הנס במרה

 מאת: אורן סעיד

לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, בני ישראל מגיעים למקום שהמים בו מרים ואינם ראויים לשתייה. ה' עושה נס, וע"י השלכת עץ מסויים המים מתמתקים.

בפרשתנו אנו קוראים, שלאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, ועברו את ים סוף, הם יצאו למדבר שור והלכו שלושה ימים במדבר, ולא מצאו מים . כשהגיעו למרה התורה מספרת ש"וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם" (טו, כג), התורה מתארת את הנס שעשה אז ה' לישראל: "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם" (טו, כה). במאמר זה נדון בכמה נקודות הקשורות למאורע זה.

הרדוף הנחלים - אחד הזיהויים לעץ הנס במרה.
יוצר: Alvesgaspar
מתוך ויקימדיה

זיהוי המקום

סבורים ש'מרה' הוא המקום המכונה בימינו "עין חווארה", בריכת מים מרים במישור החוף המזרחי של מפרץ סואץ, וכשמונה ק"מ דרומית-מזרחית לעין ע'רנדל מדרום לואדי 'אמרה'. אפשר שהשם 'אמרה' וג'בל מריר, הנמצא ממזרח לעין חווארה, הוא גלגולו של השם 'מרה' [1]. החוקר מנשה הראל, מזהה את 'מרה' עם "ביר אל־מורה"  - שמשמעו בערבית הוא הבאר המרה, ונמצאת כ-14 ק"מ ממזרח לעיר סואץ. כמות המלחים בבאר זו היא 1930 מ״ג לליטר, ובתשתיתה רבודים סלעי גבס הרוויים גופרית, הגורמת למרירות המים [2].

זיהוי העץ

מהו העץ שה' הראה למשה, ומשה השליך למים? במכילתא [3] מובאות כמה דעות: זית, ערבה, תאנה, רימון, קתרוס [4], הרדוף.  בתרגום יונתן מצוי הזיהוי האחרון  שצויין במכילתא: "ואחויה ליה ה' אילן מריר דארדיפני". ומפרש בפירוש יונתן: "סבירא ליה כרבי יהושע בן קרחה במכילתא דסבר עץ [5] הורדפני. ופירש ב'ערוך': אילן גדל על פני המים ועליו דומין לשושנים ומרים ביותר וסם המוות של בהמה הוא". זהו צמח הרדוף הנחלים (Nerium oleander) המוכר לנו [6].

פרחיו הגדולים של ההרדוף צבעם אדום או ורוד. הרדוף הנחלים, המצוי בארץ, גדל בר על גדות נחלים. מיצו מכיל חומר רעל חריף ובעלי חיים אינם אוכלים אותו. יש לציין כי שפן הסלע ניזון מן ההרדופים שבנחל ערוגות מבלי להינזק.  מאבקת קליפתו עושים רעל לעכברים. גם צוף הפרחים שלו נחשב לארסי. יש מיני הרדוף שרעליהם החזקים פועלים במנות קטנות כסמי תרופה, ועל כן הפכו לצמחי רפואה חשובים.

צמח אחר הוא הרדופנין או הרדפנין, שנמנה בברייתא של 'דבי שמואל' (פסחים לט, א), עם מיני הירקות שאדם יוצא בהם ידי חובת מרור בפסח. ברור מהסוגיה שם, שהכוונה למין ירק מר, להבדיל מן ההרדוף שהוא מין אילן רעיל[7].

לפי הפירושים שמדובר בצמח מר, או בהרדוף - שהוא גם ארסי,  עוצמת הנס גדלה: ה' הורה למשה לזרוק עץ מר למים מרים, והמים נמתקו[8]!

מהות הנס

הרמב"ן מסביר: "נראה לי בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבע והוא סגולה בו ולימד אותה למשה. ורבותינו אמרו  שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס" (טו, כה). בחזקוני מבאר: "אע"פ שהיה בידו של הקב"ה להמתיק בלא עץ , דרכו לעשות ניסים כמנהג העולם שמטילים סם מתוק לתוך דבר מר" (שם). א"כ, על פי פירוש הרמב"ן ("בדרך הפשט")  וגם על פי פירוש החזקוני, העץ שהושלך למים המתיק את המים בדרך טבעית. א"כ מה היה הנס?

בפירוש 'דעת מקרא' מציין: "שאפשר שבא כאן 'עץ' במשמעות של שם קבוץ. חורשה של עצים היתה שם, ו-ה' גלה למשה, שיש בהם סגולה להמתיק את המים, ומשה השליך אל המים גזעי עצים או ענפים ועלים" (שם). ע"פ פירוש זה, לא מדובר בעץ אחד אלא בכמות של עצים, ששימשו להמתקת המים. ברם, עדיין סביר להניח, שלא היו כל כך הרבה עצים על מנת להמתיק את המים לכמות גדולה כל כך של אנשים - שש מאות אלף איש, רק הגברים ! לפי זה, הנס היה, שכמות קטנה של עצים המתיקה כמות גדולה של מים.

באופן זה מסביר הרלב"ג, שהעץ היה מתוק, אבל לא  היה בכוחו להמתיק את כל המים אלא רק שיעור מעט: "והנראה לנו שלזה העץ היה מבוא מה בהמתקת המים, אלא שלא היה באופן שיוכל להגיע ממנו זה הפועל הנפלא. רוצה לומר, שימתיק כל מי המעיין ההוא, אבל אם היה שימתיק המים היה ממתיק מהם שיעור מעט מאד" (שם). ומוסיף: "ובכלל הנה כל המופתים שיעשה ה' יתעלה, יחבר להם מהסבות מה שיהיה בו יותר מעט מהזרות אצל הטבע " (שם); כלומר, ה' עושה ניסים בדרך בטבע, ובניסים יש בהם קצת טבע.

יתכן שגם הרמב"ן וגם החזקוני, שציינו שהעץ היה מתוק, סוברים שהיה כאן נס, שכמות קטנה של עצים, המתיקה כמות גדולה של מים, כפי שכתב הרלב"ג. הנס שעשה הקב"ה, הוא בדרך מנהגו של עולם. כך היא דרכו של הקב"ה בעשיית ניסים שעושה אותם בדרך הטבע, ולא בדרך מוזרה לטבע לגמרי[9].

לפי הפשט, העצים המתוקים שהושלכו למים, הקהו את הטעם המר של המים. על מנת שהמים יהיו ראויים לשתייה, יש להפריד את המים  מהמלח המומס בהם ע"י תהליך להתפלת מים (כדלהלן).  יתכן שהנס היה, שחוץ מתכונת המתיקות שהיתה לעצים, היתה להם תכונה לספוח אליהם את המלח המומס במים, הגורם למרירות המים[10].

התפלת מים

התפלת מים הוא תהליך המסלק מלחים וזיהומים מהמים. מתקנים להתפלת מים מצויים במקומות רבים בעולם וגם בישראל. המתקן הוותיק ביותר להתפלת מים בישראל נמצא באילת. המתקן מספק את מי השתייה באזור, פועל בשיטת הזיקוק: מי הים מתאדים בו ושבים ומתעבים למים כשהם חופשיים ממלחים. קיימים בישראל מפעלים נוספים להתפלת מים באשקלון, פלמחים, חדרה, שורק וברמת הנגב.

הממציא הישראלי א.זרחין פיתח שיטה להמתקת מים ע"י הקפאה. היא מבוססת על כך, שכאשר מים מלוחים קופאים, נוצרים בתחילה גרגירי קרח חסרי מלח. השיטה נזנחה בסופו של דבר משום הקשיים הטכניים הרבים שהיו כרוכים ביישומה ומכיוון שפותחו שיטות פשוטות וזולות יותר. אולם זכותו תעמוד לו כמהפכן וחלוץ שהצליח להחדיר בישראל את הרעיון שמי הים יכולים להפוך מקור מים ובכך קידם את המחקר והפיתוח[11].

שיטות המתקה נוספות מבוססות על קרומים חדירים למחצה שמעבירים רק מולקולות מים ולא מולקולות מלח. ליד משאבי שדה שבנגב יש מתקן להמתקת מי תהום מלוחים בשיטה כזו, המכונה "אלקטרו-דיאליזה", שיטה המנצלת את תהליך האלקטרוליזה (פירוק מים ע"י חשמל) תוך שימוש בקרומים חדירים למחצה[12].

 

---

[1] פירוש "דעת מקרא", שמות פרק טו פסוק כג. לזיהוי נוסף ראה ב"עולם התנ"ך", שמות פרק טו פסוק כג, עמ' 100, הוצאת "דברי הימים", תל אביב, 2002.

[2] הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ־ישראל, כרך 1, מנשה הראל, זמורה־ביתן, 1997, עמ' 199.

[3] מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א.

[4] יש הטוענים שהוא סוג מסוים של ארז, על פי הדרשה במסכת ראש השנה (דף כג, א): "אמר רב יהודה: ארבעה מיני ארזים הן: ארז, קתרום, עץ שמן, וברוש.

[5] ההדגשה "עץ" באה למעט את המין "הרדופני", שהוא ירק מר שניטל למצוות מרור, ראה להלן.

  [6] "עצי בשמים יער ונוי, צמחי התנ"ך וחז"ל", יהודה פליקס, הוצאת ראובן מס ירושלים, 1997, עמ' 179-180. ראה גם "עולם הצומח המקראי", יהודה פליקס, הוצאת מסדה בע"מ, רמת גן, עמ' 120.

[7] "עצי בשמים יער ונוי, צמחי התנ"ך וחז"ל", שם, עמ' 180-182.

[8] בדומה לאלישע שהמתיק את המים המלוחים בצלוחית מלח ! (מלכים ב,  ב, כ).

[9] כך למשל כתב הרמב"ם באגרת  תחיית המתים, פרק י' (לקראת סוף האגרת) . האגרת המקוונת באתר דעת.

[10] בהקשר זה יש לציין את פירוש האבן עזרא, שמציין שמדובר בנס, מאחר שאפילו כמות גדולה של עצים שיושלכו למים לא יצליחו להמתיק את המים: "זה העץ לא ידענו מה היה, רק דבר פלא היה. ואילו היו המים עומדים (מכונסים בבריכה או מעיין) היינו אומרים דרך רפואה [כמו המים שריפא אלישע (מלכים ב,  ב, כ)], היה ונכון הוא מה שאז"ל [=שאמרו חז"ל]" (טו, כה). כלומר שזה היה נס.  האבן עזרא בפירושו הקצר כתב בלשון אחרת את דבריו, בד"ה ושמרת כל חקיו: "ואנחנו לא נדע איזה עץ היה, כי הכתוב לא גלהו. ואילו היו כל עצי העולם, שהם ממין העץ שהשליך משה אל המים, היו מושלכים במים מועטים, לא שבו מתוקים, ואף כי נחל שוטף, רק היה במצווה עליונה ופלא גדול. וכן מעשה אלישע במלח" (טו, כו).

[11] להרחבה ראה בספריה הווירטואלית של מטח מאמרו של פרופ' חיים גבירצמן "התפלת מים".

[12] להרחבה ראה בויקיפדיה בערך "התפלה".

© כל הזכויות שמורות למחבר