מכת החושך

 מאת: אורן סעיד

הפרשנים תיארו את מהות החושך שהביא ה' על מצרים בדרך הטבע. עם זאת, התורה מציינת מפורשות, שהיה במכת החושך נס, שהתגלה בארבעה פרמטרים: בעיתוי, בעוצמה, במרחב ובהבדלה בין ישראל למצרים.

בפרשתנו אנו קוראים על מכת החושך שהביא ה' על המצרים: "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ, עַל הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.  לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (י, כב-כג). תופעה כזו יכולה לקבל הסבר של נס, כי החושך שהוא היעדר האור שמקורו בשמש, יכול לחול עקב שיבוש מהלכי גרמי השמיים ושיבוש כזה, שינוי מנוהגו של עולם, הרי הוא נס. אף על פי כן מפרשים שונים פירשו באיזה אופן, המוכר לנו בדרך הטבע, הביא את ה' את מכת החושך על מצרים [1] . אולם התורה מציינת מפורשות, שהיה בה נס, שהתגלה בארבעה פרמטרים: בעיתוי, בעוצמה, במרחב ובהבדלה בין ישראל למצרים:

א.      בעיתוי – התורה מציינת, שהחושך התחיל להופיע מיד לאחר שמשה נטה את ידו לכיוון השמים: "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (שמות י, כב).

ב.      בעוצמה – התורה מציינת, שזה לא היה סתם חושך, אלא חושך כזה, שבו האנשים לא יכלו לראות אחד את השני ולא יכלו לצאת מהבתים [2]: "לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (שמות י, כג). הרמב"ן מציין (שם), שלא יכלו אפילו להדליק נרות, כי החושך היה מכבה אותן. רש"י ביאר, שבשלושת הימים הראשונים "לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (שם), ובשלושת הימים הנוספים, החושך התגבר, "וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו" (שם) עד כדי כך שלא יכלו לזוז ממקומם "יושב – אין יכול לעמוד, עומד – אין יכול לישב" (רש"י, שם).

ג.        במרחב – המכה פגעה רק בארץ מצרים: "וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (שמות י, כב).

ד.      בהבדלה – החושך היה רק למצרים ואילו לבני ישראל היה אור בבתיהם: "וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" (שמות י, כג).

למעשה, כלל זה נכון גם לגבי מכות נוספות [3], בהם נראה, לכאורה, שדרך הבאת המכה היא תופעת טבע רגילה, כגון: צפרדע, כינים, ערוב, ברד וארבה. במאמר זה אתמקד במכת החושך, ואביא את הדעות השונות על האופן בו הקב"ה הביא את מכת החושך על מצרים, בדרך נס באמצעות הטבע.

ענן או ערפל כבד מאד

אור הירח בלילה חשוך.
במצרים היה חושך מוחלט.
יוצר: Krückstock
מתוך ויקימדיה

הרמב"ן מתאר בפירושו כדלקמן: "וטעם לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו,  כי לא היה החושך הזה אפיסת אור השמש שבא שמשם והיה כמו לילה, אבל היה חושך אפלה, כלומר איד עב מאוד שירד מן השמיים , כי על כן אמר 'נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם' (י, כא), להוריד משם חשכה גדולה נופלת עליהם והייתה מכבה כל נר כאשר בכל החפירות העמוקות ובכל מקומות החושך העצום לא יתקיים הנר, וכן העוברים בהרי חושך [4] לא יעמוד להם שם הנר ולא האש כלל [5], ועל כן לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו. ואלמלא כן היו משתמשים בנרות, וזהו שאמר הכתוב: 'שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁך' (תהילים קה, כח), כי היה שילוח חושך לא אפיסת אור היום בלבד. ויתכן שהיה איד עב מאוד מורגש שהיה בו כמו ממש [6], כדברי רבותינו, כאשר הוא בים אוקיינוס בעדות ר"א (=רבי אברהם אבן עזרא)".

אכן, האבן עזרא שהרבה לנסוע דרך הים מעיד, כי נתקל ב"חושך עב" כלומר בעננות כבדה או בערפל כבד מאד, המונע את הראייה לחלוטין: "והנה בים אוקיינוס יבוא חושך עב, שלא יוכל האדם להפריש בין יום ובין לילה, ויעמוד זה לפעמים חמישה ימים, ואני הייתי שם פעמים רבות" (י, כב). האוקיינוס בדברי האבן עזרא הוא האוקיינוס האטלנטי [7], הגובל בספרד, ארץ הולדתו של האבן עזרא, בה חי את רוב שנותיו. הערפל שכיח לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי. עננות כבדה  שכיחה מעל האוקיינוסים בכלל [8].

"תבלוּל" בעין

בעל ה"תורה תמימה" [9] כותב (שמות י, כא): "ולולא מסתפינא להמציא דבר חדש הייתי אומר דעניין החושך היה לא באוויר, רק בעיני האנשים, והיינו שהיה מתוח תבלול על אישון העין, ואמרו חכמים שאותו תבלוּל היה נמוש ביד וגם היה כעובי דינר, וניחא הכל". לדעתו, מכת חושך התרחשה, ע"י כך שעיני המצרים חלו ב"תבלוּל", מחלה בה רקמה מיותרת המכסה את הקרנית (=הקצה הקידמי החיצוני של העין) ומגיעה עד לאישון [10], וזהו מה שנאמר במדרש (שמות רבה יד, א) שהחושך היה כעובי דינר. לבני ישראל היה אור, כי הם לא חלו ב"תבלול [11]".

מה שקשה ל"תורה תמימה" זה, שאם היה חושך מוחלט, משמע שנשתנו מעשי בראשית והרי הקב"ה הבטיח לנח ולבניו שגרמי השמים לא יפסיקו את פעולתם: "וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח, כב) ? לכן דחק עצמו לתרץ כדלעיל. אולם לא ברורה שאלתו של ה"תורה תמימה"- הרי מפורסם המדרש שהקב"ה התנה עם מעשה בראשית את כל הניסים ובכללם עשרת המכות במצרים; לכן מכת החושך אינה חריגה ממעשה בראשית. ב"תורה שלימה" [12] מביא סקירה על התיאורים של מכת החושך. זוהי התייחסותו של בעל התורה שלימה לדעתו של ה"תורה תמימה": " ובמחילת כבודו, כד ניים ושכיב אמר מילתא דא (=כאשר שכב וישן אמר דבר זה) ולא עיין כלל בדבר. ולא ראה כל דברי חז"ל והראשונים שהבאתי בפנים, שהיה אד עב מאד מורגש כמו ממש שהיה מחשיך למצרים. וכמה מוזר הדבר להמציא מדעת עצמו נסים שלא היו ולא נבראו, ולהכחיש המסורה וכל דברי רבותינו הראשונים". הוא מסביר את המדרש שאומר שהחושך היה כעובי דינר, שאין הכוונה לחושך הדק, אלא ההיפך, חושך עב, וכפי שמוכיח ממדרשים ומגירסאות אחרות, שהחושך היה עבה 'ארבעים כריכה'.

ליקוי חמה מלא

יש הטוענים שמכת החושך היתה ליקוי חמה מלא. חישובים מראים שליקוי כזה התרחש בשנת 1335 לפנה"ס. אולם יש להעיר, שתאריך זה אינו תואם את 'סדר הדורות'-בו נאמר שמכת החושך היתה בשנה שבה יצאו בני ישראל ממצרים, בשנת 2448 ליצירה [13], שזה בשנת  1312 לפנה"ס! כמו כן, ליקוי חמה מלא אורך לכל היותר שבע דקות, ואילו החושך במצרים ארך שלושה ימים (או שבעה ימים לדעה אחרת). כבר לפני 700 שנה "בעל המבחר" (פרשת בא) כתב שאין לומר שהיה ליקוי חמה או ליקוי לבנה שהרי כתוב "וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" (שמות י, כג).

התפרצות הר געש

רבנו בחיי פירש: "והסיבה שמכת החושך, והממש שנתן בו, הוא שאין להבין שהחשיך השמש בגלגלו אך עמד באורו ותקפו כל ימי החושך כשאר הימים, ועולם כמנהגו נוהג, אבל הענין הזה היה שהושחר האוויר בכל ארץ מצרים כי נסתתמו שביליו, ויסגור ה' בעדם מהכנס האור בהם..." (י, כא). האברבנאל כתב [14]: "שהעלה אדים עבים על כל גבול מצרים בעובי גדול ומוכפל".

יתכן שהאדים והעננים שהקב"ה שלח למצרים או "השחרות באוויר" היו כתוצאה מהתפרצות הר-געש; וכך סבורים חלק מהחוקרים [15]:

בגלעיני קידוחים מקרקעית הים-התיכון, נתגלו שתי שכבות של אפר וולקני המשתרעות על פני שטח של כמאתיים אלף קמ"ר. השכבות האלו מתעבות אל עבר הר געש שעל האי סאנטוריני שמצפון לכרתים ומכאן שזהו מקורן. מעריכים כי ההתפרצות שגרמה לפליטת האפר אירעה בשנת 1400 לפנה"ס [16]. האבק הוולקני החשיך את פני השמים על פני אגן הים התיכון המזרחי למשך מספר ימים, עד שהתפזר על פני כל כדור הארץ. בכתבי המצרים ישנו תיאור של אירועים מימי אמנחטוף השלישי (בערך 1400 לפנה"ס) המספר על מבוכה נוראה, רעש המכלה את הארץ, הרס ערים, דם מכל עבר, מגפה בכל מצרים וחושך מוחלט שבו אי אפשר לחיות.

מכת החושך בספר קדמוניות היהודים ליוסף בן מתתיהו מתוארת כך: "וחושך עמוק ללא נגה הקיף את מצרים, שמתו מיתה עלובה, הואיל ונסגרו עיניהם עליהם, ונחסמו דרכי נשימתם מחמת האפלה העמוקה. והיה חשש שמא יחנקו בכלל בתוך הערפל" (ספר שני יד, ה). בספר "בחיי משה" לפילון מתוארת המכה כך: "ויבא ה' רעה אחת גדולה מאשר לפניה, כי בעצם היום לטוהר היה פתאם החושך פרוש על ההרים, אם מפאת שנפקד מאור השמש, או בסבת התקדרות העבים ותמש חושך, ומחשרת מים אספה השמש זהרה ולא האירה עדי שלושת ימים נמשכו, ולא קם איש מתחתיו, וברצותם לצאת להסך את רגליהם מששו כעוור באפילה, ויהי להם למכשול ולפוקה כל דבר אשר לפניהם, מעדו קרסוליהם ויתנגפו רגליהם, ובנרות לא היו יכולים להשתמש, מפני שכבה אותם הרוח סערה, ומלבד זה לא יתקיים הנר בחושך אפילה, לזאת עיניים להם ולא ראו, הראייה חלפה הלכה לה, וכאשר חשכו הרואות בארובות, נתבטלו מהם גם יתר החושים, הדיבר אין בהם, אוזניים תחרשנה, האוכל לא טעם, כלם דמו ויחרישו ויחזק עליהם הרעב ויענם, כל החושים הרגישו את יד ה' אשר עליהם קשתה, עד שנכמרו ניחומי משה ויתפלל בעדם אל ה' ויפץ ענן אורו, והחושך נעתק ממקומו, הלילה עבר ויבא תחתיו יום צח וטהור" (פרק י).

לאור התיאורים של מכת החושך שהובאו לעיל, העולים בקנה אחד עם התופעות של התפרצות הר געש והקירבה בין תאריך יציאת מצרים להתפרצות [17], ניתן לייחס להשפעת התפרצות הסאנטוריני חושך למספר ימים וזוהי מכת החושך. מובן שזו לא היתה התפרצות מיקרית, אלא התפרצות מכוונת ע"י הקב"ה בזמן ובמקום המתאימים.

ואיך לפי הסבר זה וכן לפי הפירוש שמכת החושך היתה ערפל כבד, התרחשה ההבדלה בין המצרים לבני ישראל - "וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם"?

כותב הרלב"ג: "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם – רוצה לומר שבמקומות שהיו יושבים היה אור, ולא היה נכנס בהם זה האד העב הקיטורי. וזה תכלית הפלא, כי המצרי שהיה שכן לישראל – היה החושך בביתו, ובבית ישראל היה אור" (שמות י, כג). כמובן שזהו נס שה' עשה, שהאפר הווולקני או הערפל  לא הגיע למקום שבו שהו בני ישראל אלא רק למקומות שבו היו מיצרים.



[1] ישנה מחלוקת בתפיסת הנס. יש שטוענים שאל לנו לפרש את הנס בשום דרך אלא הנסים הם אירועים הנעשים ע"י השגחתו של הקב"ה בלבד, והם דברים הנשגבים מבינתנו. אולם רבים הם המסבירים את הנסים באמצעות חוקי הטבע, ואנו נוקטים כאן בדרך זו. הטבע הוא נס. חוקי הטבע והנס או ההשגחה אינם נוגדים זה את זה, אלא משלימים זה את זה. הנס מופעל במסגרת ההסדר הטבעי בלבד, אפילו הנס הפלאי ביותר מופעל במסגרת הבריאה; מובא ברבינו בחיי שמות יד כז: "הקב"ה התנה עם כל מה שנברא במעשה בראשית, ציווה לים שיקרע, את השמש והירח שיעמדו בימי יהושע...". ריה"ל בספרו הכוזרי (מאמר ג סוף סעיף עג) כותב: "כי המנהגים שנשתנו-הם טבע"..

[2] כך פירשו הרשב"ם והאבן עזרא "מתחתיו – מביתו" (שם).

[3] הדגמה על מכות נוספות, ראה במאמר "מכות מצרים: ריאליה ונס", פרופ' זוהר עמר, באתר "קדמוניות הטבע והריאליה בארץ ישראל".

[4] השם ''הרי החושך'' אינו מתייחס, כפי הנראה, דווקא למקום מסוים, אלא הנו שם כולל לאזור הררי נידח ומנותק ש''כיסהו הענן'' או החושך (ראה מגדים ה, עמ' 39-44, הערה 25).

[5] הסיבה שהנר והאש נכבים ב"מערות העמוקות" היא בשל הפחמן הדו החמצני הרב המצוי בד"כ במערות. הפחמן הדו חמצני כבד מהאוויר ואינו מאפשר בעירה. במילים אחרות, הפחמן הדו חמצני מונע מהחמצן המצוי באוויר להגיע לנר. 

[6] השווה לפירוש המלבי"ם: "ויהי חשך - ...והיה החשך כל כך עב ומכופל עד שהיה מכבה הנרות שהדליקו בו כאשר יהיה במערות העמוקות שתחת הארץ, וכן העומדים בהררי חושך לא יעמוד שם אור אש ואור נר, שלא היה חשך העדרי רק חשך ממשי, שעל ידי נטית יד משה נעשה חדשה בארץ שנתעבה האויר ונתמלא אדים ערפליים במדרגה גדולה עד שימנעו שם נצוצי האורה להבקיע בתוכו , ואחר כך נתעבה האויר יותר עד שלא קמו איש מתחתיו... (שם, כא)".

  [7] ולא הים התיכון. האבן עזרא מבחין בפירושו בין ים התיכון לאוקינוס, ראה מאמר בפרשה זו "ים התיכון – הים הגדול". בהקשר זה, יש לציין את פירוש האבן עזרא: "מעבר לים - פירוש רחוקה; ויתכן שהוא הים הגדול שלא יוכל אדם להכנס ברחבו מפני חשכת המים" (דברים, ל, יג). האבן עזרא כותב שה"ים" המוזכר בפסוק זה הוא הים הגדול, הים התיכון (ראה במאמר הנ"ל). הכוונה לחושך קבוע הנמצא בים, להבדיל ממכת החושך, בה מדובר על חושך חולף; ואולי הכוונה כאן כנראה ל"חשכת המים" הנמצאת במעמקי הים.

[8] ראה למשל בויקיפדיה האנגלית בערך "Cloud_reflectivity_modification" (שינוי רפלקטיביות הענן).

[9] מאת הרב ברוך הלוי אפשטיין (1860-1942), פירוש על התורה המשלב בין פירושי ודרשות התלמוד והמדרשים לפסוקי התורה. נדפס לראשונה בוילנא, תרס"ב.

[10] להרחבה ראה במאמר "מומים בעיניים" בפרשת אמור.

[11] וכך כותב בפירוש "הכתב והקבלה": "וימש חושך - ...ולא שהוכו בעורון וסנורים, אלא עיניהם היו בריאות כמקודם, אלא שהפליא הקב"ה לעשות ושלח חשך מאוצר זעמו, וזה החשך פעל פעולת האפלה, כי המציא ענין מה סמוך לעיניהם שמנע מרשעים אורם, כי היה בו ממש ומונע מהם נצוצי האור , דומה לתבלול שעל עיני העוור . ומה שאמרו רבותינו דרך חדה, כמה היה אותו החשך עבה כדינר, הודיעונו בזה שהמאורות שמשו כדרכם, וכן לא אידים וקטורים החשיכו את הארץ, אבל שלח הקב"ה חשך והחשיך עיני המצרים , וזה החשך היה בו מציאות וממשות... (שם שם כא)".

[12] מאת הרב כשר מנחם מנדל (1895-1983), במילואים סימן א,   "החושך עבה כדינר",  פרשת בא, ירושלים, תשנ"ב.

[13] זוהי שנת יציאת מצרים לפי המסורה המקובלת לנו בספרותנו. אולם בספר הקבלה לראב"ד כתב, שיציאת מצרים היתה בשנת 2449, ור' משה פריווינציאלע בהשגתו של ספר מאור עיניים סובר שזה היה בשנת 2447. יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים (ספר א, פרק ג', סימן ד') כתב בשנת 2453. ודעת הרמב"ן בפירושו על התורה נוטה לשנת 2458. דעת האברבנאל בהגדה של פסח, כותב שיציאת מצרים היתה בשנת 2478. ראה בתורה שלימה, כרך ג , במילואים לפרשת שמות סימן ה, בהרחבה בעניין זה. ושם הוא כותב, שגם החוקרים לא באו לכלל מסקנה, אלא שהם מעלים השערות בעלמא.  וראה מאמרו של מרדכי ברויאר "הוראת ההיסטוריה ואמונת חכמים", 'שמעתין' תשל"ג , גליון  36-37 העוסק בנושא: כיצד להתייחס לסתירות בין תיארוכים המובאים בחז"ל לתיארוכים של ההיסטוריונים.

[14] פרשת וארא, תשובה לשאלה ז.

[15] מתוך "מדע" כרך יב, אייר תשכ"ז מאי 1967, עמ' 4. יש לציין שישנם חוקרים הסבורים שהתפרצות זו גם גרמה לקריעת ים סוף, ע"י יצירת גלי צונאמי אדירים שאפשרו את מעבר בני ישראל בנקודת השפל של הגל או ע"י היווצרות "שביל" מלבה או בזלת שהתקררה בים. שוב אדגיש, שזו לא היתה התפרצות מיקרית, אלא התפרצות מכוונת ע"י הקב"ה בזמן ובמקום המתאימים.

[16] הגיעו לתאריך זה באמצעות בדיקת פחמן רדיואקטיבי של גזע עץ שהיה קבור מתחת לשכבת אפר וולקני. יוצא שזה ארע בשנת 2360 ליצירה. בהנחה שמכת החושך היתה בשנה שבה יצאו בני ישראל ממצרים, כלומר  בשנת 2448 ע"פ "סדר הדורות", א"ע ישנו הפרש של כ-100 שנה  בין התפרצות הר געש למכת החושך ! זה לא קשה, קושיא זו ניתן לתרץ מאחר והתיארוך הרדיואקטיבי  יכול לסבול "אי דיוק" כזה, וגם בכתבה המקורית ממנה לקחתי קטע זה, כתוב שהתיארוך הוא בערך פלוס מינוס 100 שנה. ראה גם הערה קודמת בנושא שנת יציאת מצרים במסורת.

[17]  ראה הערות קודמות.


© כל הזכויות שמורות למחבר

תגובה 1:

  1. מאמר מורחב מאוד ומעניין מאוד.
    ישר כח עצום לעורך שמחכים אותנו כבר שנים רבות.

    השבמחק

UA-41653976-1