יצירת העובר

 מאת: אורן סעיד

הרמב"ן פירש לנו את הפסוק "אשה כי תזריע" לפי חז"ל, לפי דעת הרופאים בימיו ולפי דעת פילוסופי יוון ובכך למעשה, שילב הרמב"ן בין תורה למדע.

פרשתנו פותחת בדיני טומאת היולדת בפסוק: "... אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא" (יב, ב). אישה שילדה זכר נטמאת לשבוע, לאחר מכן טובלת וכל דם שתראה לאחר מכן בתוך שלושים ושלושה ימים ללידה יהיה דם טהור ולא יאסור אותה על בעלה. כן הדין אף ביולדת נקבה, אך בכפילות של הימים - היא נטמאת למשך שבועיים ולאחר שטובלת כל דם שתראה בשישים ושישה ימים מהלידה יהיה טהור [1].

מהפסוק  "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר" (שם), למדו חז"ל, שמינו של העובר, אם יהא זכר או נקבה, נקבע ברגע ההזרעה: "אמר רבי יצחק אמר רבי אמי: אשה מזרעת תחילה - יולדת זכר, איש מזריע תחילה - יולדת נקבה, שנאמר ' אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ - וְיָלְדָה זָכָר' (ויקרא יב,ב)" (נדה לא, א). אם האיש מזריע תחילה, תיוולד נקבה, ואם האשה מזריעה תחילה, ייוולד זכר . מה פירוש  לשון חז"ל  "מזריע" באיש ובאשה?

הרמב"ן מבאר את לשון חז"ל, שאשה 'מזרעת תחילה': "ובמשמעותו אמרו (נדה לא, א) אשה כי תזריע, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. ואין כוונתם שיעשה הולד מזרע האשה, כי האשה אע"פ שיש לה ביצים כביצי זכר, או שלא יעשה בהן זרע כלל, או שאין הזרע ההוא נקפא ולא עושה דבר בעובר, אבל אמרם 'מזרעת' על דם הרחם שיתאסף בשעת גמר ביאה באם ומתאחז בזרע הזכר, כי לדעתם הולד נוצר מדם הנקבה ומלובן האיש, ולשניהם יקראו זרע. וכך אמרו (שם): שלושה שותפין יש בו באדם, איש מזריע בו לובן שממנו גידים ועצמות ולובן שבעין, אשה מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושער ושחור שבעין . וגם דעת הרופאים ביצירה כך היא" (שם). הרמב"ן מפרש שלדעת חכמינו בתלמוד בבלי במסכת נדה, שדרשו "אשה מזרעת תחילה יולדת זכר", פירוש המילה "תזריע" הוא מלשון "זרע". כי לדעת חכמינו ז"ל העובר נוצר מדם האשה ומהזרע של האיש ושניהם מכונים בלשון חכמינו ז"ל "זרע". הרמב"ן כותב שכך היא דעת הרופאים שהיו בתקופתו על אופן יצירת העובר. א"כ חכמינו פירשו את הפסוק לפי הידע המדעי שרווח בתקופתם. גלינוס (129-200 לספירה), מגדולי רופאי יוון העתיקה, סבר שהאיברים הדמיים כמו הכבד, באים מהאישה, והאיברים הזרעיים כמו המוח, באים מהאיש [2].

עובר אנושי באורך של כעשרה מ"מ
בשבוע השביעי להיריון.
מתוך ויקימדיה

הרמב"ן ממשיך ומבאר את הפסוק הנ"ל גם לפי דעת פילוסופי יוון: "ועל דעת פילוסופי היונים: כל גוף העובר מדם האשה, אין בו לאיש אלא הכח הידוע בלשונם היולי שהוא נותן צורה בחומר, כי אין בין ביצת התרנגולת הבאה מן הזכר לנולדת מן המתפלשת בעפר שום הפרש, וזו תגדל אפרוח וזו לא תזרע ולא תצמיח, בהמנע ממנה החום היסודי שהוא לה היולי. ואם כן יהיה מלת תזריע כמו 'זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ' (ישעיה סא, יא) וכן אמר אונקלוס: 'אֲרֵי תְעַדִי' ". לפי דעת פילוסופי יוון, כל גוף העובר נוצר מדם האשה וזרע האיש אחראי ל"צורה" של העובר. אריסטו (384-322 לפנה"ס)  סבר [3] שהעובר נוצר ע"י דם הווסת של האשה וזרע הגבר בהתערבו בדם האשה  גורם לקרישת הדם וע"י כך האברים מקבלים את צורתם [4].

לפי פילוסופי יוון שרק זרע האיש הוא חלק מהעובר ואינם מכנים את דם האשה בשם "זרע" יש להסביר את הפסוק "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ", כפי שתרגם אונקלוס "אֲרֵי תְעַדִי" – תתעבר, וכן פירשו הרשב"ם והרס"ג.

בנוסף, החוקרים הקדמונים נחלקו בתהליך התפתחות העובר. אריסטו כתב חיבור שיטתי על יצירת העובר והתפתחותו, ובו מצוי תיאור של צינורות הטבור, וקביעה שהעובר מתפתח בשלבים, בניגוד לדעה שרווחה בימיו, שהעובר הוא יצור שלם מרגע התהוותו, אלא שהוא מוקטן מאוד. כמו כן, החוקרים הקדמונים נחלקו בדעותיהם מהיכן מתחילה יצירת העובר - אריסטו ופליניוס סברו, שהתפתחות העובר מתחילה מהלב; גלינוס סבר, שהתפתחות העובר מתחילה מן הכבד, אחר כך נוצר הלב, ולבסוף נוצר המוח [5].

כיום אנו יודעים, שהעובר נוצר באמצעות תהליך ההפריה. בתהליך זה נפגשים שני תאי הרבייה, תא הזרע מהגבר ותא הביצה (ביצית) מאשה ומתאחדים לתא אחד. תא זה מכיל את כל החומר התורשתי של העובר: תא הזרע תורם מחצית מהחומר התורשתי, ואילו הביצית תורמת את המחצית השנייה. תא זה מתחלק לתאים רבים המתמיינים בכמה שלבים לכל הרקמות והאיברים שמרכיבים את העובר המתפתח בזמן ההריון ברחם. באמצעות תהליך ההפריה מתרבים רוב בעלי החיים.

כאמור, חז"ל פירשו את הפסוק לפי הידע הרפואי שרווח בימיהם. הרמב"ן פירש לנו את הפסוק "אשה כי תזריע" לפי חז"ל, לפי דעת הרופאים בימיו ולפי דעת פילוסופי יוון. בכך למעשה, הרמב"ן שילב בין תורה למדע [6]. לפי הידע המדעי כיום, פירוש הפסוק "אשה כי תזריע" הוא כתרגום אונקלוס: אשה כאשר תתעבר (תיכנס להריון) או כפירוש "רבינו בחיי [7]": "ועל דרך הפשט: פירושה תמסור הזרע כי הוא פקדון אצלה מן הזכר כזרע השדה שהוא פקדון בגוף השדה ויצא בעתו" (שם).

---

[1] להרחבה ראה בויקישיבה בערך "טומאת יולדת".

[2] ראה באנצקלופדיה הלכתית-רפואית, מאת פרופ' אברהם שטינברג, בערך "עובר",  כרך ו', ירושלים תשנ"ו 1996. לערך המקוון באתר "דעת" ראה

[3] “Inventing Maternity: Politics, Science, and Literature, 1650-1865”, by Susan C. Greenfield and Carol Barash, University Press of Kentucky, 1999 ,page 39.

[4]  לשון "רבינו בחיי": "כי הזרע בהתערבו בדם האשה נותן בו הצורה והתיקון, ומבדיל ממנו המותרים שלא יצליחו בעובר, ומקפיא אותו כענין הקיבה המקפיא החלב" (יב, ב).

[5] ע"פ אנצקלופדיה הלכתית-רפואית, מאת פרופ' אברהם שטינברג, בערך "עובר" (ראה הערה קודמת).

[6]גם "רבינו בחיי" מרחיב מאד בנושא זה, ומביא את דעת הרופאים בתקופתו ("חכמי הטבע") וכן את "דעת החכם ראש הפילוסופים" (אריסטו). דבריו דומים מאד לדברי הרמב"ן.

[7] רבנו בחיי בן אשר אבן חלואה (1255-1340).

© כל הזכויות שמורות למחבר