מאת: אורן סעיד
בפרשתנו מספר מצוות הקשורות באיסור ליצור סבל ורגשות שליליות אצל בעלי חיים. הקהילה המדעית הפכה יותר ויותר תומכת ברעיון של רגשות אצל בעלי חיים.
בפרשתנו אנו קוראים על מספר מצוות שבהם הטעם העיקרי או לפחות אחד מהטעמים שלהן, הוא צער בעלי חיים, או המגמה למנוע את מידת האכזריות כלפיהם:
א. מצוות שילוח הקן – "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים, אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם, עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים"(כב, ו-ז). אדם המוצא קן של ציפור, ובקן אפרוחים או ביצים, ואימם רובצת עליהם, אסור לו ליטול את האם מעל גוזליה או ביציה, וכן אסור לו ליטול את הציפור עם אפרוחיה או ביציה אלא עליו קודם לשלח את האם. הרמב"ן מבאר את טעם האיסור: "גם זו מצווה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב כח). כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם... וכתב הרב [הרמב"ם] במורה הנבוכים (ג מח): כי טעם שלוח הקן וטעם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה, ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם , כי אהבת האם וחנותה לבני בטנה איננו נמשך אחרי השכל והדבור אבל הוא מפעולת כח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם. ואם כן, אין עיקר האיסור באותו ואת בנו רק בבנו ואותו, אבל הכל הרחקה. ויותר נכון, בעבור שלא נתאכזר". א"כ, אחד הטעמים לאיסור לקחת את הציפור (האם) וגם את ביציה, או רק את ביציה כשהציפור עדיין נוכחת במקום, הוא משום צער בעלי חיים (צערה של הציפור – האם).
ב. כלאים בעבודת החיות – "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו" (כב, י). רבי אברהם אבן עזרא פירש: "השם חמל על כל מעשיו, כי אין כח החמור ככח השור". ע"פ האבן עזרא, טעם האיסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו הוא משום צער בעלי חיים, מפני שכוחם אינו שקול, והשיתוף בין שניהם מפריע לשניהם.
ג. חסימת חיה בעבודתה - "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (כה, ד). התורה מצווה על בעל השור לא לחסום את פיו בעת הדיש, משום שהדבר גורם לו צער רב כשאינו אוכל בשעת עבודתו.
|
|
הפיל הוא אחד המינים הבודדים מבין בעלי החיים היונקים המתאבל על מוות של אחד הפרטים בעדר. מתוך ויקימדיה |
איסור צער בעלי חיים [1]
בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא (לב, ב) ישנו דיון האם האיסור לגרום צער לבעלי חיים הוא מהתורה או מדברי חכמים. גם הפוסקים נחלקו בדבר זה. לדעת הסוברים שאיסור צער בעלי חיים הוא מן התורה, מצינו שנחלקו מהו המקור בתורה לכך. לדעת רש"י (שבת קכח, ב), האיסור נלמד מדיני פריקה, היינו ממה שחייבה התורה לסייע בפריקת משא מעל בעלי חיים, והיא מצות "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג, ה), למדנו שצריך למנוע מהם צער. לדעת המאירי (בבא מציעא לב, ב), האיסור ש"לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (דברים כה, ד) הוא אחד מן המקורות לאיסור צער בעלי חיים מן התורה.
הגדרת צער בעלי חיים היא לצער את בעלי החיים בלא צורך. אבל ברור שכאשר הצער נועד לטובת בני אדם ולתועלתם, אין בכך איסור. לפי השקפת תורת ישראל האדם הוא נזר הבריאה, וכל היקום, כולל בעלי החיים, ניתנו תחתיו לשמשו ולסייע לו [2] (בראשית א, כח; תהילים ח, ז-ט). לדוגמא, שחיטת הפרה לאכילה מותרת מן התורה, כיוון שזה לטובת האדם, וכן מותר לדוג דגים לאכילה, למרות הצער שבדבר; אולם אסור להשתתף בציד בעלי חיים להנאה. כמו כן, מותר להדביר חרקים ושאר מזיקים מן השדות או להרוג חיות המזיקות לבני האדם במקומות יישוב, כגון: נחש או עקרב, כיוון שזה לצורך האדם [3].
איסור "צער בעלי חיים", מתייחס הן לרגשות הגורמות צער לבעלי החיים, כמו במצוות שנזכרו בפרשתנו (לעיל) או לכאב פיזי שחשים בעלי החיים, כגון: כשפוצעים בעלי חיים שלא לצורך.
רגשות של בעלי חיים
באופן כללי, לבעלי חיים ישנן רגשות של שמחה, צער ופחד והן שונות מבעל חיים אחד למשנהו. גם אדם שמנסה לתאר את רגשותיו אינו יכול לאמת או לרמות אחרים ביחס לשפת גופו או התנהגותו. אנו סבורים שכך זה גם אצל בעלי חיים. ניתן לראות שקיים קשר חזק בין מה שהם מרגישים – משינויים במצב השרירים, אופן העמידה, צורת ההליכה, העוויות הפנים, אישוני העין המצטמצמים או מתרחבים חליפות, צורת המבט והקולות המשתנים, שינויי הריח ועוד, לבין מה שאנו סבורים שראינו אצלם.
ישנם חוקרים הסבורים, שהרגשות של בעלי החיים נובעים מהפרשנות שלנו בני האדם להתנהגות בעלי החיים, כלומר, אנחנו רואים פעילויות אינסטינקטיביות של בעלי חיים ומנסים לתרגם זאת למצבים אותם אנחנו מכירים מחיי היום-יום שלנו. עם זאת, בשנים האחרונות, הקהילה המדעית הפכה יותר ויותר תומכת ברעיון, שישנן רגשות לבעלי חיים. המחקר המדעי סיפק תובנה לדמיון בין שינויים פיזיולוגיים בין בני אדם לבעלי חיים, כאשר חווים רגש. המדענים מעדיפים להתמקד בהתנהגות שניתן לתעדה במדויק ובמצבים גופניים שניתן למדוד אותם[4] (כגון ע"י מדידת הפעילות החשמלית שבמוח בעלי החיים).
דוגמאות לרגשות של בעלי חיים:
1. ידועים מיקרים רבים על כלבים, המסרבים לפעמים לקבל מזון - מתוך געגועים על בעליהם שהלכו מהם לבלי שוב; וידועים מקרים בודדים, שבהם אף גוועו כלבים מרעב-שברצון אחרי מות בעליהם[5].
2. הפיל הוא אחד המינים הבודדים מבין בעלי החיים היונקים, המתאבל על מוות של אחד הפרטים בעדר: כאשר אחד הפרטים בעדר נופח את נשמתו, שאר הפילים בעדר נשארים בסביבת הפגר במשך כמה ימים, ואינם נוטשים אותו אף לצורך השגת מזון. הם גם לא מאפשרים לאוכלי נבלות למיניהם להתקרב אל הגווייה[6].
3. תחש המשכן (dugong), הוא יונק הקרוב לפרת הים, המתגורר בעיקר בקרבת חופי הים הטרופיים. בשעת פחד מייצרים הבוגרים קולות שריקה עזים, הגורים מייצרים קולות בכי המזכירים פעיות. תקשורת זו היא למרחקים קצרים בלבד ובתדרים הקרובים לאוזן האנושית[7].
כאב בבעלי חיים
כאב בבעלי חיים הוא נושא שנוי במחלוקת. המדד הסטנדרטי של כאב בבני האדם הוא איך האדם מדווח את הכאב (לדוגמא, עוצמת הכאב). רק האדם שחווה את הכאב יכול לדעת את האיכות והעוצמה של הכאב, ואת מידת הסבל. עם זאת, אצל בעלי חיים שאינם בני אדם, זה יותר קשה, אם בכלל אפשרי, לדעת אם חוויה רגשית התרחשה. בעלי חיים שאינם בני אדם לא יכול לדווח את רגשותיהם בשפה שתובן לבני האדם באותו אופן שמתקשרים בני האדם ביניהם, אבל תצפית על ההתנהגות שלהם מספקת אינדיקציה סבירה ביחס להיקף של הכאב שלהם.
את היכולת של בעלי החיים לחוות כאב, לא ניתן לקבוע באופן ישיר, אך ניתן להסיק על קיומו באמצעות תגובות פיסיולוגיות והתנהגותיות דומות. בעלי חיים רבים מראים שינויים התנהגותיים ופיסיולוגיים מורכבים המעידים על היכולת לחוות כאב: הם אוכלים פחות מזון, ההתנהגות הנורמלית שלהם מופרת, ההתנהגות החברתית שלהם מדוכאת, הם עשויים לאמץ דפוסי התנהגות לא רגילים, הם עלולים לפלוט קריאות מצוקה אופייניות, שינויים בדרכי הנשימה והלב וכלי דם, וכן הופעת דלקת ושחרורם של הורמוני לחץ.
למרות שבעלי חיים רבים חולקים מנגנונים דומים של זיהוי כאב לאלה של בני אדם: יש להם אזורים במוח המעורבים בעיבוד הכאב, המקבילים לזה של בני האדם, והם מגיבים לכאב בהתנהגויות דומות לאלו של בני האדם שחווים כאב - עדיין מאד קשה להעריך עד כמה למעשה בעלי חיים חווים כאב. לכן החוקרים חלוקים בדעתם, האם תחושת הכאב אצל בעלי החיים מבטאת מצוקה בעלת ממד רגשי או תודעתי כמו בבני האדם או שתחושת הכאב אצל בעלי החיים היא רק תגובה של רפלקסים, כמו למשל, הרפלקס בבני אדם כאשר אצבע נוגעת במשהו חם, היא נסוגה במהירות והנסיגה מתרחשת לפני כל תחושת כאב שהאצבע חוותה בפועל[8].
[1] להרחבה ראה באנצ' הלכתית רפואית בעריכת פרופ' אברהם שטינברג, ירושלים, תשנ"ו-1996, כרך חמישי, ערך "צער בעלי חיים", עמ' 431 ואילך. הערך המקוון באתר המכון ע"ש ד"ר פלק שלזינגר ז"ל לחקר הרפואה ע"פ התורה.
ראה גם מאמר בפרשת ראה "האם יש צער בעלי חיים בפעולת השחיטה".
[2] ראה גם במאמר "אכילת בשר וצמחוניות" בבלוג זה, פרשת ראה.
[3] תוספות בבא קמא טז, ב, ד"ה רבי, ע"פ פירוש ר"ת; שו"ת רדב"ז חלק ה י"ד; שו"ת הרמ"א קיג, ג.
[4] ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Emotion in animals".
ראה גם במאמר "על נפשות זהות- נשמות דומות- האם יש לבעלי חיים רגשות", מאת נדב לוי, כתב העת "חיות וחברה", גיליון 18, אביב 2002, היחידה לחקר יחסי הגומלין בין אנשים לבעלי חיים, אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס. וייז, המחלקה לזואולוגיה.
[5] ראה עוד בויקיפדיה האנגלית בערך "Emotion in animals" בפיסקה "Examples - Dogs". ראה גם מאמר "כשבעלי חיים מתאבלים", מאת ברברה ג' קינג, סיינטיפיק אמריקן ישראל, אוקטובר 2013.
[6] ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Elephant cognition" בפיסקה " Death ritual" (טכס מוות).
[7] ע"פ ויקיפדיה בערך "תחש המשכן".
[8] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערך "Pain in animals". גם לגבי דגים בפרט, יש מחלוקת בין החוקרים האם מרגישים בכאב, ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Pain in fish" (כאב בדגים).
ראה גם במאמר "האם בעלי חיים חשים כאב", ד"ר ענת לונדון, המחלקה לנוירוביולוגיה, מכון ויצמן למדע, אפריל 2015, באתר מכון דוידסון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה