מערת פמיאס

 מאת: אורן סעיד

בימי קדם סברו, כי הירדן יוצא ממערת פמיאס, וכי נחל הבניאס הינו יובלו העיקרי של נהר הירדן.

משה רבינו מברך את שבטי ישראל לפני מותו. בברכתו לשבט דן נאמר: "וּלְדָן אָמַר, דָּן גּוּר אַרְיֵה, יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן" (לג, כב). תרגום אונקלוס מתרגם: "יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן  - אַרְעֵהּ שָׁתְיָא מִן נַחֲלַיָא דְנָגְדָן מִן מַתְנָן" – ארצו שותה מן הנחלים הנמשכים מן הבשן. רש"י מפרש: "יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן  – כתרגומו, שהיה הירדן יוצא מחלקו ממערת פמייאס והיא לֶשֶׁם שהיא בחלקו של דן, שנאמר (יהושע יט, מז) 'וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן' וזינוקו וקילוחו מן הבשן. דבר אחר, מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות, כך שבטו של דן נטלו חלק בשני מקומות. תחלה נטלו בצפונית מערבית עקרון וסביבותיה, ולא ספקו להם ובאו ונלחמו עם לשם שהיא פמייאס והיא בצפונית מזרחית, שהרי הירדן יוצא ממערת פמייאס והוא במזרחה של ארץ ישראל ובא מהצפון לדרום וכלה בקצה ים המלח, שהוא במזרח יהודה, שנטל בדרומה של ארץ ישראל, כמו שמפורש בספר יהושע, והוא שנאמר (שם יט, מז) 'וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם' וגו', יצא גבולם מכל אותו הרוח שהתחילו לנחול בו".

שני הפירושים ברש"י מתייחסים לנהר הירדן היוצא מאזור הבשן (הגולן). בפירוש הראשון רש"י מבאר שנהר הירדן יוצא ("מזנק") ממערת פמיאס, השוכנת בחלקו של דן, באזור הבשן. בפירוש השני רש"י מבאר, שכמו שהירדן היוצא מהבשן מתחלק לשני חלקים, כך שבט דן נחלו בשני מקומות; בסביבות העיר עקרון ובלֶשֶׁם ליד מקורות נהר הירדן.

המעיין בבניאס הנובע למרגלות המערה.
יוצר: gugganij
מתוך ויקימדיה

מערת פמיאס ומקורות הירדן

המקורות העיקריים של מי הירדן הם הגשמים והשלגים היורדים על החרמון. הם מזינים את הירדן על ידי זרימה, עלייה וחלחול תת-קרקעי היוצר את שלושת מקורות הירדן: נחל חרמון (בניאס), נחל דן, נחל שניר, נחל עיון. יש המונים גם את נחל עיון, שמקורו בלבנון, עם מקורות הירדן, אולם נחל זה נשפך בעבר ישירות לאגם החולה, ורק לאחר ייבוש האגם הובל בתעלות ישירות אל אפיק נחל שניר והירדן. נחל שניר ונחל עיון מקורם בלבנון. נחל חרמון נפגש עם נחל דן במרחק ק"מ אחד מצפון-מזרח לקיבוץ שדה נחמיה[1].

פמיאס, או פניאס, הוא שמה של עיר מחוז שישבה על מורדותיו הדרומיים של החרמון, מעל למערת פמייס. הורדוס בנה בעיר זו כמה בניני פאר, ובנו פיליפוס השלים אחריו ובנה את העיר מחדש. הוא גם קבע שם את מקום מושבו וקרא לה: קיסרי, על שם אוגוסטוס קיסר רומי (קדמוניות יח, ב, א). בפי חז"ל נקראת קיסריון (תוספתא סוכה פרק א, הלכה ט).

מערת פמיאס הוא שמה של מערה למרגלותיו הדרומיים-מערביים של החרמון. מערת פמיאס נמצאת כיום בשמורת הבניאס. הבניאס הוא נחל חרמון, אחד מהמקורות  העיקריים של הירדן. מעין בניאס נובע למרגלות מערה וככל הנראה בעבר נבע מתוכה ממש[2]. מימין למערה יש גומחות החצובות בסלע וכתובת הקדשה לאל היווני פאן - אל הרועים והמעיינות במיתולוגיה היוונית. פולחן פאן שהיה נהוג במקום הוא שהקנה למקום את שמו – בניאס, שיבוש של פניאס, ובלשון חז"ל "פמיאס"[3].

חכמינו סברו כי הבניאס הינו יובלו העיקרי של נהר הירדן. במסכת בכורות אומר רב כהנא: "זכרותיה דירדנא ממערת פמיאס. היכא דאמר לא שתינא מים ממערת פמייס איתסר ליה בכוליה ירדנא  (=עיקרו של הירדן ממערת פמיאס. הנודר לא אשתה ממערת פמיאס – אסורים עליו כל מימי הירדן) " (נה, א). יוסף בן מתתיהו מעלה את הדעה כי מקור הירדן במערה סמוך לבניאס: "מירכתי המערה הפונות החוצה פורצים המעינות ומשם מוצא הירדן לדעת אחדים" (יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים עם הרומאים א, כא ג). יואל אליצור משער שמדובר בטעות של בני התקופה, אשר בגלל חשיבות העיר בניאס או בגלל מפלו המרשים, ייחסו לו זרימה חזקה יותר מאשר בנחל דן[4].

בימי קדם סברו כי המים הזורמים מתוך מערת בניאס באים, במנהרה ארוכה, מברכת רם הנמצאת ברמת הגולן. על אף שהתאוריה נגזרת מבסיס הגיוני - האזור הוא קארסטי ותהליכי קארסט [=המסה של סלעים מסוג גיר ודולומיט] יכולים ליצור מנהרות תת קרקעיות ארוכות למדי, היא מאוד הרחיקה לכת והיא מופרכת באופן חד משמעי[5]. האזכור הראשון לקשר בין הבריכה לבניאס מופיע במיתולגיה היוונית שמספרת על האל פאן שאיבד את חלילו בבריכה ומצא אותו מאוחר יותר צף במימי הבניאס. מיתוס זה נזכר אף בכתבי יוסף בן מתתיהו, בקטע המתאר ניסיון מעניין לגלות את מקורו האמיתי של הירדן:

"למראית עין מקור הירדן נמצא על יד פניאס ובאמת הוא פורץ מן הבריכה הנקראת בשם הקערה (פיאלי ) [=ברכת רם] ושוטף שמה (אל פניאס) מתחת לאדמה. והבריכה נמצאת בואכה ארגוב (טרכון) ורחוקה מאה ועשים ריס מקיסריה והיא קרובה לדרך המלך מימין. ועל מראה מסביב נקראת הבריכה העגולה קערה. ומי הבריכה מגיעים עד גובה שפתה ואינם שוקעים למטה לעולם וגם אינם משתפכים על גדותיה. ואיש לא ידע לפנים כי מן הבריכה הזאת יוצא הירדן, עד אשר בא פיליפוס נסיך ארץ טרכון וגילה את הדבר במופת. הוא זרה מוץ על פני הקערה ואחר כך מצא כי נסחף המוץ אל פניאס, אשר שם ביקשו הראשונים את מקורות הירדן ובמקום ההוא צף על פני המים ... ומהמערה הנמצאת פה יוצא הירדן החוצה ונראה לעינים" (יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים עם הרומאים ג, י, ז).

מחילה זו המגיעה מברכת רם למערת פמייס נזכרת גם במכילתא[6]: אחרי שסירב הקב"ה שמשה יכנס לארץ כמלך ואף כהדיוט, אומרת המכילתא, 'אמר [משה] לפני המקום, רבונו של עולם כלום נגזרה גזירה שלא אכנס לה לא מלך ולא הדיוט, אכנס במחילה של קסריון שתחת פמיאס. אמר לו 'וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר' (דברים לד, ד) ". גם משה שמע על המחילה המפורסמת וביקש להיכנס דרכה אל ארץ ישראל, אך מבוקשו לא ניתן לו.

"זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות"

רש"י מביא מדרש שמקורו בספרי[7]: "מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות, כך שבטו של דן נטלו חלק בשני מקומות" (שם). נהר הירדן זורם אל תוך הכנרת וממשיך לזרום עד ים המלח. אולי זו כוונת המאמר המובא בספרי, "מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות" – שהירדן ("הזינוק") יוצא ממקום אחד - ממערת פמיאס (כדלעיל) ונשפך לשני מקומות: לכנרת בצפון ולים המלח בדרום[8].

נהר הירדן נחלק לשני חלקים: החלק הנמשך משדה נחמיה, המקום בו נמצאת נקודת המפגש של היובלים המזרימים מים אל הנחל, דרך עמק החולה ועד צפון הכנרת הנקרא - הירדן ההררי, מפני שבשטח זרימה זה של הנהר, פני השטח הם הרריים. החלק האחר הירדן הדרומי נמשך מסכר דגניה בדרום הכנרת ועד ים המלח בדרום - בחלקו גבולה של ישראל עם ממלכת ירדן וזורם בבקעת הירדן[9].



[1] המכלול – האנצ' היהודית בערך "נחל חרמון".

[2] אנצ' יהודית "דעת", בערך "פניאס", מכללת הרצוג.

[3] המכלול – האנצ' היהודית בערך "בניאס (אתר ארכיאולוגי)".

[4] "שמות מקומות קדומים בארץ ישראל השתמרותם וגלגולם", יואל אליצור, יד יצחק בן צבי, תשס"ט, עמ' 241.

[5] המכלול – האנצ' היהודית בערך "בריכת רם" בפיסקה "אגדות שנקשרו בבריכה".

[6] מכילתא דרשב"י, דעמלק פרשה ב (מהד' כהנא 179).

[7] סִפְרֵי הוא שם כולל לשני מדרשי הלכה, אחד על ספר במדבר ואחד על ספר דברים.

[8]בהקשר זה, יש לציין את הגמרא במסכת בכורות:  "תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמיאס ומהלך בימה של סיבכי [=אגם החולה] ובימה של טבריא [=כנרת] ובימה של סדום [=ים המלח] ונופל לים הגדול [=הים התיכון]" (נה, א). מובעת כאן ההשקפה כי הירדן אינו נשפך לים המלח אלא יוצא ממנו וממשיך את מהלכו במחילות מתחת לקרקע עד הים הגדול.

[9] המכלול – האנצ' היהודית בערך "נהר הירדן".

© כל הזכויות שמורות למחבר

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

UA-41653976-1