הפרד

 מאת: אורן סעיד

בפרשתנו נאמר האיסור לחרוש בשור ובחמור ביחד. אחד הטעמים לאיסור זה, שדרך עובד האדמה לאחר שבהמותיו גומרות עבודתו מביאם לרפת, ושמא יבוא להרביעם וייצאו ולדות משונים, שאינם יכולים להוליד כמו הפרד.

בפרשתנו התורה מצווה על איסור כלאי-בהמה: "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו" (כב ,י). האיסור הוא לא רק בחרישה בלבד, אלא כל מלאכה, כגון שלוקח שני מינים ורותם אותם לעגלתו שימשכו יחדיו.  כמו כן, האיסור חל על שור וחמור, וכמוהם גם על כל שני מינים: בבהמה ובחיה, עוף ודגים, בבעלי חיים בטהורים וטמאים. לא דיברה תורה בשור ובחמור, אלא מפני שהרגילות היא לערבב שור וחמור (בבא קמא פרק ה, משנה ז).

האבן עזרא כותב, שהטעם לאיסור זה, הוא לפי שאין כח החמור ככח השור, והחמור מתענה למשוך יחד עם השור שרב כוחו (שם).  הרמב"ן מבאר, שהטעם לאיסור זה, הוא שמא יבוא להרביע את בהמותיו לאחר העבודה, ויעבור על איסור "בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם" (ויקרא יט, יט): "ואמר לא תחרש בשור ובחמר - והוא הדין לכל מיני הכלאים; והיא מצווה מבוארת 'בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם' (ויקרא יט יט), שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחת וירכיב אותן" (שם). "רבינו בחיי [1]" מציין את דברי הרמב"ן, ומוסיף שעל ידי הרבעת שני מינים שונים, נוצרים וולדות משונים: "אבל עיקר הטעם במצווה זו, משום חשש כלאים, כי שמא יבאו להרבעה, ודרך עובד אדמה להביא צמדו אל הרפת ואולי יבאו להרבעה ויעשו ולדות משונים ולהכחיש מעשה בראשית שנאמר בו (בראשית א) למינה, למינהו" (שם). על מנת להבין מדוע הכלאת שני מיני בעלי חיים גורמת ל"וולדות משונים", אתייחס במאמר זה, לפרד, כדוגמא לבן-כלאיים.

הפרד הוא בן-כלאיים, שנולד כתוצאה מהכלאת חמור וסוסה או סוס ואתון [2]. גדלו של הפרד, שאביו היה חמור ואמו סוסה הוא כשל סוס, אך את רוב תכונותיו ירש מן החמור: ראשו ואוזניו גדולים, רעמתו קצרה, ורק בקצה זנבו יש לו ציצת שער ארוכה. רגליו דומות גם הן לרגלי החמור, והוא ניחן כמוהו כחמור, בכח סבל רב ובהסתפקות במועט, אך הוא חזק מן החמור ומסוגל לשאת משאות כבדים יותר. הפרד שאביו היה סוס ואימו אתון קטן וחלש יותר, ואין מרבים לגדל אותו. בתלמוד [3]  נתנו בהם סימנים שלפיהם אפשר להבחין איזהו פרד שהוא בן-כלאיים של חמור וסוסה ואיזהו של סוס ואתון: "קולו עבה-בן חמורה, קולו צנוף (צלול)-בן סוסה...אוזניו גדולות וזנבו קטן-בן חמורה; אוזניו קטנות וזנבו גדול-בן סוסה [4]".

פרד נושא מטען.
מתוך ויקיפדיה

לא קל להצליח בהזדווגות חמור וסוסה. גידול פרדות הוא אמנות ומחוזות מסוימים התמחו בכך והתפרסמו ע"י זה בעולם העתיק. לכן הפרד נחשב יוקרתי. על היוקרה אפשר לדון מכך, שכאשר דוד מצווה להמליך את שלמה הוא אומר: "וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי  … וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" (מלכים א, א לג-לד).

בהיותו בן-כלאיים הפרד הוא עקר בדרך כלל ואינו יכול להעמיד וולדות. הסיבה לכך היא, שמספר הכרומוזומים [5] האי-זוגי בגופו, לא מאפשרים תהליך מיוזה - תהליך של חלוקת גרעין התא שבו נוצרים תאי הרבייה, ביציות אצל נקבות ותאי זרע אצל זכרים. תאים מיוחדים אלה מכילים רק מחצית מהחומר התורשתי המצוי בכל תא אחר. לסוס 64 כרומוזומים, לחמור 62 ולפרד 63. תכונה זו של עקרות, נוצרה כאמור, כתוצאה מכלאיים, וכפי שכותב הרמב"ן, שזהו הטעם שהתורה אסרה  ליצור את הפרד ע"י הכלאה: "והטעם בכלאים - כי השם ברא המינים בעולם בכל בעלי הנפשות, בצומחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדות שיתקיימו המינים ההם לעד, כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם; וצווה בכוחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם, שנאמר בכולם 'למינהו' (בראשית א , יב , כא , כה); והנה סבת המשכב שנרביע הבהמות זו עם זו היא לקיום המינים, כאשר יבאו האנשים על הנשים לפריה ורביה, והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאלו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורך, ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם, להוסיף בו בריות. והמינים בבעלי החיים לא יולידו מין משאינו מינו ; וגם הקרובים בטבע, שיִוָּלדו מהם, כגון הפרדים - יִכרת זרעם, כי הם לא יולידו " (ויקרא יט, יט). לפי רמב"ן, העובר על איסור כלאי בהמה,  "מכחיש במעשה בראשית" ויוצר "וולדות משונים [6]" מאחר ואינם יכולים להוליד בדרך כלל [7].

אף על פי שפרדים עקרים, נרשמו כמה מקרים של פרדות שהמליטו. מאז 1527 נרשמו מעל 98 מקרים של פרדות שהמליטו. נכון ל-2018 בכל המקרים פרט לאחד הפרדה הייתה צאצא של חמור וסוסה [8].

למרות האיסור  של כלאי בהמה, השימוש בפרד מותר לישראל (תוספתא כלאיים פרק ה, ד). הפרד משמש את האדם זה כ-3000 שנה להובלת משאות וכבהמת עבודה בעלת הספק רב [9]. הפרד נזכר בתנ"ך כמה פעמים. גם בתקופת המשנה והתלמוד גדלו פרדים בארץ ישראל; בתלמוד הפרד מוזכר 40 פעמים. ראשיתו המדוייקת לא ידועה. במקרא הוא מופיע פעם ראשונה אצל דוד המלך (שמואל ב, שם) ב-1000 לפנה"ס, אבל ממסופוטמיה ומצרים ידוע פרד ב- 1500-1800 לפנה"ס.

הפרד מסוגל כחמור לצעוד בביטחה, במשעולים הצרים והמפותלים בהרים סלעיים. לכן אנו מוצאים שדוד המלך וכל בניו רכבו על פרדים: "וַיָּקֻמוּ כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל פִּרְדּוֹ וַיָּנֻסוּ" (שמואל ב, יג, כט). ישראל היא ארץ הרים וגבעות. יותר נח לרכב על פרד מאשר על סוס.  המסורת העממית רואה בפרד יצור עקשני במיוחד, ומכאן המימרה "עקשן כפרד" [10].

 

---

[1] רבינו בחיי בן אשר אבן חלואה (1255-1340) ורמב"ן, שם.

[2] בעברית אין אנו מפרידים בין הצאצאים השונים והם נקראים בפינו פרד או פרדה אך בשפה האנגלית מבחינים בין שני טיפוסים על פי זוויג ההורים. הצאצא של סוס זכר ואתון (חמור נקבה)  נקרא "היני" (hinny) ואילו הטיפוס השני הנפוץ יותר הוא צאצא של חמור וסוסה ונקרא "פרד". ה"היני" קטן יותר, בממוצע, מאשר הפרד ופחות מתאים לעבודה.

[3]   תלמוד בבלי חולין עט, א. וכן בתלמוד ירושלמי ברכות פרק יח הלכה ה; ירושלמי כלאים פרק ח הלכה ג.

[4] לכאורה משמע מהתלמוד,  שחז"ל סברו שתכונות הפרד כמו אורך אזניו, צורת זנבו וקולו נקבעים על ידי ההורה הנקבי ואילו על פי הספרות המדעית (על פי מה שכתבתנו לעיל) תכונות אלו נקבעות על ידי ההורה הזכרי. התייחסות לסתירה זו, ראה מאמר בפורטל הדף היומי "עבי קליה בר חמרא – פרד" (חולין עט, א) מאת ד"ר משה רענן.

[5] על הכרומוזומים ראה במאמר "נישואי קרובים וגנטיקה" בפרשת אמור.

[6] ע"פ מדרשי חז"ל הפרד נחשב גם כיצור מזיק – ראה בפרשת וישלח מאמר "מדוע יש נחשים ארסיים?".

[7] בספר "אמרי שמאי" (בראשית חלק ג סעיף יב) מציין בשם פירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות", שרק הנבראים בששת ימי בראשית היו פרים ורבים. וזה לשונו: "כתוב בדעת זקנים מבעלי התוספות, משום דפרדות לא נבראו בששת ימי בראשית (פסחים נד, א), הן לא היו בכלל ברכה של פרו ורבו, לכן אין הם פרים ורבים".  לשון דעת זקנים מבעלי התוספות: "פרו ורבו - ופרדות, לא היו בכלל ברכה, כדאמרינן (פסחים נד, א), הוא ענה, אשר מצא את הימים במדבר, ולפיכך, אינם פרות ורבות בעולם, ואפילו לרבי יוסי, דמסיק בפרק מקום שנהגו (שם), דלמוצאי שבת בראשית, הביא אדם שתי בהמות, והרכיבן זה על זה, ויצא מהן פרד, לא קשה מידי, דפרו ורבו נאמר קודם" (בראשית א, כב).

[8] על פי המכלול – האנצ' היהודית, בערך "פרד".

[9] בשנת 1961 היה מספר הפרדים בעולם 16 מיליון, בארץ 9000.

[10] מתוך "החי בימי המקרא, המשנה והתלמוד", מנחם דור, הוצאת גרפאור־דפטל,  1997, בערך "פרד" עמ' 55-56.

© כל הזכויות שמורות למחבר