מאת: אורן סעיד
חז"ל שיערו שדם ציפור הדרור, הנצטרך לטהרת המצורע, ניכר על פני רביעית מים.
בפרשתנו אנו קוראים, שהכהן מצווה את המסייע לאדם הצרוע להיטהר, לקחת שתי ציפורים, לשחוט ציפור אחת, ואת השנייה לטבול בדם הציפור השחוטה במים: "וְצִוָּה הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. וְצִוָּה הַכֹּהֵן, וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ, עַל מַיִם חַיִּים... וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה, עַל הַמַּיִם הַחַיִּים" (יד, ד-ו).
מביא מים שדם ציפור ניכר בהן
בתלמוד בבלי מסכת סוטה, מובאת דעתו של רבי ישמעאל, שדם הציפור אשר במים צריך שיהא ניכר לעין: "מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: אַף דַּם צִפּוֹר [רש"י: של מצורע, ששוחטו 'אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ, עַל מַיִם חַיִּים', וצריך שלא יתן מים אלא כשיעור שיהא דם צפור ניכר בהן]. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? כְתִיב וְטָבַל אוֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר וְגוֹ', וְתַנְיָא: 'בְּדַם' יָכוֹל בַּדָּם וְלֹא בַּמַּיִם ? תַּלְמוּד לוֹמַר 'בַּמַּיִם'; אִי מַיִם יָכוֹל בַּמַּיִם וְלֹא בַּדָּם ? תַּלְמוּד לוֹמַר 'בַּדָּם'; הָא כֵּיצַד? מֵבִיא מַיִם שֶׁדַּם צִיפּוֹר נִיכָּר בָּהֶן וְכַמָּה? רְבִיעִית" (סוטה טז, ב). צריך איפוא, שכמות המים בכלי החרס, אשר לתוכם שוחט הכהן את הצפור האחת וממצה את דמה לא תהיה לא מרובה מדי ולא מועטת מדי. שאם תהיה מרובה מדי - לא יהא הדם ניכר בה, ואם תהיה מועטת מדי – לא תהא זאת שחיטה ומיצוי וטבילה 'על מים חיים'. קבעו חכמים, כי כמות המים המספקת את שתי הדרישות התורה, היא רביעית, היינו רביעית הלוג (86.4 סמ"ק לפי שיטת הגר"ח נאה).
|
|
דרור הבית. חז"ל שיערו את כמות הדם של ציפור זו. מתוך ויקיפדיה |
לגבי כמות הדם של הציפור, הניתנת ברביעית מים, נאמר בתלמוד בבלי מסכת סוטה: " בְּצִפּוֹר דְּרוֹר שִׁיעֲרוּ רַבָּנַן אֵין לְךָ גְּדוֹלָה שֶׁמַּדְחֵת אֶת הַמַּיִם (שאין המים ניכרים בדם) וְאֵין לְךָ קְטַנָּה שֶׁנִּדְחֵית מִפְּנֵי הַמַּיִם (שאין הדם ניכר במים)" (שם). חכמינו שיערו, שנפח דם של ציפור דרור - בין גדולה (שלה דם רב) בין קטנה – הניתן ברביעית מים, מצד אחד, הדם ניכר במים ומצד שני, עדיין ניכר שיש כאן גם מים – כך שעדיין מתקיים 'וטבל אותם... על המים החיים'. התוספות במקום מציינים (ד"ה מביא מים שדם ניכר בהם), שאין הכוונה כאן להיכר כלשהו של צבע אדום, שדבר זה ניכר אף במים מרובים הרבה יותר, אלא שיהא הדם ניכר כדם, ולא יראה כצבע אדמדם בלבד.
בתוספתא סוטה נאמר: "שלשה צריכין שיראו על המים: אפר פרה ועפר סוטה ודם צפור, [אפר פרה כדי שיראו על פני המים, עפר סוטה כדי שיראה על פני המים, דם צפור של מצורע כדי שיראה על פני המים] רוק יבמה כדי שיראה לעיני הזקנים" (תוספתא סוטה א, ו). הגר"א גורס בתוספתא: " שלשה צריכין שיראו על פני המים". לפי גרסה זו, ניתן להבין שאין הכרח בעירוב הדם במים, אלא די בכך שהדם ייראה על פני המים.
זיהוי הדרור
זיהויו של הדרור נתון למחלוקת בין המפרשים והחוקרים; הדעות העיקריות הן: דרור (Passer) או סנונית. ד"ר משה רענן מוכיח[1] שהזיהוי של הדרור עם דרור הבית (Passer domesticus biblicus) - הקרוי בימינו "דרור", הוא הסביר ביותר לאור מאפייני הדרור המופיעים במקורות חז"ל. נציין שניים ממקורות חז"ל, המתאימים לתיאור של דרור הבית: במסכת שבת נאמר: "דתנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמה צפור דרור? מפני שדרה בבית כבשדה..." (קו, ב); דרור הבית הוא העוף הנפוץ ביותר ליד האדם, ובארצנו הוא עוף יציב ושכיח. במסכת ביצה נאמר: "והתניא חיה שקננה בפרדס צריכה לזמן, וצפור דרור צריך לקשור בכנפיה, כדי שלא תתחלף באמה" (כה, א) ומפרש רש"י (שם): "צפור דרור - קטנה היא, והאם והבת שוות"; הדרור הוא ציפור קטנה: אורך גופו 14-16 ס"מ, משקלו 21-35 גרם, ומוטת כנפיו מגיעה ל-25 ס"מ.
נפח הדם של הדרור
כאמור, הנפח של רביעית (רבע הלוג) לפי שיטת ר חיים נאה הוא: 86.4 סמ"ק (מ"ל). נפח הדם בעופות שונים נע בטווח של כ־5% עד כ־11% ממשקל הגוף, כאשר בעופות קטנים יחסית הערכים מתרכזים סביב 6.8–7.4% (כגון שלווים). מאחר שדרור הבית (Passer domesticus) הוא עוף קטן מבחינת משקל גוף, ניתן להשוותו לקבוצה זו של עופות קטנים, ולא לעופות גדולים יותר או לעופות מים. לפיכך, ניתן להעריך כי נפח הדם בדרור הבית הוא בקירוב כ־7% ממשקל הגוף[2]. בהתאם לכך, נפח הדם בציפור דרור הבית (Passer domesticus), שמשקלה כ־30 גרם, הוא בקירוב כ-2 מ"ל (0.03 ק"ג × 0.07 ≈ 2.1 מ"ל). לפי זה, נפח הדם מהווה כ־2.3% בלבד מנפח רביעית מים. כמות המים גדולה הרבה יותר מכמות הדם, עובדה שכבר התוספות במקום ציינו: "... והדבר ידוע שהמים מרובים על הדם..." (שם, סוף ד"ה מביא מים שדם ניכר בהם).
דם הציפורים
דם העופות ובכללן דם הציפורים, דומה לדם שלנו בכך שהוא מכיל: כדוריות דם אדומות וכדוריות דם לבנות, המרחפות בנוזל הדם הקרוי פלסמה. דם העופות צבעו אדום. כדוריות הדם האדומות בעופות שונות מאלו של יונקים בכך שהן בעלות גרעין, גדולות יותר ופחות גמישות. תכונות אלו עשויות להשפיע על התנהגות הזרימה של הדם ועל צמיגותו[3]. בנוסף, מאחר ובעופות כדוריות הדם האדומות גדולות יותר מאשר ביונקים, ולכן נפחן (MCV) גבוה יותר. בהתאם לכך, מספר הכדוריות ליחידת נפח דם נוטה להיות נמוך יותר מאשר ביונקים. באדם, למשל, מספר כדוריות הדם הוא בקירוב 4–6 מיליון למיקרוליטר, בעוד שבעופות הוא לרוב בטווח של כ־1.5–4 מיליון למיקרוליטר, בהתאם למין ולמצב הפיזיולוגי[4].
מקור הצבע האדום של דם העופות כמו גם של היונקים הוא בחלבון המוגלובין הנמצא בכדוריות הדם האדומות. תפקיד ההמוגלובין הוא לשאת את החמצן מהריאות אל תאי הגוף[5]. לא בכדי אמרה התורה "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" (דברים יב, כג), משום שבלעדי חלבון מופלא זה לא ייתכנו חיים[6]. ממוצע ריכוז ההמוגלובין בדם הדרור הוא[7] 11-13 גרם ל-100 מ"ל. לשם השוואה ריכוז ההמוגלובין התקין באדם הוא בקירוב 14–18 גרם ל־100 מ״ל אצל גברים ו־12–16 גרם ל־100 מ״ל אצל נשים[8]. ההמוגלובין בעופות דומה ליונקים במבנה המרחבי, אך שונה בהרכב החלבוני[9].
בעופות, כמו גם ביונקים, שינויים קלים בצבע הדם עשויים לנבוע מרמת הרוויה בחמצן. צבע הדם משתנה במידה מעטה בהשוואה בין הדם העורקי והורידי בגלל הריכוז המשתנה של החמצן. כדורית דם עשירה בחמצן צבעה אדום בהיר. כשכמות דו תחמוצת הפחמן גוברת והחמצן מתמעט-צבעה אדום כהה. בעורקים הדם עשיר יותר בחמצן ולכן צבעו יהיה אדום יותר ואילו בוורידים הדם עני יותר בחמצן ולכן צבעו יהיה כהה יותר. שחיטת העוף נעשית מהצוואר, כמו בבהמה, לפיכך, בתחילת הדימום לאחר חיתוך כלי הדם בצוואר קיימת תרומה משמעותית של זרימה עורקית בלחץ גבוה. עם זאת, תוך זמן קצר מתרחש דימום מכלל המערכת של כלי הדם, הכולל הן דם עורקי והן דם ורידי. מאחר שדם עורקי מחומצן הוא אדום בהיר יותר ודם ורידי כהה יותר, התוצאה היא שינוי מצבע בהיר יחסית לתערובת כהה ואחידה יותר[10].
לסיכום, מדברי חז״ל עולה כי יש צורך בכך שדם הציפור יהיה ניכר במים באופן ממשי, ולא רק כרמז של צבע. לפי גרסת הגר״א בתוספתא, ניתן להבין שהדגש הוא על כך שהדם ייראה על פני המים, ולא בהכרח יתערב בהם לחלוטין. מבחינה מדעית, צבעו האדום של דם הדרור נובע מחלבון ההמוגלובין המצוי בכדוריות הדם האדומות, וריכוזו דומה בקירוב לזה שבדם האדם. הדם הנשחט כולל תערובת של דם עורקי וורידי, אך צבעו נותר אדום בולט לעין. לפיכך, ניתן להבין כיצד מתקיים בפועל התנאי של "דם ציפור ניכר במים", בכך שהדם יוצר מראה אדמדם ברור על פני המים, באופן הניתן להבחנה בעין בלתי מזוינת.
[1] בפורטל הדף היומי, למסכת שבת (קו, ב) במאמר: "הכא בציפור דרור עסקינן – דרור הבית",
ראה גם במאמר "ציפור דרור והמצורע", בפרשה זו בבלוג זה.
[2] Avian Physiology, pages 97-98. (2012). גרמניה: Springer Berlin Heidelberg.
[3] ע"פ תשובתו של ד"ר ישראל רוזנבוים, באתר ב"שער" – קהילה אקדמית למען החברה בישראל, שאלה מספר 3049,
[4] “Avian Medicine and Surgery in Practice: Companion and Aviary Birds”, by Bob Doneley, CRC Press, 2010, chapter 4, page 70.
[5] להרחבה על ההמוגלובין בעופות והגורמים המשפיעים על קישור החמצן להמוגלובין בעופות ראה
“Sturkie's Avian Physiology”, by G. Causey Whittow ,Academic Press, 1999, pages 245-247.
[6] ראה מאמרו של ד"ר משה רענן, "האי חיור והאי סומק – צבע דם", בפורטל הדף היומי, יומא נו, שמסביר את דברי הגמרא ביומא, המציינת שההבדל בין דם הפר לשעיר (=עז) הוא בגוון הכהה יותר של דם הפר בהשוואה לדם השעיר. ד"ר משה רענן מציין, שריכוז ההמוגלובין בדם הפר גבוה מריכוז ההמוגלובין בדם העז, ולאור העובדה שההמוגלובין הוא המעניק לדם את צבעו האדום הרי שדם הפר עשוי להיות אדום יותר מאשר דם השעיר. למאמר המקוון
[7] “Biology of the Ubiquitous House Sparrow : From Genes to Populations”, by Ted R. Anderson Professor of .Biology McKendree College in Illinois, Oxford University Press, 2006, page 387
[8] Billett, H. H. (1990). Hemoglobin and hematocrit. In H. K. Walker, W. D. Hall, & J. W. Hurst (Eds.), Clinical methods: The history, physical, and laboratory examinations (3rd ed.). Butterworths
[9] ע"פ תשובתו של ד"ר ישראל רוזנבוים, שם.
[10] ראה פרקים ו-ח, בספרו של ישראל מאיר לוינגר "השחיטה וצער בעלי חיים", ירושלים תשס"ד, אתר "דעת", מכללת הרצוג.
יפה מאד, תודה
השבמחק