיוונים). כיצד פועל כוח זה על כוכב השביט? כוכב השביט מורכב מגזים ואבק קפואים. כאשר השביט מתקרב במסלולו אל השמש, הוא מתחמם. הגזים הקפואים הופכים לאדים. קרני השמש עוברות דרך הגזים ויוצרות עטרה בוהקת סביב הכוכב. כיוון שהגזים קלים מאד, הם נדחפים ע"י רוח השמש. חלקיקי רוח השמש פוגעים בזנבו של השביט ודוחפים אותו הלאה מן השמש. כך נוצר השובל הזוהר של השביט, הפונה תמיד בכיוון המנוגד לשמש.

מהו המוצא של כוכבי השביט?

כיום התאוריה הרווחת שישנם שני מקורות לכוכבי-שביט[6]:

עננת אורט - היא האזור העוטף את מערכת השמש שלנו כקליפה כדורית ומשתרעת על פני שטח עצום של כ-10% עד 20% מהמרחק שבין מערכת השמש לבין הכוכב הקרוב ביותר - היא המקור לכוכבי השביט ארוכי המחזור (יותר מ-200 שנה); וחגורת קוּיפֶּר, המצויה מעבר למסלולו של כוכב הלכת נפטון, שם מקורם של השביטים קצרי-המחזור (לרוב עד 20 שנה). 

 

---

[1] ראה מאמרו של ד"ר נ.וידאל, "יהדות ואסטרונומיה מודרנית" באתר "הידברות"

[2] להרחבה ראה מאמרו של מרדכי ברויאר, "קווים לדמותו של ר' דוד גנז, בעל "צמח דוד": ב. נושאי מחקריו של ר' דוד גנז ותחומי התעניינותו", באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח – מתוך כתב העת "ספר השנה למדעי היהדות והרוח של אוניברסיטה בר-אילן", תשל"ג , גליון יא.

[3] על השפעת הכוכבים ראה מאמר "אסטרולוגיה" בפרשה זו.

[4] להרחבה ראה בויקיפדיה בערך "שביט היילי".

[5] להרחבה ראה מאמרו של  אילן מנוליס, ‏"טבעם הפיזיקלי של השביטים", באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח - מתוך פי האטום ג-2, אפריל 1986.

[6] ע"פ ויקיפדיה בערך "עננת אורט".

© כל הזכויות שמורות למחבר