"רבי יהודה היה נותן בהם סימנים"

 מאת: אורן סעיד

נתינת סימנים, היא אחד מעזרי הזיכרון שבהם השתמשו חז"ל בתלמוד וכן חכמים מאוחרים יותר, כדי לזכור בעל-פה עניינים שבהלכה או שבאגדה.

בהגדה של פסח כתוב: "ואלו עשר המכות שהביא הקב"ה על המצרים במצריים: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת-בכורות; רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך [=דם, צפרדע, כנים], עד"ש [=ערוב, דבר, שחין], באח"ב [=ברד, ארבה, חושך, בכורות]". רבי יהודה נתן "סימנים", כלומר ראשי תיבות, כאמצעי לזכירת סדר עשרת המכות, בחלוקה מסויימת של עשר המכות. במדרש "לקח טוב" (שמות ח, יג, ד"ה ויחזק לב פרעה) מבאר את משמעות הסימנים של רבי יהודה; המכות מסודרות בסדר של שלוש, כאשר כל שלוש מכות היו בסדר שהוא ביחס לאופן ההתראה, שניים בהתראה, והשלישית בלי התראה, וחוזר חלילה. לדוגמה, על מכות דם וצפרדע התרה משה לפני פרעה ואילו על מכת כינים לא התרה. פירוש אחר מציין, שרבי יהודה היה צריך לתת סימנים לסדר עשרת המכות על פי התורה, משום שבספר תהלים (תהלים עח, מד-נא) מופיע סדר שונה לעשרת המכות.

גם במשנה במנחות נתן רבי יהודה סימנים לששה פרטים בשתי מלים: "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁלֹּא תִּטְעֶה: זד"ד יה"ז" (מנחות פרק יא, משנה ד).  יתכן שבראשי תיבות של עשר המכות ובמשנה במנחות, מרמז לדעתו בספרי, שראוי לקבץ פרטים רבים לכוללם במלים אחדות, כדי שיהיה נקל ביותר לזכור אותן[1]: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי – רבי יהודה אומר[2]: לעולם הוי אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסן פרטים - מייגעים אותו" (ספרי דברים, שו, כט).

אלו עשר המכות,
מתוך איורים להגדה של פסח, 1917
מתוך ויקימדיה

אחד הגורמים המשפיעים על היכולת לזכור דברים, הוא השימוש באמצעי עזר חזותיים או מילוליים העוזרים לזכור דברים ("מנמוניקה"). רבי יהודה נותן לנו עצה, כיצד לזכור את הסדר של עשרת המכות בקלות באמצעות ראשי תיבות. זכירה בראשי תיבות, היא אמצעי ידוע המועיל לזכירת סדר מסויים של דברים. נתינת סימנים, היא אחד מעזרי הזיכרון שבהם השתמשו חז"ל בתלמוד וכן חכמים מאוחרים יותר, כדי לזכור בעל-פה עניינים שבהלכה או שבאגדה. מדובר בדרך כלל בסוג של ראשי תיבות (שאמנם לא תמיד נלקחו מראש המילה) הבאים לסכם רשימה או סוגיה כדי להקל על זכירתן. בתלמוד הבבלי מופיעים סימנים כאלה מדי פעם, כעזר לזיכרון הסוגיה. על תועלת השימוש בסימנים אומר התלמוד (בתרגום לעברית): "בני יהודה שהיו מדייקים בלשונם והיו מניחים סימנים - נתקיימה תורתם בידם, בני הגליל שלא דייקו בלשונם ולא הניחו סימנים - לא נתקיימה תורתם בידם[3]" (ערובין נג, א).

מחקר מראה, שלמידת משימה, המורכבת ממספר שלבים, בראשי תיבות של שלבי המשימה, מקלה על הלמידה של רצף השלבים בביצוע המשימה, ומשפרת את היכולת לחזור למשימה במקרה של הפרעה בין שלב לשלב[4].

אמצעי נוסף, המסייע לזכירת דברים הוא  באמצעות מילות מפתח וחרוזים[5]. נתקבל בתפוצות ישראל ששה עשר מילות מפתח לזכירת ליל הסדר וההגדה ("קדש ורחץ וכו' "), שיהוו ראשי פרקים קלים לזכירה, והם מודפסים בתחילת ההגדות. מילות מפתח אלו בנויות בחרוזים: קדש ורחץ, כרפס יחץ, מגיד רחצה, מוציא מצה, מרור כורך, שולחן עורך, צפון ברך, הלל נרצה. מחבר סימני הסדר הוא כנראה רש"י או אחד מבעלי התוספות הצרפתיים, ר' שמואל מפאליזא,  שחי במאה השלוש עשרה[6] .

סיפור הקשור בעלילת בייליס-ובסימנים של רבי יהודה[7]

בשנת 1911 בעיר קייב שברוסיה, מצאו גופה של נער נוצרי שסימני אלימות ניכרו בה. יהודי ושמו מנחם מנדל בייליס הואשם בהריגת הנער, למטרות פולחן דתי כביכול-כדי להשתמש בדמו לאפיית המצות לפסח. בייליס, שהיה מנהל משרפת לבנים ליד קייב, נאסר על פי עדותם של שני שיכורים ושני עדי שקר. אחת מהם היתה ורה ציבראצ'קי שטענה כי ראתה גבר בעל זקן שחור חוטף את הנער, והגבר היה דומה למנחם מנדל בייליס. המשפט, שנמשך כמעט שנתיים, הסעיר את כל העולם. במהלך המשפט התנהלה תעמולה אנטי-יהודית חריפה בעיתונות הרוסית ובעיתונות האנטישמית במקומות רבים בעולם, ואילו העולם הנאור התרבותי והמשכיל הזדעזע מעלילה נוראה זו, שהזכירה את ימי הביניים החשוכים ביותר. עורך הדין אוסקר גרוזנברג, שהגן על בייליס, הצליח להוכיח שמנחם מנדל בייליס אינו אשם. בין שאר נימוקיו אמר שגם בהגדה של פסח מוזכר דבר זה. הנה כתוב בהגדה: "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים-דצ"ך ,עד"ש, באח"ב, ומהם ראשי התיבות האלה בקשר לבייליס? דיברי ציבראצ'קי כזב עלילת דם שקר, בייליס אינו חייב בהריגה". כדי להוסיף לעניין קצת דייקנות מדעית אומר כי הפענוח הנ"ל מתייחס, בגרסאות שונות, לחכמים שקדמו לתקופת בייליס. גם שונאי ישראל מצאו "הוכחה" לאמיתותה של עלילת הדם בהגדה של פסח, שהם פענחו את ראשי התיבות בצורה זו: דם צריכים כולנו על דבר שהרגנו בן אלקים חיים בירושלים. ועל כך השיבו חכמי היהודים שהפענוח הנכון הוא: דברי צוררינו כזב וכו'(ההמשך מופיע בגרסאות שונות).

בימי משפט בייליס קבלו ראשי התיבות דצ"ך ,עד"ש, באח"ב את הפענוח דיברי ציבראצ'קי כזב עלילת דם שקר, בייליס אינו חייב בהריגה".

לבסוף שוחרר מנחם מנדל בייליס ועלה לארץ ישראל ולאחר שישב בה שנים אחדות היגר לארה"ב. שם ניהל בית-דפוס ואח"כ היה לסוכן ביטוח. הוא דחה כל ניסיון לנצל את עברו באומרו, כי הוא מסרב להפיק תועלת אישית מצרות עמו. הוא כתב באידיש ספר זיכרונות ושמו "תולדות סיבלותי".


[1] ברוך שאמר על הגדה של פסח", הרב ברוך הלוי אפשטיין, פירוש על הגדה של פסח מבעל "תורה תמימה", ת"א, 1968, "מגיד עשר המכות יז".

[2] יש גורסים שאלו דברי רבי מאיר.

[3] להרחבה ראה בהמכלול –אנציקלופדיה יהודית, בערך סימנים (תלמוד).

[4] Radović, T., & Manzey, D. (2019). The impact of a mnemonic acronym on learning and performing a procedural task and its resilience toward interruptions. Frontiers in Psychology, 10, Article 2522.

[5] להרחבה על הזיכרון ואמצעי-עזר  נוספים ראה במאמר "הזיכרון" בפרשת עקב.

[6] על פי ויקישיבה בערך "סימני הסדר". במחזור ויטרי (הלכות פסח סימן סה) מיוחסים סימנים אלו לרש"י ואילו בסידור "תיקון תפילה" מיוחסים סימנים אלו לרבינו שמואל מפלייזא. להרחבה ראה גם במאמר "צור תעודה – סימן חדש לליל הסדר" מאת הרב יעקב ישראל סטל, בהערה מספר אחת, בכתב העת "מוריה", שנה 33, גליון ד-ו, ניסן תשע"ד. המאמר המקוון באתר "בינינו".

[7] מאת אביגדור רוזנטלור, מתוך הירחון "לדעת - מדע לנוער המתבגר " כרך יח, 1988,  משרד החינוך והתרבות, מוסד ויצמן לפרסומים במדעי הטבע ובטכנולוגיה.


© כל הזכויות שמורות למחבר

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

UA-41653976-1