הרווה והצמאה

 מאת: אורן סעיד

הערבה הגדלה בנחלים, מתאימה לביטוי המתאר את הצדיק כ"עץ שתול על פלגי מים" ואילו הערער הגדל במדבריות ובאדמה מלוחה, מתאר את הרשע.

בפרשתנו אנו קוראים על התוכחה שמשה רבינו מוכיח את עם ישראל בערבות מואב.  בתוכחה זו מזהיר משה את בני ישראל מפני חטאי מיעוט קטן בבני ישראל: "וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה" (כט, יח). מה פירוש הביטוי "לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה" ?

רבי אברהם אבן עזרא מבאר, שהאדם מתברך בלבבו לאמור 'שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי' מפני שהוא סבור שהצדיקים הרבים יצילו את הרשע הבודד: "ולפי דעתי שמלת 'סְפוֹת' לשון תוספת, כמו 'סְפוֹת חַטָּאת' (ישעיהו ל, א). והטעם: שלום יהיה לי אף על פי שאלך בשרירות לבי, כי בצדקת הצדיקים אחיה, כי הם רבים ואני יחיד חוטא... והנה  'סְפוֹת' כי ה'רָוָה' תוסיף על ה'צְּמֵאָה'. ומשל הצדיק ברוה כטעם 'כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם' (תהילים א, ג) והרשע בצמאה כטעם 'כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה' (ירמיהו יז, ו)" (שם). על פי האבן עזרא, הצדיק מכונה 'רָוָה' כמו הצדיק הבוטח בה', הנמשל בספר תהילים, 'כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם' (א, ג), לעץ הגדל על אדמה רוויה במים; בעוד שהרשע מכונה 'צְּמֵאָה' כמו הרשע נמשל בספר ירמיה 'כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה' (יז, ו), לעץ העַרְעָר הגדל במדבר - באדמה צמאה למים, כהמשך הפסוק: "וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלא תֵשֵׁב" (שם).

האברבנאל מסביר את שהביטוי "לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה" הוא משל מתחום החקלאות: "וזה 'לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה': והוא משל נמרץ. כי האדם שיש לו שני שדות סמוכות זו לזו, האחת צמאה צריכה למים והאחרת רווה בלתי צריכה למים. אין ספק שבהיותו שולח מים להשקות את הצמאה, ישקה גם את הרווה, גם כי לא יכווין להשקותה. כמו כן חשב הכופר הזה, שאע"פ שלא יכווין השם יתברך להשקותו משפע ברכותיו, בהיותו הולך בשרירות לבו, יקבל בהכרח הטוב וההצלה והצלחה בתוך זה הכלל" (שם).

ערבה לבנה. עץ שתול על פלגי מים.
מתוך ויקימדיה

כשאדם בא להשקות את שדותיו, ובכל שדה יש צמחים מסוג אחר, הוא לא מבחין בין שדה שיש צמחים הזקוקים להרבה מים -  'צְּמֵאָה' לשדה שיש בה צמחים הזקוקים למעט מים – 'רָוָה', אלא אם רוב השדות צמאות הוא משקה את כולן - גם את הרוות. בנמשל, האדם הוא ה', המים הם ברכותיו של ה', והשדות הן בני-ישראל. התורה מזהירה מפני דעת הכופר, הסובר שאין הטעם להתאמץ ולקיים את התורה, מכיוון שרוב עם ישראל יקיימו את התורה - ה' ייתן את הברכות לכולם, וגם לו יחד אתם: 'לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה'.

במאמר זה אתייחס לפן המדעי של הביטוי 'עץ שתול על פלגי מים' וכן לזיהוי הערער שהוזכרו בפירוש האבן עזרא לעיל.

עץ שתול על פלגי מים

כאמור, בספר תהלים נמשל הצדיק הבוטח בה' לעץ שתול על מים: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ"; וכן בנבואת ירמיהו: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא ירא [יִרְאֶה] כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי" (ירמיה יז, ח).

הרד"ק מבאר, שהעץ הגדל ליד מקורות מים, צומח יחסית מהר בגלל המים המגינים על העץ מפני יובש: "אשר פריו יתן בעתו - כי העץ שהוא במקום צמא ויקווה למטר, לא יתן פריו בעתו, אלא יתעכב ויאחר להוציא פריו, מפני צמאונו; אבל העץ השתול על פלגי מים, יתן פריו בעתו, ועלהו לא יבול - כי מפני היובש יבול העלה, וזה שהוא על פלגי מים, לא יבול עלהו" (שם).

על הפסוק בישעיה "וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם" (מד, ד), מבאר בפירוש "מצודת דוד": "כַּעֲרָבִים - כערבי נחל השתולים על פלגי מים הצומחים וגדלים מהר" (שם). לפי פירוש זה,  הביטוי "עץ שתול על פלגי מים", מתאים לערבי נחל, הגדלים מהר. גם על הפסוק בתהלים: "עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ" (קלז, ב), מבאר בפירוש ה"מצודת ציון" ש'עֲרָבִים' בפסוק מתייחס לערבי נחל: "עֲרָבִים  - שם אילן סרק הגדל אצל הנחלים כמו 'וְעַרְבֵי נָחַל' (ויקרא כג, מ) ". יש הסבורים, שהפסוק האחרון מתייחס למין הערבה הבוכיה הידועה גם כ"ערבת בבל" (ראה להלן), שהרי המזמור עוסק בגלות בבל.

ערבה מחודדת היא עץ נשיר-חורף שכיח, הגדל בר בארץ בגדות-נחלים ובשאר בתי-גידול לחים. נופו רחב, והוא מהיר-צמיחה. הוא מתרבה בנקל ברביה וגטטיבית[1] מענפים שנשברו, נסחפו בזרם ונתקעו בבוץ. גובהו עד 8 מטרים, לרוב לא יותר מ-5 מטרים[2].

עֲרָבָה לְבָנָה היא עץ דו-ביתי נשיר-חורף של גדות-נחלים, הגדל בארץ בעיקר בעמק החוּלה, מעט גם במישור החוף. העץ גדל מהר, עשוי להגיע עד גובה 10 מטרים ולקוטר מרשים של הגזע[3]. המין ערבה בוכייה הידוע גם בשם "ערבת בבל[4]", השייך לאותו סוג (ערבה לבנה), צמיחתה מהירה ויכולה להגיע לגובה 18 מטרים[5].

עץ הערבה הוא עץ סגלתן, היינו הוא מסוגל לחיות כמעט בכל אזור, כמעט בכל סוגי הקרקעות. ניתן לתקוע בקרקע ייחור מענפי העץ החדשים והוא ישריש על נקלה ויגדל היטב. אולם עץ הערבה זקוק למנות מים גדושות מפני שמיני הערבה גדלים בר על גדות נחלים ובשאר בתי-גידול לחים,  עץ הערבה זקוק לאור מלא ולקרקע דשנה על מנת להתפתח לגודלה המרבי[6].

זיהוי הערער

כאמור, בנבואת ירמיהו נמשל הרשע לערער, הגדל במדבר: "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב" (ירמיה יז, ו). לפי זה הערער הוא עץ מדברי הגדל באדמות מלחות, שפעילותו החיונית מופסקת בשנות בצורת, הוא אינו מניב פירות באופן סדיר. לפיכך, הזיהוי של הערער המקראי עם העץ הנקרא כיום בשם עַרְעָר, המזוהה עם הבְּרוֹשׁ המקראי, מתאים פחות, כיוון שמדובר בדרך כלל בעץ ירוק-עַד הגדל בצפון הארץ ובלבנון.

תרגום השבעים מזהה את הערער עם העץ Murike שהוא ה-Tamarisk בלשון הבוטנית, ובלשוננו כיום האֵשֶׁל[7]. האֵשֶׁל (שמזוהה גם עם האֵשֶׁל המקראי) הוא עץ מדברי, הנפוץ באדמות חוליות. כמה ממיני האשל גדלים בערבות ובמדבריות מלח. בקיץ עליהם נראים אפורים בגלל גבישי המלח שהם מפרישים ולבסוף הם מצהיבים ונושרים. ירמיהו שהכיר את נוף מדבר יהודה הנשקף מענתות ואת צמחי אזור ים המלח התייחס לתקופה קשה זו ואמר "וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב"[8].

בתרגום יונתן: 'כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה' – 'כְּעַכּוֹבִיתָא בְּמֵישְׁרָא'. עכוביתא הוא שם כללי לצמחים קוצניים או הצמח עכובית הגלגל הנקרא בערבית עכוב. עַכּוּבִית הגלגל היא שיח אשר מתייבש, ניתק מהשורש, ואז מתגלגל ברוח כדי להפיץ את זרעיו[9].

---

[1] רבייה וֶגְטַטִיבִית הינה צורת רבייה אל-זיווגית בצמחים. זהו תהליך שבו נוצרים צמחים חדשים בלי ייצור של זרעים או נבגים. תהליך זה יכול להתקיים באופן טבעי או להתבצע על ידי גננים או חקלאים.

[2] אתר "צמח השדה - מגדיר צמחים - להיכרות ידידותית ועממית עם צמחי הבר של ארץ ישראל ", בערך "ערבה מחודדת".

[3] אתר "צמח השדה - מגדיר צמחים - להיכרות ידידותית ועממית עם צמחי הבר של ארץ ישראל ", בערך "ערבה לבנה".

[4] הערבה הבוכיה ידועה גם כ"ערבת בבל". הסיבה היא ככל הנראה מהפסוק "עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ" (תהילים קלז, ב) מתוך המזמור המפורסם "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל". כך זיהו בטעות את העץ כאותה ערבה שהוזכרה במזמור על בבל, אבל זה אינו אותו עץ, כיוון שהוא הובא לאירופה מאות רבות אחרי גלות בבל.

[5] המכלול – האנצ' היהודית בערך "ערבת בבל".

[6] אנצ' הלכתית-חקלאית, מכון התורה והארץ, בערך "ערבה".

[7] "עצי בשמים יער ונוי", יהודה פליקס, הוצאת ראובן מס, 1997, עמ' 212. ראה גם "צמחי המקרא : בחינה מחודשת לזיהוי כל הצמחים הנזכרים בתנ"ך לאור מקורות ישראל והמחקר המדעי", זהר עמר,  הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים, 2009, עמ' 169.

[8] "ערער", ד"ר משה רענן, עלון "שבת שבתו", מס' 1673, פרשות בהר בחוקותי תשע"ז.

[9] המכלול – האנצ' היהודית בערך "עכובית הגלגל". עכובית הגלגל מוזכרת ככל הנראה בתנ"ך בשם גלגל, בישעיהו: "וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה" (ישעיהו יז, יג), ובתהילים: " אֱלֹקַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל, כְּקַשׁ לִפְנֵי-רוּחַ" (תהילים פג, יד).

© כל הזכויות שמורות למחבר