מדוע דגים פסולים לקרבן?

 מאת: אורן סעיד

המדרש מציין, שדגים פסולים לקרבן בשל הבאת צאצאים לעולם בדרך השונה מאצל האדם.

בפרשתנו אנו קוראים על הציווי להביא קורבנות שונים מבעלי חיים טהורים שונים: מן הבקר, מן הצאן ומן העופות. מדוע דגים פסולים לקרבן? על כך עונה המדרש תנחומא: "ולמה קריבין קרבן מן העוף ומן הכבשים ומן הצאן ומן העזים ולא מן הדגים, שנאמר: 'וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ' (ויקרא א, יד), אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן כמו האדם, מכפרים על האדם. אבל הדגים, ביצים הם ויוצאין מהן וחיין " (ויקרא אות ח).

המדרש מלמדנו, שעופות, וכן הצאן, כבשים ועיזים,  דומים לאדם באופן הבאת צאצאים לעולם, כלומר, בצורת הרבייה, ההולדה והטיפול בצאצאים בזמן הולדתם,  ולכן יכולים לכפר על האדם.  לעומת זאת,  אופן הבאת צאצאים לעולם  אצל הדגים שונה משל האדם ולכן פסולים לקרבן[1]. במאמר זה נראה כיצד העופות והיונקים דומים באופן הבאת צאצאים לעולם לאדם וכיצד הדגים שונים בתכונה זו  מהאדם.

דג השמש. הנקבה יכולה להשריץ למעלה מ-300 מיליון ביצים.
מתוך ויקימדיה

אופן הרבייה והטיפול בצאצאים ביונקים

כל היונקים (כמעט, כולל האדם) מתפתחים כעוברים בגוף האם החם והמוגן. כולם, ללא יוצא מן הכלל, אף זוכים לקבל מזון מאימא ומצדיקים בכך את שמם: הם יונקים חלב, שהוא מזונם היחיד בראשית חייהם. פעולת ההנקה יוצרת קירבה בין האם לצאצאיה והיא למעשה הנדבך הראשוני במערכת ההתנהגות של יונקים ובהתפתחות חיים משותפים בקבוצה. אצל רוב היונקים, ההשקעה בטיפול בצאצאים היא רק של האם[2].

אופן הרבייה והטיפול בצאצאים בעופות

העופות דומים לאדם בצורת הרבייה, בזה שההפריה היא פנימית, כלומר, ההתלכדות של תא רבייה זכרי עם תא רבייה נקבי, מתרחשת בתוך גוף הנקבה. סיכויי ההישרדות של העובר גבוהים יותר, כאשר ההפריה היא פנימית, והתפתחות העובר מתרחשת בגוף האם.

העופות דומים לאדם באופן ההולדה, בזה שהם דואגים להשלמת התפתחות העובר עד ליציאתו לאוויר העולם  בדומה אצל האדם שהעובר מתפתח ברחם אמו. ההולדה אצל עופות מתרחשת באופן הבא: כל העופות, בלי יוצא מן הכלל מטילים ביצים. כמעט כל העופות  דוגרים על ביציהם, במטרה להעביר את חום גופם, תהליך חיוני להתפתחות העובר. חלק הגוף שנמצא במגע עם הביצים, הוא על פי רוב נטול שיער וכלי דם רבים מתפתחים בו בעת תקופת הדגירה. עופות רבים כאווזים וברווזים למשל, אף מורטים את שיער חזם כך שרק עורם יבוא במגע עם הביצה, וחום גופם יהיה ישיר עליה.

לאחר שהעובר השלים את התפתחותו הוא בוקע מן הביצה. תהליך הבקיעה אינו נעשה בעזרת ההורים. לגוזל יש בקצה הלסת העליונה שן בקיעה, איתה מנקר חורים בקליפת הביצה כדי לצאת החוצה. אחר כך הוא מפצח אותה על ידי מכות בכיוונים שונים.

גידול הצאצאים מצטיין בשיתוף פעולה, בהתמסרות ובדביקות של שני בני הזוג[3]. הטיפול המסור של העופות בצאצאים נמשך גם אחרי בקיעת הגוזל או האפרוח [גוזל-  נשאר בקן תחת השגחת ההורים, עד שהוא מסוגל לעוף ולאכול בכוחות עצמו; אפרוח - עוזב את הקן יחד עם ההורים מיד עם הבקיעה- פורח מהקן] והוא כולל האכלה, שמירה על נקיון וחום הגוף וכן הקנית למידה בסיסית ומשחק.

אצל רוב העופות מתקיים הקשר הזוגי רק למשך עונת רבייה אחת ואח"כ הוא מתפרק, ובעונת הרבייה הבאה נוצרים זוגות חדשים. יש מינים מעטים של עופות, שאין בין הזכר לנקיבה שיתוף פעולה בטיפול בצאצאים אלא אחד מבני הזוג משאיר את הדגירה והטיפול בביצים לבן הזוג השני[4].

אופן הרבייה והטיפול בצאצאים בדגים

לעומת העופות בהם ההפריה היא פנימית, אצל רוב דגי הגרם [5] (=כוללים בין היתר דגים בעלי עצם; דגי מאכל הם בדרך כלל דגי גרם), הרבייה היא ע"י הטלת ביצים המופרות חיצונית, כלומר ההתלכדות של תא רבייה זכרי עם תא רבייה נקבי, מתרחשת מחוץ לגוף הנקבה. רוב הדגים הם מטילי ביצים. ישנם דגים המטילים ביצים על משטח שטוח כגון סלע; ישנם דגים המטילים ביצים במקום מסתור כגון מערה, צדף; וישנם דגים הבונים קן ובתוכו מטילים את ביציהם. הנקבה מפרישה מאות תאי ביצה למים, והזכר מפריש עליהם את הזרע.  ישנם דגים כמו דגי משפחת ה"גמבוזיים" (Poeciliidae, קרויים גם משריצי חיים), שאינם מטילי ביצים אלא מתרבים ע"י השרצה, כלומר הנקבות אינן מטילות את הביצים אלא הביצים נשארות בתוך גופן עד שהצעירים בוקעים מתוכן. הצאצאים יוצאים החוצה דרך פתח הרבייה של הנקבה. במשפחה זו ההפריה היא פנימית; הביצים מופרות בתוך גופה של הנקבה, הזכר מעביר את הזרע לנקבה בעזרת איבר הרבייה  (gonopodium). במשפחה זו נמצא למשל את דג הגמבוזיה הידוע ביעילותו בטיהור מקווי מים מזחלי היתושים המקננים בהם [6].

לעומת העופות המצטיינים בטיפול מסור בצאצאים שלהם, הדגים בד"כ אינם מטפלים כלל בביצים ובדגיגונים הבוקעים מהן [7]. לדגים הצעירים אין כל אפשרות להגן על עצמם. על כן הם משמשים טרף קל לבעלי חיים הגדולים מהם. רוב הדגים הצעירים אינם זוכים להגיע לבגרות. לולא היו נקבות הדגים מטילות ביצים במספרים עצומים  היו הדגים נעלמים תוך זמן קצר מן העולם.  המספר הרב ביותר של ביצים הוא כנראה של  נקבת דג השמש ( Mola mola), היכולה להשריץ למעלה מ-300 מיליון ביצים — יותר מכל בעל חוליות אחר [8]. הביצים משוחררות למים ומופרות חיצונית על ידי זרע הזכר.

ישנם דגים שיוצאים מהכלל, המטפלים בצאצאיהם: הזכרים של העוקצן והקרבנון, למשל, בונים את הקן ואף מטפלים בצאצאים לאחר הסתלקות האם [9]. אצל דגי האמנון, הידועים בשם "מושט", אחרי הפריית ביצי האמנונים ע"י הזכר, נאספות הן בפיו של אחד מן ההורים או בפיות שניהם, והתפתחותן נמשכת בחלל הפה [10]. הדגרת הביצים בצורה זו מגבילה את מספרן, וכנגד זה נותנת ביטוח רב יותר להקמת דור חדש.  כאשר בוקעים האמנונים הקטנטנים, הם נשארים ליד הוריהם, ובשעת סכנה הם ממהרים למצוא מחסה בתוך הפה של אמא ולעתים (תלוי במין) גם של אבא [11].

לסיכום, הבהמות הטהורות וכן העופות  הטהורים, כשרים לקרבן בשל צורת הרבייה שלהם והטיפול המסור שהם מעניקים לצאצאיהם, בדומה לצורת הרביה והטיפול בצאצאים של האדם,  ולכן יכולים לכפר על האדם; ואילו הדגים פסולים לקרבן בשל הבאת צאצאים לעולם בדרך השונה מאצל האדם,  ולכן הדגים אינם יכולים לכפר על האדם.

 



[1]  ראה גם "אמרי שמאי" לויקרא אות טו.

[2] לרחבה ראה במאמר "טיפול בצאצאים" מאת ד"ר סמדר רייספלד,  מתוך התקליטור: "מעגל החיים : התבגרות, חיזור ורבייה", באתר של הספריה הוירטואלית של מטח.

[3] אנצ' העברית בערך "עופות", בקטע העוסק במערכת הרבייה ובדגירה של עופות.

[4] אנצ' לנוער, ערך "עופות",  הוצאת יבנה,  תל אביב, 1993.

[5] להבדיל מדגי הסחוס – דגים ששלדם עשוי סחוס, בהם ההפריה היא פנימית.  רק הכריש הצפוני מטיל ביצים שהפרייתן חיצונית (ע"פ אנצ' העברית בערך "דגים"). רוב דגי הסחוס הינם טורפים ואינם כשרים לאכילה. הכרישים  למשל, הם דגי סחוס.

ברור שהמדרש תנחומא שהובא לעיל, באומרו " אבל הדגים, ביצים הם ויוצאין מהן וחיין", התכוון לדגי הגרם, שרובם מטילים ביצים, מאחר והם ראויים וכשרים לאכילה  ולכן הם גם הדגים המוכרים יותר לבעלי המדרש. 

[6] ראה בויקיפדיה  האנגלית בערך "Gambusia ".

[7]  יש להעיר, שרש"י לבכורות (ז, ב) בד"ה דג טהור מטיל ביצים כותב: "ויושב עליהן ומחממן עד שיוציאם מן הקליפה כעופות". רש"י כאן מציין, שהדגים דוגרים על ביצים ומחממים אותן כמו עופות. ע"פ הידוע לנו כיום, דבר זה אינו נכון וכנראה נכתב ע"פ הידע  על הדגים שרווח בתקופתו של רש"י.

 [8]  “Aquatic Life of the World: Oceanography-Puffin”, Marshall Cavendish, 2001, page 391. . ראה  גם בויקיפדיה  בערך "דג השמש".

[9] ע"פ המאמר "הורים במשרה מלאה" מאת חנן הבלנה, מתוך העלון למורי הביולוגיה, חוברת ב (133), טבת התשנ"ג 1993 , הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים - המרכז להוראת המדעים.

[10] ע"פ אנצ' העברית בערך "דגים".  למעט  הסוג "אמנון מצוי" (tilapia zilli) המטיל ביציו על הקרקע ואינו שומרן בפיו. ראה בויקיפדיה  בערך "אמנון (דג)".

[11] על הרבייה וטיפול בצאצאים בעופות ובדגים, ראה גם "פרקי רבייה – רבייה באדם בבעלי חיים ובצמחים", לחטיבת הביניים, הוצאת "מעלות", 1991,  ירושלים, עמ' 81-82, 103-104, 108.


© כל הזכויות שמורות למחבר

אין תגובות:

פרסום תגובה

UA-41653976-1