הולכת חום ביום הכיפורים

 מאת: אורן סעיד

בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, מצינו מספר נקודות הקשורות להולכת חום.

נאמר בפרשתנו לגבי עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים: "וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת; וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת" (ויקרא טז, יב-יג). אחת העבודות החשובות ביותר ביום הכיפורים של הכהן הגדול בבית המקדש, היא נתינת הקטורת על הגחלים שבמחתה (מעין כף), בקודש הקודשים. הכהן הגדול בעצמו הולך אל המזבח ולוקח ממנו גחלים, בעזרת מחתה. הוא נכנס אל תוך המקדש, עם מחתה מלאה מלוא חופניו גחלים ביד ימין, וכף מלאה קטורת ביד שמאל. בתוך המקדש נכנס הכהן הגדול אל תוך קודש הקדשים, ושם את הקטורת על הגחלים, ויוצא החוצה, כשהבית מלא עשן. במהלך ההליכה החוצה, מתפלל הכהן תפילה קצרה:  "יהי רצון מלפניך ה' אלהי שאם שנה זו שְׁחוּנָה - שתהא גְּשׁוּמָה, ולָא יִעְדֵּי עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה [=ששלטון מלכות יהודה לא ייפסק], וְלֹא יִהְיוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְפַרְנָסָה זֶה מִזֶּה וְלֹא תִּכָּנֵס לְפָנֶיךָ תְּפִלַּת עוֹבְרֵי דְּרָכִים[1]" (יומא נג, ב).

ה"נִיאַשְׁתִּיק"

ידיות כלי בישול עשויות לרוב מחומרים
שאינם מוליכים חום, כדי למנוע כוויות.
יוצר: Wapcaplet
מתוך ויקימדיה

המשנה במסכת יומא (פרק ד, משנה ד) מונה הבדלים בין המחתה ששימשה לכל השנה לבין המחתה של יום הכיפורים. בתלמוד בבלי מסכת יומא,  מוסיפה הברייתא הבדל נוסף: "תָּנָא בְּכׇל יוֹם לֹא הָיָה לָהּ נִיאַשְׁתִּיק וְהַיּוֹם הָיָה לָהּ נִיאַשְׁתִּיק דִּבְרֵי בֶּן הַסְּגָן" (יומא מד, ב). רש"י מסביר ש"נִיאַשְׁתִּיק" פירושו טבעת ובמחתה של יום הכיפורים היתה טבעת שזזה על המחתה והשמיעה קול כאשר הכהן הגדול ניכנס לקודש הקודשים עם המחתה. תוספות מבאר על פי הירושלמי, שהכוונה שבידית של המחתה היה קבוע נרתיק (כיסוי) של עור על מנת שלא יכווה, שהרי מחתה עשויה מתכת ומוליכה את חום הגחלים שבתוכה: "בכל יום לא היה לה ניאשתיק - … ונראה לריב"א, כעין נרתיק של עור היה עשוי סביב ידה של מחתה לאחוז בה שלא יכווה, משום דכל כלי מתכות חם מקצתו חם כולו ולפיכך היה צריך היום נרתיק יותר מבשאר ימים, לפי שהיו הגחלים שוהים במחתה זמן מרובה עד שהיתה חמה הרבה" (שם). עור של בעלי חיים מוליך חום בצורה נמוכה, זאת בשל נוכחותם של כיסי אוויר בתוך מבנה העור, והאוויר הוא מוליך חום גרוע  ומונע מן החום להתפשט בעור[2]. גם עור סינתטי מוליך חום גרוע[3]. לפיכך, נרתיק מעור, המשמש לכיסוי ידית של כלי חם, מגן על הידיים מפני כוויות.

עששיות של ברזל לחימום מים

בתלמוד בבלי מסכת יומא נאמר, שהיו מחממים לכהן גדול את המים שהיה טובל בהם, על ידי כך שהיו מחממים עששיות (=חתיכות עבות, רש"י) של ברזל באש מערב יום הכיפורים, ולמחרת מטילין אותן במים, על מנת שהמים יתחממו מעט: "תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ מְחַמִּין מֵעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים וּמְטִילִין לְתוֹךְ צוֹנֵן, כְּדֵי שֶׁתָּפִיג צִינָּתָן" (יומא לד, ב). חתיכות הברזל החמות - שהן מוליכות חום היטיב, הושלכו למים הצוננים, והעבירו את חומן אל המים, ובכך חיממו את המים. יש לנו כאן עדות לשימוש בחומר מתכתי חם לחימום מים. מחקרים מראים, שבימי קדם, נעשה שימוש באבנים לוהטות לחימום מים[4].

תחושת קור ברצפה

נאמר במשנה במסכת יומא, שאסור היה לכהן גדול לישון בליל יום הכיפורים. לפיכך אם הכהן הגדול היה מתנמנם, צעירי הכהנים היו אומרים לו, הסר ממך את השינה על ידי שתעמוד פעם אחת על הרצפה הקרה, ברגליים יחפות, שכן בבית המקדש היו מהלכים ברגליים יחפות: "בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם, פִּרְחֵי כְּהֻנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה, וְאוֹמְרִים לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, עֲמֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָה" (פרק א, משנה ז). הרצפה של בית המקדש היתה עשויה אבן יקרה כדוגמת אבן שיש[5]. אריחי שיש הם מוליכי חום טובים יותר מאשר שטיח. לפיכך, כאשר אנו דורכים על השיש מתרחשת מעבר חום גדול יותר באותו זמן מכף הרגל שלנו לשיש (בהשוואה לשטיח) מה שגורם לנו להרגיש שרצפת השיש קרה יותר[6].

שולחן עשוי שַׁיִשׁ שומר על הבשר

אציין דוגמא נוספת להולכת חום, הקשורה לעבודת הקורבנות בבית המקדש בכל השנה. המשנה במסכת שקלים מציינת שאת איברי הקרבן היו נותנים על שולחן עשוי שַׁיִשׁ: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ. שְׁמוֹנָה שֶׁל שַׁיִשׁ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם, שֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִם.וּשְׁנַיִם בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ, אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף. עַל שֶׁל שַׁיִשׁ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת הָאֵבָרִים; עַל שֶׁל כֶּסֶף, כְּלֵי שָׁרֵת" (שקלים פרק ו, משנה ד). מבאר רבינו עובדיה מברטנורא, שהסיבה שנתנו את בשר הקרבנות על שולחן עשוי שיש, מכיוון שהשיש מצנן את הבשר: "עַל שֶׁל שַׁיִשׁ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת הָאֵבָרִים -... ולא עשאום של כסף או של זהב דהא אין עניות במקום עשירות, לפי שהזהב והכסף מרתיחים ומסריחים והשיש מצנן ושומר הבשר שלא יסריח, ולא היו סומכין על הנס, שלא הסריח בשר הקודש מעולם" (שם).

המתכות הן מוליכות חום מעולה, ולפיכך הן מעבירות חום רב לבשר, דבר הגורם לקלקולו. לעומת זאת, שיש (אמיתי) או אבן גיר[7] מוליכים חום פי עשרות פחות ממתכת. לכן, בשמירה על בשר ללא קירור בסביבה חמה — שימוש בכלי שיש, יספק בידוד טוב משמעותית, ויעזור להאט את התחממות הבשר באופן מדוד ואמין. למשל, שיעור מוליכות חום של נחושת הוא כ-401 ואט למטר-קלווין[8] (W/(m·K)) ושל אלומיניום הוא 200  ואט למטר-קלווין. לעומת זאת, שיעור מוליכות החום של שיש (אמיתי) או אבן גיר נע בין 1.26 ואט למטר-קלווין ל2.94 ואט למטר-קלווין[9].

מדוע מתכות מוליכות חום מעולות?

כידוע כל החומרים מורכבים מאטומים או מולקולות. האלקטרונים מקיפים את גרעין האטום. במולקולות מסוימות, יש ואטומים סמוכים אלה לאלה מחלקים ביניהם במשותף אלקטרונים, שאינם קשורים בחוזקה לאטומים שלהם.

המתכות הן מוליכות חום מעולות בגלל מבנן האטומי. יש בהן אלקטרונים החופשיים לנוע בין כלל האטומים, הבונים את המתכת. בשעה שמחממים את  המתכת, האלקטרונים החופשיים הללו נעים מהר יותר ומעבירים את האנרגיה, בהתנגשם באטומי המתכת בתדירות גבוהה יותר ובעוצמה רבה יותר. הואיל והאלקטרונים חופשיים לנוע, הם יכולים להעביר אנרגיה במהירות לכל חלקי המתכת. במוצקים שהם מוליכי חום גרועים, כל האלקטרונים קשורים לאטומים או למולקולות מסוימים, ואין הם חופשיים לנוע בחומר כולו. במקרה זה, החום מועבר בהגברת התנודות של האטומים או המולקולות הבונים את החומר. אלה חופשיים לנוע הרבה פחות, וכך מתפשטת אנרגיית החום באיטיות דרך המוצק[10].

---

[1] מפני שהם מתפללים שלא ירדו גשמים.

[2] ‪Emerging Trends in Leather Science and Technology‏. (2024). Germany: ‪Springer Nature Singapore‏. page 34.

[3] עור סינטטי טיפוסי (PU) מוליך חום בצורה איטית — כ־0.05 וואט למטר לקלווין.

"Thermal Resistance & Thermal Conductivity of Textiles", Thermtest instruments site.

[4] Brink, J. W., & Dawe, B. (2003). Hot Rocks as Scarce Resources: The Use, Re-Use and Abandonment of Heating Stones at Head-Smashed-In Buffalo Jump. Plains Anthropologist, 48(186), 85–104. 

[5] ראה במאמר "אבן משכית", פרשת בהר, בבלוג זה.

[6] "Physics Expression - An Inquiry Approach for 'O' Level Science (Physics) Textbook

" , ,EPB Pan Pacific, 2008,  page 137 . Julie Quah

[7] יש להבחין בין "שיש" במובן הגיאולוגי המודרני – סלע מותמר מאבני גיר – לבין השימוש הקדום במונח, שהתייחס לעיתים לסלעים חלקים ומבריקים באופן כללי, כולל אלבסטר, קלציט וסוגי גיר.

[8] היחידה וואט למטר לקלווין היא היחידה הסטנדרטית של מוליכות חום. פירושו: אם יש לנו לוח בעובי מטר אחד, עם הפרש טמפרטורה של 1 קלווין (≈ 1°C) בין שני צדדיו, אז דרך כל מטר רבוע שלו יעבור 1 וואט של חום.

[9] "R-Value for Natural Stone", natural stone institute

[10] האנצ' המדעית לנוער, פיסיקה היום, "השפעת החום", עמ' 66-67, הוצאת כתר ירושלים, 1993.

© כל הזכויות שמורות למחבר