רוח הקדים - החמסין

 מאת: אורן סעיד

פרעה חולם על שיבולים יבשות מאד, כתוצאה מרוחות מזרחיות שנשבו עליהן. רוח הקדים במצרים מביאה את החמסין.

בפרשתנו אנו קוראים על חלומות פרעה. בחלום השני פרעה חולם ששבע שיבלים דקות בולעות את שבע השיבלים הטובות שראה לפני כן. פרעה מתאר את  השיבלים הדקות כך: "וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן" (מא, ו). רש"י מפרש: "ושדופת – השלידי"ש בלע"ז [מיובשות] ...; קדים – רוח מזרחית שקורין ביש"א [רוח יבשה]" (שם). כלומר השיבולים היו יבשות כתוצאה מרוחות מזרחיות שנשבו עליהן.

סופת חול חולפת על ים סוף
בדרכה מערב הסעודית למצרים
(13 במאי 2005).
מתוך ויקימדיה

השד"ל מפרש: "ושדופת קדים: שהכתה אותם רוח מזרחית הבאה מערב וכוש, והיא שודפת ומשחתת התבואות במצרים ובארץ ישראל, ככתוב ורוח הקדים הוביש פריה (יחזקאל יט, יב) הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש (שם יז, י'), והעיד עובר ארחות ימים תיביניט (שהיה בשנת 1660) כי במצרים אצל קהיר מתחילת חודש אפריל עד משך חמישים יום בקירוב נושבות רוחות רעות ומזיקות , והימים ההם נקראים חמשׂ ­ ין" (שם). השד"ל מבאר שרוח הקדים במצרים מביאה את החמסין.

חמסין הוא רוח מדברית חמה ויבשה המנשבת באזור צפון אפריקה והמזרח התיכון. התופעה נגרמת בשל שקעים ברומטריים שנעים ממדבר סהרה מזרחה לאורך חופיו הדרומיים של הים התיכון בתקופה שבין חודש פברואר לחודש יוני. החמסין מנשב בעיקר במצרים, שם הוא מופיע בסביבות חודש אפריל, ומביא עמו כמויות אדירות של אבק וחול ממדבר סהרה. במהלך החמסין הרוחות מגיעות למהירות של 140 קמ"ש והטמפרטורה עולה בשיעור של עד 20 מעלות צלזיוס על פני פרק זמן של שעתיים. בעברית החמסין הוא שם נרדף לשרב - למזג האוויר היבש המלווה ברוח מזרחית.

על פי האמונה הערבית העממית, מספרם של ימי החמסין בשנה הוא חמישים, ומכאן שמה של תופעה זו (ח'מסין=חמישים בערבית). זאת, אף על פי שהחמסין אינו מנשב בדרך כלל בתדירות של יותר מפעם בשבוע[1].

'קָּדִים' היא הרוח החמה הנושבת מן המדבר, ונקראת 'קדים' משום שבארץ ישראל היא באה בדרך כלל מצד מזרח (קֶדֶם), ויש שהיא באה מצד דרום-מזרח, ובמצרים כאמור, היא באה מצד דרום.  התורה מספרת ש"רוח הַקָּדִים" (י, יג) היא שהביאה את הארבה למצרים [2].

 

---

[1] ע"פ ויקיפדיה בערך "חמסין".

[2] להרחבה על מכת הארבה ועל רוח הקדים במכה זו ראה בבלוג זה, במאמר "מכת הארבה".

© כל הזכויות שמורות למחבר