ציפור דרור והמצורע

 מאת: אורן סעיד

למצוות טהרת המצורע, כשרים רק מיני ציפורי "דרור" שהסתגלו לסביבת האדם ובעלי קול דומיננטי הדומה לקריאות של דרור הבית.

בפרשתנו אנו קוראים, שהכהן מצווה את המסייע לאדם הצרוע להיטהר, לקחת שתי ציפורים, לשחוט ציפור אחת, ואת השנייה לטבול בדם הציפור השחוטה במים: "וְצִוָּה הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב.  וְצִוָּה הַכֹּהֵן, וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ, עַל מַיִם חַיִּים... וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה, עַל הַמַּיִם הַחַיִּים" (יד, ד-ו).

המשנה במסכת נגעים, מלמדת אותנו שעל המצורע לקחת שתי ציפורי דרור: "כיצד מטהרין את המצורע... ומביא שתי צפרים דרור " (פרק יד, משנה א).  כך גם פוסק הרמב"ם: "ומביא שתי ציפורים דרור טהורות, לשם טהרת צרעת" (הלכות טומאת צרעת פרק יא, ב). המשנה מציינת, שאם התברר שהצפור השחוטה איננה דרור, יש צורך להביא במקומה דרור: "שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור, יקח זוג לשניה, (שם, משנה ה).

זיהויו של הדרור נתון למחלוקת בין המפרשים והחוקרים; הדעות העיקריות הן: דרור (Passer) או סנונית. ד"ר משה רענן מוכיח[1] שהזיהוי של הדרור עם דרור הבית (Passer domesticus biblicus) - הקרוי בימינו "דרור", הוא הסביר ביותר לאור מאפייני הדרור המופיעים במקורות חז"ל: מאופיין בכושר הסתגלותו לחיים בקרבת בני האדם ["דרה בבית כבשדה" (שבת קו, ב)] ובעל קול דומיננטי ("מפטפט" באינטנסיביות).

דרור הבית.
יוצר: Milvus.
מתוך ויקימדיה

מדוע התורה מצווה את המצורע לקחת לטהרתו דווקא ציפורי דרור?

דרור – ציפור "מפטפטת"

רש"י מבאר: " טְהֹרוֹת - פרט לעוף טמא. לפי שהנגעים באים על לשון הרע (ערכין טו, ב), שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול" (שם, פסוק ד). מקור דברי רש"י, הוא בדברי רבי יהודה בן לוי במסכת ערכין: "אמר רבי יהודה בן לוי: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי ציפורים לטהרתו (ויקרא יד, ד) ? אמר הקב''ה: הוא עושה מעשה פטיט (=פיטפוט) לפיכך אמרה תורה יביא קרבן פטיט" (טז, ב). כלומר, הצרעת באה על המצורע, מאחר ודיבר לשון הרע ופטפט על אנשים אחרים, בדומה לציפורים, שהצפצופים שלהן נשמעים כפטפוטים. אמנם תכונת ה"פטפוט" מיוחסת לציפורים באופן כללי, אך קשה שלא להבחין בייחודו של הדרור כמפטפט. במקהלת הבוקר של הציפורים הקולות הדומיננטיים הם של להקות הדרורים המפטפטים באינטנסיביות במשך זמן רב. אופי הקולות של הציפורים האחרות גם איננו דומה לפטפוט אלא כשירה מורכבת, "משפטים" ארוכים וקריאות בודדות.

דרור – "דר בבית כבשדה"

בתלמוד בבלי מסכת שבת אנו לומדים על אחת התכונות העיקריות של הדרור: "אמר רבה בר רב הונא: הכא בצפור דרור עסקינן לפי שאינה מקבלת מרות, דתנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמה צפור דרור? מפני שדרה בבית כבשדה..." (קו, ב). רש"י מפרש: "בצפור דרור - שדרה בבית כבשדה, שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד, ולכך נקראת דרור - על שם דירה, שדרה בכל מקום" (ביצה, כד,  א). הדרור הוא צפור המלווה את האדם באופן צמוד עד כדי כך שבמחקרים ארכיאולוגיים משתמשים בשרידי דרורים (ושרידי עכבר הבית) כסמן (אינדיקטור) לנקודות התיישבות קבועות בניגוד לתחנות חנייה של חברות נוודים. הוא משגשג בשכנות לאדם תוך שהוא מנצל את הסביבה האנושית כמקום קינון ומסתור וכמקור מזון ומסיבה זו, הקשר לאדם התחיל רק עם התפתחות גידול התבואה.  

 תכונה זו של הדרור, שחי בקרבת האדם, באה לידי ביטוי גם במדרש הבא, המציין, שהדרור ניזון מפירורי לחם: "ר' שמעון בן לוי אמר: צפור דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו; והלא דברים קל וחומר ומה אם ציפורים שאוכלות מפתו ושותין מימיו מכפרין עליו [2], כהן שנהנה מישראל ב-24 מתנות כהונה, על אחת כמה וכמה" (ויקרא רבה טז, ז). הדרור הנפוץ כמעט בכל חצר, אוכל ושותה מכל מה שמוצא [3].

למרות החיים המשותפים עם האדם הדרור לא בויית מעולם ("לפי שאינה מקבלת מרות") ומכאן קיבל את שמו שהוא מילה נרדפת לחופש ["וקראתם דרור בארץ" (ויקרא כה, י(]. בניגוד למקובל לחשוב[4], הרי שניתן לגדל דרורים בשבי ולכן עלינו לפרש ש"איננה מקבלת מרות", הכוונה לכך שהיא איננה ניתנת לביות או אילוף.

הרש"ר הירש מסביר, שהמצורע נצטווה להביא דווקא ציפורי דרור, כי ציפור הדרור מייצגת אופי בלתי חברתי. היא שומרת על חירותה בבית כמו בשדה ואינה מקבלת עול מאסר ואילוף. תכונה זו היא ניגוד גמור לערכים החברתיים, המתנים את הכניסה לשותפות החברתית של האדם. כשאדם חי חיי חברה הוא חייב להגביל את עצמו מעט. הציפור מגלמת את הניגוד שבין חיית השדה לבין האדם שבעיר. הפסוקים מתארים, את הוצאתו של המצורע מהבדידות ואת חזרתו אל השותפות החברתית. כאשר האדם בא לתקן את חטאיו החברתיים, דבר ראשון 'ושחט את הציפור' (ויקרא יד, ה) – עליו לצאת מהשקיעה בעצמו, לשוב מהאנוכיות המבודדת ולהתמלא בהתחשבות ונתינה.

משפחת הדרוריים

הרמב"ן כותב שציפור שאינה 'דרור', כלומר אין לה את התכונות של ציפור דרור, פסולה אף בדיעבד, אלא שהוא מעלה את האפשרות שקיימים כמה מיני דרור: "...אבל מצוותו בכל עוף דרור כלומר שדרה בבית כבשדה ... והנכון שיעלה מכל זה הוא, שנאמר שכל צפור שאינו דרור פסול אפילו בדיעבד מן המדרש הזה, שלא שנו במשנתנו (נגעים יד, א) מצוותן שיהו דרור אע"פ שאינן דרור כשרות, כמו ששנינו בשוות (נגעים יד, ה);   וכל הדרורים בעלי פטפוט הם " (יד, ד).

"דרור" – הוא סוג במשפחת הדרוריים, וכולל את דרור הבית ודרור הרים, שניים מהציפורים הנפוצות ביותר בעולם. לכל המינים, במשפחת הדרוריים, יש קריאות הדומות לדרור הבית, וכמה מינים פיתחו שירה, מלבד קריאותיהם [5]. ברם, לא כל המינים במשפחת הדרוריים הסתגלו לסביבת האדם [6]. כאמור, למצוות טהרת המצורע, כשרים רק מיני ציפורי "דרור" שהסתגלו לסביבת האדם ובעלי קול דומיננטי הדומה לקריאות של דרור הבית.

---

[1] בפורטל הדף היומי, למסכת שבת (קו, ב) במאמר: "הכא בציפור דרור עסקינן – דרור הבית".

[2] בפירוש "פרי חיים" [מאת ר' חיים קנאללער ז"ל, 1937] על המדרש הנ"ל, מסביר  ש"שאוכלות מפתו ושותין מימיו", אין הכוונה שהדרור אוכל מפירורי לחם שנותן לו האדם – שהרי הדרור חי "בבית כבשדה" ואין מזונותיו על האדם, אלא  הדרור ניזון משל הקב"ה – מה שהדרור מוצא לבד. לפי זה מובן הקל וחומר: ומה אם ציפורים שאוכלות משל הקב"ה מכפרים על האדם, הכהן שאוכל ושותה משל ישראל, על אחת כמה וכמה שיכפר עליו.

[3] להבדיל מהסנונית ( Hirundo) שאינה אוכלת מפתו של האדם וגם לא מפת כלשהו. היא ניזונה אך ורק מזבובונים שונים, שהיא תופסת במעופה.

[4] כך למשל כותב האבן עזרא (ויקרא כה, י): "עוף קטן מנגן כשהוא ברשותו, ואם הוא ברשות אדם לא יאכל עד שימות".

[5] במשפחת הדרוריים, קיים ריבוי המינים שהם בעלי יכולת ווקאלית מוזיקלית. לכן סדרת ציפורי שיר (שם מדעי: Passeriformes), שכוללת יותר ממחצית מחלקת העופות, קיבלה את השם המדעי "Passeriformes" כשמו הלטיני של הסוג דרור, Passer.

[6] על פי ויקיפדיה בערך "דרור (סוג)".

© כל הזכויות שמורות למחבר