נישואי קרובים וגנטיקה

 מאת: אורן סעיד

מבחינה רפואית ברור כיום, שלא כדאי לשאת אשה מקרובי משפחה, נישואי קרובים יכולים להגדיל את הסיכוי למומים מולדים

בפרק יח בפרשתנו כתובה פרשת העריות. בקבוצת דינים זו נמצא האיסור להתחתן עם קרובי משפחה, כמו אח ואחות, אב ובתו, אם לִבנהּ. בנוסף נכללים באיסור זה אם חורגת, כלה, דודה, גיסה, נכדה ועוד. במאמר זה נדון על נישואי קרובים שאינן במסגרת איסור העריות הנ"ל.

התורה מספרת שבנות צלפחד נישאו לבני דודיהן: "וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים" (במדבר לו, יא). חז"ל שיבחו את בנות צלפחד שנישאו לבני דודיהן (בבא בתרא קיט, ב); מכאן שמצווה לשאת אשה מקרובותיו ומבנות משפחתו. בנוסף, ע"פ חז"ל מצווה לשאת את בת אחותו (יבמות סב, ב). אחת הסיבות להדרכה זו היא, שחז"ל ראו בכך שידוך מתאים בשל הקרבה בסגנון החשיבה ובאופי.

מנהג נשואי הקרובים שרווח בעבר בכל בעולם, פחת והלך בשנים האחרונות, בייחוד במדינות המערביות כדוגמת ארה"ב ואירופה. אולם מנהג זה עדיין רווח בקרב אוכלוסיות שונות באפריקה, בדרום אסיה במזרח התיכון ובמספר תת-אוכלוסיות מבודדות. ממחקרים[1] שנערכו לאחרונה במזרח התיכון עולה כי שכיחות נשואי הקרובים גבוהה מאד. שכיחות נשואי קרובים בכווית היא 54%, בירדן 50% ובמצרים 28%.

מבחינה רפואית ברור כיום, שלא כדאי לשאת אשה מקרובי משפחה, נישואי קרובים יכולים להגדיל את הסיכוי למומים מולדים (סיכון מסויים קיים תמיד לכן מדובר רק בהגדלה של הסיכון). אכן רוב הפוסקים קיבלו את דברי הרופאים, והמליצו לא לשאת קרובי משפחה. יש שנימקו זאת בשל השתנות הטבעים [2], ויש שקבלו המלצת הרופאים מנימוקים אחרים, כגון שבימינו אין נושאים לשם שמים, ולכן חשופים יותר לסכנות. [3]

מה הבעיה בנישואי קרובים מבחינה רפואית?

כדי לענות על כך, נלמד מספר עקרונות בתורת התורשה-גנטיקה[4].

ניסויים בתורשה וחקר מבנהו של התא איפשרו לקבוע, כי התכונות התורשתיות נקבעות ע"י כרומוזומים, הנמצאים בגרעינו של התא . בכל תאי הגוף ישנו זוג של כרומוזומים מכל סוג. מספר התכונות התורשתיות גדול בהרבה ממספר הכרומוזומים. מכאן ברור, כי כל כרומוזום קובע תכונות רבות. כל כרומוזום מורכב מחלקיקים קטנים יותר הקרויים גנים. זוג אחד של גנים קובע את צבע העיניים, זוג אחר את קרישת הדם התקינה וכדומה.

כשתא הזרע מפרה את תא הביצה, גרעיניהם מתמזגים זה עם זה ונוצר גרעין מופרה אחד, כך שמחצית הכרומוזומים שבתאי הגוף בא מן האב (מתא הזרע) ומחצית-מן האם (מתא הביצה). עתה נראה כיצד משפיעה עובדה זו על העברת התכונות התורשתיות. ניקח לדוגמא את תורשת הלבקנות, המתבטאת בחוסר חומר צבע בעור בשערות ובקשתית העין. נבחן את הרכב הגנים לגבי תכונה זו:

1. אם הילד מקבל משני ההורים גן ללבקנות הוא יהיה כמובן לבקן. ואם הילד מקבל משני ההורים גן לעור כהה הוא יהיה בעל עור כהה.

2. מה יהיה צבע עורו במקרה שהוא מקבל מהורה אחד גן ללבקנות ומההורה האחר גן לעור כהה? ניתן לחשוב שהילד יקבל צבע ביניים, אך זה לא נכון. כל הילדים בעלי גן אחד ללבקנות וגן אחד לעור כהה הם בעלי עור כהה! הגן לעור כהה דומיננטי ("משתלט") על הגן ללבקנות. דבר זה מלמדנו שיש לנו בתאי הגוף גנים המעבירים תכונות שונות ממה שיש לנו במציאות, אך גנים אלה מופרעים ע"י גנים דומיננטיים, ולכן אינם באים לידי ביטוי במציאות.

לאחר שלמדנו קצת גנטיקה נוכל להבין את הבעיה הגנטית בנישואי קרובים:

העובדה, כי אדם יכול להכיל בתוכו גנים רצסיביים ("נכנעים"), כגון הגן ללבקנות, בלי שהם יתגלו כלפי חוץ, טומנת בחובה סכנות רבות. קיימים גנים רצסיביים הקובעים מחלות קשות, כגון המחלה "אידיוטיות עוורונית" , המתבטאת בהחלשת הראייה ומתקדמת עד כדי עוורון וכן גם בטימטום שיכלי ההולך וגובר. גן זה יכול להימצא בהורים בריאים לגמרי. אולם ילד שיקבל מהוריו את שני הגנים למחלה זו, תתגלה בו המחלה בכל חומרתה. גן זה נדיר ולכן אין סיכויים רבים, כי שני ההורים יכילו אותו. אולם אם ההורים הם קרובי משפחה הסכנה היא הרבה יותר חמורה, כי אצל קרובי משפחה הרכב הגנים דומה הרבה יותר מאשר אצל אנשים זרים. קרובי משפחה יכולים להכיל גנים רצסיביים לאותן המחלות, העלולות להתגלות בצאצאים, שיקבלו את הגנים לאחת או אחדות מן המחלות האלה [5].

שיעור שכיחות מומים מולדים כתוצאה מנישואי קרובים

קיימת מחלוקת בין החוקרים על שיעור המחלות הנגרמות ע"י גנים רצסיביים בנישואי קרובים בהשוואה לנישואין בין אנשים שאינם קרובי משפחה [6]. יש שהוכיחו ששיעור שכיחות המומים המולדים גבוה משמעותית בנישואי קרובים בהשוואה לנישואין של אנשים ללא קרבה משפחתית. לעומתם, יש שהוכיחו ששכיחות לידת ילדים עם מומים בקרב בני זוג קרובי משפחה אינו גבוה משמעותית בהשוואה לנישואין של אנשים ללא קרבה משפחתית. כך למשל, עבודה שנעשתה ע"י ארנו מוטולסקי וחבריו מאוניברסיטת וושינגטון [7], הראתה שאם באוכלוסייה הכללית, הסיכון שייוולד ילד עם בעיה רצינית, כמו למשל סיסטיק פיברוזיס הוא 3%-4%, כשמדובר בבני דודים הסיכון הזה גדל בכ-1.7%-2.8% בלבד [8].

ממחקרים שונים עולה כי משתנים שונים משפיעים בצורה שונה על שיעור התחלואה של צאצאים להורים שהם קרובי משפחה: דרגת הקירבה המשפחתית בין בני הזוג - ככל שהקירבה גדולה יותר כן גדל הסיכון לוולדות.

נמצא, שקשה מאוד להעריך את תרומת קרבת המשפחה, להופעת המומים המולדים (במיוחד פיגור שכלי ומחלות גנטיות), וזאת בשל השוני בסיכון בין קבוצות אתניות שונות, היסטוריה משפחתית לא מהימנה ועוצמת הקרבה על פני ציר הזמן.

את החישוב המדוייק של הגדלת הסיכון יש לבצע עם יועץ גנטי מוסמך בהתאם לסוג הקרבה המדוייק ובהתאם להמלצות הקיימות לגבי הקבוצה האתנית וההיסטוריה המשפחתית. לא נחוצות בדיקות גנטיות מיוחדות נוספות.

 

---

[1]  ג'אבר ל. , רומנו א. ושוחט מ.,1997 נישואי קרובים באוכלוסיה הערבית בישראל. הרפואה כרך 133 חוב' ט.

[2] מונח המביע שינוי בטבע האדם ועקב כך התייחסות שונה להנחיות שניתנו על ידי חז"ל בנושאים רפואיים.

[3] ראה באנצ' הלכתית  רפואית, מאת פרופ' אברהם שטינברג,  בערך "השתנות הטבעים", הערך המקוון  באתר "דעת", מכללת הרצוג.

[4]  ראה גם אנצ' רפואית למשפחה בערך "תורשה", רביבים – הוצאה לאור, תל אביב, 1981.

[5] ראה גם במאמר "מה הקשר בין נישואי קרובים ופגמים גנטיים", רות חייט, המחלקה לכימיה ביולוגית, מכון ויצמן למדע. המאמר המקוון באתר של מכון דוידסון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.

[6] ראה גם באנצ' הלכתית  רפואית, מאת פרופ' אברהם שטינברג,  בערך "נישואי קרובים", הערך המקוון  באתר המכון ע"ש ד"ר פלק שלזניגר  ז"ל לחקר הרפואה ע"פ התורה.

[7] Journal of Genetic Counseling", April 2002, Volume 11, Issue 2, pages 97-119.  "

ראה גם באתר סטארמד 

[8]  אף על פי שמדובר בסיכון כמעט כפול, "גם במקרה הגרוע ביותר, סיכון של 7%, עדיין  ב-93% מהמקרים לא יקרה דבר", אמר פרופ' ארנו מוטולסקי, מחלוצי הגנטיקה הרפואית וחבר בכיר בצוות המחקר. ראה באתר הידען מאמר "חוקרים: אין סיבה ביולוגית להרתיע דודנים מללדת ילדים" מאת תמרה טראובמן (6.4.2002).

© כל הזכויות שמורות למחבר