מאת: אורן סעיד
בית התקיעה היה פינה במרומי הכותל המערבי והכותל הדרומי, שבה נהגו לעמוד ולתקוע בחצוצרות כדי להכריז על כניסת שבת ומועדים.
בפרשתנו אנו קוראים על הציווי לשמור את השבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת" (לה, ב). בתלמוד בבלי מסכת שבת, מתוארת הפעולה, בה לפני כניסת השבת היו תוקעים שש תקיעות, כדי להכין את הציבור לקראת היום הקדוש: "תָּנוּ רַבָּנַן שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת תּוֹקְעִין עֶרֶב שַׁבָּת: רִאשׁוֹנָה לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִמְּלָאכָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת, שְׁנִיָּה לְהַבְטִיל עִיר וַחֲנוּיוֹת, שְׁלִישִׁית לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן. רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: שְׁלִישִׁית לַחֲלוֹץ תְּפִילִּין, וְשׁוֹהֶה כְּדֵי צְלִיַּית דָּג קָטָן אוֹ כְּדֵי לְהַדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר וְתוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ וְשׁוֹבֵת" (לה, ב).
התוספתא מרחיבה מעט את התמונה, ומספרת כי הממונה על תקיעות השבת הוא "חזן הכנסת", כנראה בעל תפקיד בבית המקדש. כמו כן מספרת התוספתא כי התקיעות נעשו בחצוצרה[1]: " כיצד שלש להבטיל את העם מן המלאכה? – חזן הכנסת נוטל חצוצרת ועולה לראש הגג גבוה שבעיר..." (תוספתא סוכה ד).
|
|
הכתובת המקורית, המוצגת במוזאון ישראל. מתוך ויקימדיה |
יוסף בן מתתיהו, בתארו את המגדלים בתחום המקדש שבהם התבצרו הקנאים בעת המרד הגדול, מזכיר את בית התקיעה[2]: "ו[המגדל] הרביעי נבנה על ראש לשכות בית המקדש, במקום אשר שם נהג אחד הכהנים לעמוד בכל ערב שבת ולתקוע בחצוצרה לאות כי בא הלילה (ליל שבת), וככה עשה גם ליום המחר בערב, כי האות הראשון לימד את העם לשבות מכל עבודה, והאות השני – לשוב אל המלאכה".
הממצא הארכיאולוגי
בית התקיעה היה פינה בבית המקדש, שבה נהגו לעמוד ולתקוע בחצוצרות כדי להכריז על כניסת שבת ומועדים. פינה זו הייתה ממוקמת במרומי פינת הכותל המערבי והכותל הדרומי, בנקודה גבוהה מאד הצופה הן אל העיר והן אל השדות שמחוצה לה, כדי להבטיח שכולם ישמעו את התקיעות. בית התקיעה היה בראש מבנה השער של הסטיו המלכותי[3] של מקדש הורדוס.
במהלך החפירות הארכאולוגיות שנערכו בתחומי גן העופל לאחר מלחמת ששת הימים בראשות פרופסור בנימין מזר, נתגלתה בפינת הכותל המערבי והכותל הדרומי אבן גדולה מאד, שעליה חרוטה הכתובת: "לבית התקיעה להכ" (או "להב"). בשל השבר הקוטע את הכתובת, לא ברור מה הייתה המילה השלישית, והאם היו מילים נוספות לכתובת. המילים נכתבו בכתב האשורי הזהה כמעט לכתב העברי של ימינו. יש הסוברים כי מדובר בבי"ת, וקוראים לבית התקיעה להבדיל בין קודש לחול.
האבן מלוטשת וחלקה, וכוללת פינה מסותתת, וכן נישה קטנה מתחת לכתובת. נראה כי מדובר היה במעין "מרפסת" שניצבה בראש המבנה, והופלה ארצה והתנפצה במהלך חורבן בית המקדש השני בידי הרומאים בשנת 70 לספירה.
"המרפסת" מצויה כיום באתרה בתחתית הכותל המערבי, בתחומי הגן הארכאולוגי, אך הכתובת עצמה נעקרה על ידי הארכאולוגים, ששברו אותה מתוך האבן, והיא מוצגת כיום במוזיאון ישראל. במקומה הודבקה לאבן המקורית פיסת אבן חדשה, שהיא חיקוי של זו המקורית[4].
[1] ובכך חולקת על הברייתא המובאת בתלמוד בבלי, הגורסת כי מדובר בשופר.
[2] תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ד, י, יב, בתרגום י. נ. שמחוני.
[3] הורדוס בנה את רחבת המקדש בסגנון הרומי המקובל באותה עת - מערכת של ארבעה סטווים (=סטיו הוא אכסדרה, מבנה מוקף עמודים) המקיפה חצר שבמרכזה המקדש.
[4] "זיכרון תרועה: בית התקיעה בהר הבית", ד"ר אייל דודסון, גיליון 186, ערב ראש השנה תשפ"ד.
"לבית התקיעה, כתובת עברית על מעקה מהר הבית", אתר מוזיאון ישראל, ירושלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה