מאת: אורן סעיד
הציפור המשולחת תחזור אל המצורע אם הוא יחטא שוב, כציפור הנודדת השבה למקומה גם לאחר מסע ארוך.
המצורע בתהליך טהרתו, צריך להביא שתי ציפורי דרור[1] (יד, ד). ציפור אחת שוחטים ומזים מדמה על המצורע ואילו את הציפור השנייה משחררים, כנאמר בפרשתנו: "וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה" (יד, ז). מתרגם בתרגום יונתן בן עוזיאל: "וְיִפְטוֹר יַת צִיפּוֹרָא חַיְיתָא עַל אַנְפֵּי חַקְלָא, וִיהֵי אִין אִיטִימוֹס הַהוּא גַבְרָא לְמִילְקֵי תוּב בְצוֹרָעָא, תַיְיבָא צִיפּוֹרָא חַיְיתָא לְבֵיתֵיהּ בְּיוֹמָא הַהוּא" (שם). מפרש התרגום יונתן בן עוזיאל, שהציפור הזאת שמשתחררת על פני השדה, אם האדם הזה חוזר לדבר לשון הרע, חוזרת הציפור הזאת לאדם; זה כנראה כאות אזהרה לאדם, שאם ימשיך לדבר לשון הרע, ילקה שוב בצרעת. וכן בפירוש "בעל הטורים[2]": "ושלח את הצפור - רמז שתפרח ממנו הצרעת, צפור אחת שחוטה כן לא תבא עוד הצרעת, ואחת משולחת לומר שאם יוסיף להרע תחזור הצרעת כמו הצפוד השלוחה" (שם).
התופעה המרשימה ביותר בנדידה היא, שאותן ציפורים שעפו דרומה בעונת החורף, חוזרות צפונה בעונת הקיץ לאתרי הקינון שלהם, ולכן הן משמשות כמשל לחזרה של דבר אל מקומו, למשל:
הנביא ירמיה מוכיח את עם ישראל, שהציפורים חוזרות הביתה בזמן קבוע, אבל עם ישראל לא יודע את משפט ה' ולא חוזר בתשובה: "גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וסוס [וְסִיס] וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט" (ירמיה ח, ז). בספר משלי נאמר שטבע הציפור לנדוד ולשוב לקינה: "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ" (משלי כז, ח), ומבאר המלבי"ם: "האדם משותף בטבעו עם יתר בעלי החיים, ורצוף בטבע הבעלי חיים שלא ישנו מקומם, וגם הצפור שדרכו לנוד כמו שכתוב 'כַּצִּפּוֹר לָנוּד' (משלי כו, ב), בכל זאת כשנודדת מקנה תבקש לשוב אליה, וכן טבע האיש לשוב למקומו….". הנביא ישעיה מדמה את חזרת עם ישראל לארץ ישראל כחזרת יונים אל שובכיהם: "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם" (ישעיה ס, ח).
נדידת עופות
.jpg)
|
|
אלבטרוס נודד לאורך האוקיינוסים. יוצר: nomis-simon מתוך ויקימדיה |
נדידת עופות היא תופעה זואולוגית, המתרחשת בעיקר בעונות המעבר, כאשר מיני עופות רבים נודדים, עם התקרב החורף, מאתרי הקינון שלהם למעונות-חורף באזורים חמים יותר, ושבים, עם התקרב הקיץ, לאתרי הקינון שלהם. העופות נודדים בין אירופה ואפריקה, בין אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית ואף בין הקטבים. העופות הנודדים מאירופה עוברים ברובם דרך ארץ ישראל, ואף שוהים בה לילה אחד או יותר, ומיעוטם, כמו השלווים, חוצים את הים התיכון ונוחתים בחופה הצפוני של אפריקה.
הרווח העיקרי בנדידה הוא חיסכון באנרגיה. הימים הארוכים יותר של הקיץ מאפשרים לעופות מקננים לתת טיפול טוב יותר והזנה טובה יותר לגוזליהם. השעות הרבות יותר של אור יום מאפשרות לציפורים הפעילות במשך היום (בניגוד לציפורי הלילה) להשיג תטולה (=מספר הביצים בהטלה אחת) גדולה יותר, בהשוואה למיני עופות שאינם נודדים ושוהים במרבית ימי השנה באזור אחד. יתרונות אלה מפצים על המאמץ הגדול, המחיר הפיזי הכבד, ועל הסכנות האחרות הכרוכות במסעי הנדידה.
העופות אינם מחכים עד שייעלם מקור מזונם או עד שמזג האוויר ימנע מהם לאגור כוחות לנדידה, על כן עיתוי הנדידה נקבע בתודעת העופות, זמן רב לפני שהתנאים הסביבתיים מכתיבים אותה. בתקופת האביב, הגוף מכין עצמו לנדידה. לקראת הנדידה, מתרחש שינוי עצבי בחלק התחתון של המוח - ההיפותלמוס השולט במנגנון הרעב. כתוצאה מכך בולע העוף מזון בשיעור של 40% יותר מאשר בשאר תקופות השנה. השומן נאגר מתחת לעור, בשרירים המשמשים לתעופה ובחלל הבטן[3].
התמצאות וניווט
ניווט מסלולם של העופות מבוסס על שימוש משולב של מספר חושים שלהם. רבים מהעופות, הנודדים ביום, משתמשים בשמש כמעין מצפן ניווט, ומכוונים עצמם ביחס אליה בזווית המתאימה לשעת היום, כפי שמורה להם שעונם הביולוגי. כפי שמינים שונים של נודדי יום מסוגלים להשתמש בשמש לשם מציאת כיוון, יודעים נודדי הלילה לכוון עצמם בהתאם למצב הכוכבים.
כמו כן לעופות הנודדים ישנה היכולת לזהות ולחוש את השדה המגנטי של כדור הארץ. בעובדה שהסיבכים (סוג של ציפור קטנה) ואדומי החזה (סוג של ציפור שיר קטנה) אכן מבחינים בשדה המגנטי של הארץ אפשר להיווכח בניסויים בהם נעשה שינוי מלאכותי בכיוון השדה המגנטי השורר בכלוב. הציפורים הגיבו לשינוי כזה בשינוי כיוון הפעילות הממוצע שלהם.
חוקרים משערים[4], שהמנגנון המשמש לחישת השדה המגנטי ומנחה את העוף בכיוון הרצוי למעופו, מבוסס על תהליכים כימיים המתבצעים בפיגמנטים מיוחדים בתאי גוף העוף, הרגישים לצבעים באורכי גל ארוכים ומופעלים בהשפעת השדה המגנטי. קבוצת חוקרים בינלאומית דיווחה ביוני 2021 בכתב העת Nature, כי היא הצליחה להראות לראשונה בניסוי, שאחד החלבונים בעין של ציפורי אדום החזה, שהן ציפורים נודדות, רגיש לנוכחות של שדה מגנטי. עוד הם מצאו כי החלבון רגיש לשדה מגנטי יותר מחלבונים דומים של תרנגולות ויונים – עופות שאינם נודדים[5].
בחלוף הזמן, ובאמצעות הניסיון שהם רוכשים ממהלכי נדידה קודמים, לומדים העופות גם לזהות אתרים גאוגרפיים במסלולי מעופם, ומתבצע מעין "מיפוי" באמצעות מגנטיטים זעירים במערכת העצבית שבפניו של העוף (מערכת העצב המשולש שלו), המאפשר לעוף לחוש את עוצמת השדה המגנטי בנקודת הימצאו. מכיוון שעופות נודדים לאורך צירים אורכיים בכיוון צפון-דרום או דרום-צפון, העוצמה המשתנה של השדה המגנטי בקווי הרוחב השונים מאפשרת לעוף לפענח את מקום הימצאו באופן מדויק יותר, עד הגיעו לאתר היעד.
עם זאת, ניווט כיווני בלבד, אין בו די כדי להסביר כיצד מוצאים זרזירים (סוג של ציפור שיר) בוגרים המוסטים ממסלולם את הדרך אל השטחים בהם יבלו את החורף, או כיצד שבות חסידות לבנות מדי אביב אל קינן מן השנה שעברה. הניווט הכיווני אינו יכול לתת תשובה לשאלה כיצד מצאו יסעורים[6] ואלבטרוסים, שהורחקו מקינם, את דרכם חזרה על פני מאות ואלפי קילומטרים של אוקיינוס פתוח. אלבטרוס אחד שב אל קינו ממרחק 6,600 ק"מ, ומסעו חזרה ארך 32 יום בלבד. יכולת זו של ציפורים בוגרות לניווט יעדי היא עדיין, במידה רבה, בגדר תעלומה[7].
[1] להרחבה ראה מאמר "ציפור דרור והמצורע" בפרשת זו.
[2] רבי יעקב בן רבי אשר (1270-1343). חי בצרפת. בנו של הרא"ש, חיבר את ארבעת הטורים.
[3] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "נדידת עופות".
[4] ראה במאמר "מגנט של חוש", דניאלה אפלבלט, נובמבר 2020, באתר "מכון דוידסון - הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע".
[5] ראה במאמר "המצפן המולקולרי של ציפורים נודדות", יפתח דיבון, אוגוסט 2021, באתר "מכון דוידסון - הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע".
[6] ממשפחת עופות ימיים המקורבים לאלבטרוסיים, החיים כמעט בכל הימים והאוקיינוסים.
[7]
להרחבה ראה במאמר "נדידת הציפורים – שמים פתוחים",
ד"ר יגאל מילכטייך, אתר "מסע אחר".
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה