מאת: אורן סעיד
בפרשתנו נזכר ה"יקב" בהקשר התרומות שמפרישים בני ישראל והלווים עבור כהנים. רש"י מציין שבמקרא המונח "יקב" מציין חפירה בקרקע.
בסוף פרשתנו, אנו קוראים על הנושא מתנות הלויים. בני ישראל נצטוו לתת מעשר ללויים. מן המעשר הזה, שקבלו הלויים מבני ישראל, נצטוו הלויים להפריש מעשר לכהנים הקרוי "מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר" (יח, כו) או "תרומת מעשר" בלשון חז"ל. על תרומה זו התורה אומרת: "וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב" (יח, כז). כלומר, התרומה שמפרישים הלויים לכהנים, נחשבת מבחינה הלכתית כמו התרומה שבני ישראל מפרישים לכהנים מן הדגן שבגורן ומן היין שביקב; תרומה זו אסורה לזרים ולטמאים. העונש על אכילת תרומה טמאה, או אף על אכילת תרומה טהורה על ידי זר במזיד - הינו מיתה בידי שמיים ובשוגג צריך לשלם קרן ו"חומש" - יש להוסיף על תשלום הקרן עוד חמישית משוויו [1] כקנס (רש"י, שם).
על הביטוי "יקב" בפסוק הנ"ל מפרש רש"י: "יקב – הוא הבור שלפני הגת, שהיין יורד לתוכו ; וכל לשון יקב חפירת קרקע הוא, וכן 'יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ' (זכריה יד, י'), הוא ים אוקיאנוס חפירה שחפר מלכו של עולם". רש"י מבאר, ש"יקב" הוא הבור שאליו היה מתאסף היין בגת. רש"י מביא ראיה לדבריו מפסוק בנבואת זכריה; שם נאמר שבאחרית הימים עתידה ירושלים להיות מיושבת עד "יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ". רש"י על הפסוק בזכריה מבאר: "עד יקבי המלך - תרגום יונתן 'שיחי דמלכא' פושיי"ן בלע"ז [=תעלות, חפירות] וכמו 'שיחין ומערות' (בבא קמא נ, א) וכן כל יקבים שבמקרא לשון שיחין הם, בור שלפני הגת שהיין זב לתוכו; ומדרש אגדה, יקבי מלך, ים אוקיינוס שתגיע ירושלים עד סוף כל העולם, יקבים שחצבם מלך מלכי המלכים" (זכריה, שם). רש"י מבאר, על פי המדרש, שלעתיד לבוא, הגבול המערבי של ירושלים יהיה בים אוקיאנוס שהוא סוף העולם. מקור דברי רש"י הוא במדרש "פסיקתא דרב כהנא": "וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ (זכריה יד, י) - ר' ברכיה אמר: עד אוקיינוס ר' זכיי רבה אמר: עד שיחיה דיפו; ולא פלגין, מאן דאמר עד אוקיינוס - יקבים שיקבם מלך מלכי המלכים ברוך הוא ומאן דאמר עד שיחיה דיפו שיקבי המלך שלמה" (פסקא כ, רני עקרה). לפי דעה אחת, ירושלים תתרחב עד העיר יפו – שם נמצאו על פי מסורת עתיקה זו, יקבי שלמה המלך. לפי דעת אחרת, ירושלים תתרחב עד האוקיינוס. רש"י ציין, שהאוקיינוס הוא "סוף כל העולם" מהו "סוף העולם" ?
המונח "עולם" במקרא ובחז"ל, מתייחס לגבולות פני אדמה או היבשה שהכירו. כך למשל, רש"י מפרש שהאוקיאנוס האטלנטי שוכן ב"בסוף העולם למערב" (גיטין ח, א), מאחר ועד לפני 500 שנה, האוקיאנוס האטלנטי היה מחסום בלתי עביר, ולכן הוא היה סוף העולם העתיק מצד מערב[2]. כריסטופר קולומבוס גילה את הדרך לאמריקה בשנת 1492. וַאסְקוּ דָה גַאמָה היה הראשון שהגיע ישירות בדרך הים מיבשת אירופה להודו, בשנת 1498; למסע זה הוא יצא מפורטוגל דרך האוקיאנוס האטלנטי, לאורך חופה המערבי של אפריקה.
|
|
גת לדריכת ענבים בסטף, אזור ירושלים. במרכז הגת ישנו בור לאיסוף היין. יוצר: RevolutioNine. מתוך ויקימדיה |
הגת והיקב
כאמור, רש"י מבאר, ש"יקב" הוא הבור שאליו היה מתאסף היין בגת. הגת זהו מתקן לדריכת ענבים ליין שהיה נפוץ בעת העתיקה. הגת מורכב ממשטח דריכה מרוצף בלוחות אבן ובצידו הנמוך נקב המוליך לבור איסוף[3] – הקרוי "יקב" לפי רש"י הנ"ל – או למיכל. את הבור חצבו בסלע "וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ" (ישעיה ה, ב). התירוש [=הוא מיץ המופק מענבים, שאינו עובר תהליך תסיסה, ועל כן לא נוצר בו אלכוהול כמו ביין] זרם לבור האיסוף דרך בדים או מחצלות מסוגים שונים, כמו "משמרת של יין" (תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות פרק ח, הלכה ג), "סודרין" או "כפיפה מצרית" (משנה, מסכת שבת, פרק כ, משנה ב), שנועדו לסננו מגרעינים וזגים (קליפות). בבור היתה הפסולת שוקעת כעבור זמן מה, ואת התירוש הזך אפשר היה לשאוב ולהתסיסו בכדים לשם יצירת יין.
המקורות מלמדים כי מבנה המתקנים החקלאיים להפקת תירוש ויין היה מורכב ושונה ממקום למקום: לעיתים הייתה הגת קטנה, והובילה לבור אחד, ולעיתים היה זה מתקן ציבורי, ששימש יותר מחקלאי אחד. כך למשל בתוספתא מסכת תרומות (פרק ג משנה ז): "גת אחת לשתי בורות, או שתי גתות לבור אחת; שתי גתות לשתי בורות...".
בארץ ישראל נחשפו שרידיהן של אלפי גתות קדומות, המתאפיינות במשטחי דריכה ענקיים המרוצפים בפסיפסים, מערכות ניקוז משוכללות, תאי אחסון ובורות איסוף גדולים. דוגמאות לגתות ביזנטיות כאלה ניתן למצוא, למשל, בחורבת חכלילי בכניסה לבת עין שבגוש עציון; בכנסיית יוחנן בהרים שבעין כרם בירושלים; בחורבת דיר סמען שבשומרון ובכפר יעבץ שבשרון[4].
"החפירה" של האוקיינוס
כאמור, רש"י ציין שהאוקיינוס הוא "חפירה שחפר מלכו של עולם". האוקיינוס הוא מקווה מים ענק המכסה כ-70% מפני כדור הארץ. מחולק שרירותית לאוקיינוס השקט (בין אמריקה, אסיה ואוסטרליה) ואוקיינוס האטלנטי (בין אירופה, אפריקה ואמריקה) והאוקיינוס ההודי (בין אסיה, אפריקה, אוסטרליה ואינדונסיה). מצפון לאסיה, אירופה ואמריקה משתרע באזור הקוטב האוקיינוס הארקטי, שהוא המשכו של האוקיינוס האטלנטי. גבולות האוקיינוסים נקבעים על ידי הארגון ההידרוגרפי הבינלאומי.
העומק הממוצע של האוקיינוס הוא כ-3800 מ'. קרקעית האוקיינוס אינה אחידה בצורתה ובעומקה, ובמקומות מרובים דמות תבליטים אינו שונה הרבה מזו של פני היבשה[5]. בקרקעית האוקיינוס ישנן שוחות עמוקות, רמות ורכסי הרים תת ימיים והרי געש ימיים. הנקודה העמוקה ביותר באוקיינוס (ובעולם בכלל) נמצאת באוקיינוס השקט ליד איי מריאנה הצפוניים. בנקודה זו עומק המים הוא 10,924 מ' (לשם השוואה ים המלח הוא בעומק של 400 מ').
סמוך ליבשה נע עומק הים בסביבות 200 מ', קטע זה קרוי "מדף היבשת". מאחר שהמים על "מדף היבשת" רדודים יחסית, אזורים אלה של האוקיינוס הם הפוריים ביותר. קורה שכמויות גדולות של חומרי-משקע, המצטברים על מדף היבשת, ניתקים וגולשים במורד אל המצולות העמוקות של האוקיינוס[6].
[1] רבי יאשיה – שהלכה נפסקה כמותו - סבור שיש להוסיף 25% מסכום הקרן, ונקרא חומש, מפני שהתוספת מהווה חמישית מהסכום הכולל. שיטת חישוב זו קרויה בטרמינולוגיה הלמדנית "חומש מלבר". להרחבה ראה ב"מיקרופדיה תלמודית" בערך "חומש".
[2] ראה במאמר "מרוקו בסוף מערב", ד"ר משה גרשוביץ, כתב העת "מסע אחר", גיליון 105.
[3] המונח המקצועי המקובל בארכיאולוגיה הוא: בור איגום, המתייחס בעיקר לשקע חצוב לאגירת נוזלים במתקנים כגון גתות.
[4] להרחבה ראה "המכלול – אנציקלופדיה יהודית" בערך "גת (משטח דריכה)".
[5] ע"פ אנצ' העברית בערך "אוקיאנוגרפיה" בפיסקה "קרקעית האוקינוס".
[6] ע"פ ויקיפדיה בערך "אוקיאנוס".
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה