קבר יתרו

 מאת: אורן סעיד

קבר יתרו נמצא בכפר חיטין הקדום ומוזכר ע"י עולי רגל יהודים מימי הביניים.

בפרשתנו אנו קוראים,  שכאשר בני ישראל הגיעו להר סיני אחרי יציאת מצרים הצטרף אליהם יתרו[1] (פרק יח). רש"י מבאר, שיתרו הגיע בעקבות נס קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (יח, א). בהמשך התורה מספרת, שיתרו ראה את העומס שהוטל על משה שתפקד לבדו כשופט, והציע לו לבנות מבנה הירארכי של שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שישפטו את העם. לאחר מכן יתרו שב לארצו[2] (יח, כו).

הרמב"ן  מבאר שיתרו חזר לאחר מכן למשה, ולא עזב את בני ישראל יותר (יח, א). במדרש תנחומא נאמר: "כְּשֶׁבָּא לָאָרֶץ, נָתְנוּ לוֹ דֻּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ" (יתרו ד). חלקת אדמה דשנה ביריחו ניתנה זמנית ליתרו לבניו, עד יום מסירתה לשבט בנימין, בעת חלוקת הארץ לשבטים בתקופת יהושע בן נון (יהושע יח, יב).

קבר יתרו - נבי שועייב.
מתוך ויקיפדיה

קברו של יתרו נמצא בכפר חיטין שליד טבריה. עולי רגל יהודיים מימי הביניים מזכירים את קבר יתרו. באגרת של ר' שמואל בר שמשון, אשר ביקר בכפר חיטין בשנת 1210, מתואר קבר יתרו כך[3]: "משם הלכתי לכפר חטים וראיתי בצד ההר שני קברים, יש אומרים קבר יהושוע ויש אומרים קבר יתרו וקבר צפניה". בשנת 1235 נשלח  ר' יעקב שליח[4] על ידי רבו, רבי יחיאל מפריז, שהיה באותה העת ראש ישיבה, לגייס כספים כשד"ר עבור ישיבתו של רבו. במהלך מסע זה הכין יעקב השליח רשימה של קברי צדיקים בארץ ישראל; וכך הוא מתאר את הקבר בביקורו בארץ[5]: "בכפר חיטים יתרו חותן משה רבינו וצפורה לחיי עולם הבא".

תלמידו של הרמב"ן ביקר את הקבר בשנת 1272 והוא כותב[6]: "משם הלכנו לכפר חיטים. ושם קבור יתרו חותן משה ועליו בניין נאה, ועשו אותו בית תפילה. וראינו שם חלון המערה, שכן דרך הישמעאלים לעשות בית תפלה שלהם קרוב לצדיקים". רבי משה באסולה  שביקר בכפר חיטין במאה ה-16 כותב[7]: "ואחריו כפר חיטיא, ושם קבור יתרו, ובנו עליו הישמעאלים מרגז (=שם גנאי למסגד)". קיימת גם מסורת מהמאה ה-16 ב"אגרת יחוס אבות" משנת 1537, שיתרו קבור בכפר חיטין[8]: "חיטין - היא כפר חיטיא. שם קבור יתרו חותן משה ע"ה".

מסורת זו היא גם מסורת דרוזית וגם מסורת מוסלמית: הערבים קוראים ליתרו שועייב והוא מוזכר מספר פעמים בקוראן, כדמות אשר תפקידה לשכנע את אנשי מדין לשוב בתשובה. ציון קבר זה הוא הקדוש ביותר לדרוזים המתגוררים בהרי הגליל, רמת הגולן והלבנון, ובעונת האביב מתכנסים בני העדה ליד הציון[9].

כפר חיטין[10]

חִיטִין היה כפר ערבי במורדותיו הצפוניים של הר קרני חיטין, ממערב לטבריה, ששכן על שרידי העיירה התלמודית כפר חיטיא. במהלך מלחמת העצמאות עזבוהו תושביו, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה. במקום הוקמו המושבים ארבל וכפר זיתים, והורחב מתחם הקדוש הדרוזי נבי שועייב, ששכן בעבר בתוך שטח הכפר.

היישוב נזכר רבות אצל חז"ל בשם "כפר חיטיא". כך, נזכר רבי יעקב איש כפר חיטייא (תלמוד בבלי חגיגה, ה, ב), ומצוין כי ריש לקיש התגורר במקום‏ (תלמוד ירושלמי, הוריות, פרק ג, הלכה א). חז"ל זיהו את היישוב עם העיר המקראית "הַצִּדִּים", הנזכרת בספר יהושע (יט, לה) בנחלת נפתלי‏ (תלמוד ירושלמי, מגילה, פרק א, הלכה א).

היישוב "כפר חיטיא" זוהה בראשית המאה ה-19 על ידי יהוסף שוורץ עם הכפר חיטין שממערב לטבריה[11], ובחורבה הסמוכה לאתר נתגלו ממצאים המעידים על יישוב יהודי גדול שהתקיים במקום בתקופת המשנה והתלמוד.

בשנת 1936 הוקם בסמוך המושב "כפר חיטים" הקרוי על שם כפר חיטין הקדום הסמוך.

---

[1] לפי דברי התלמוד בבלי במסכת זבחים (דף קטז עמוד א) יתרו התגייר. אמנם יעויין אור החיים (במדבר פרק י פסוק ל) שרוצה לומר שיש בזה מחלוקת תנאים במכילתא אם יתרו התגייר או לא.

[2] בתלמוד בבלי (זבחים קטז, א) נחלקו אמוראים האם סדר התרחשות האירועים הוא כסדר כתיבתם בתורה, ויתרו הגיע לפני מתן תורה, או שמא הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" חל גם במקרה זה, ויתרו הגיע לאחר מתן תורה. רש"י (יח, יג ד"ה ויהי ממחרת) ורבי אברהם אבן עזרא (יח, א), מוכיחים כדעה הסוברת שיתרו הגיע לאחר מתן תורה.

[3] אגרת ר' שמואל בן רבי שמשון, 1211, מובא בספר: "אגרות ארץ ישראל", יערי אברהם, עמ' 80, דפוס קואופרטיבי, "אחדות" בע"מ, תל אביב.

[4] בן המאה ה-13, שימש כשד"ר לגיוס כספים. להרחבה ראה בויקיפדיה בערך "יעקב השליח".

[5] מובא בספר "המעמר -  כרך ג", אברהם משה, עמ' 52-53, ירושלים, שנת תר"פ, דפוס לונץ.

אולם בספר "אוצר מסעות" שפרסם יהודה דוד איזנשטיין, ניו-יורק, תרפ"ז, 1926, עמ' 69-70, כתב שר' יעקב שליח כתב דברים דומים למה שכתב תלמיד הרמב"ן (מובא בהמשך המאמר): "ומשם לכפר חיטין ושם קבור יתרו חותן משה ועליו בנין נאה ועשו אותו הישמעאלים בית תפילה שכן דרך הישמעאלים לעשות מקום תפלה שלהם על קברי הצדיקים".

קבורת צפורה בכפר חיטין נזכרת בסתמיות גם במסעות שמואל בן דוד מקרים (הקראי).

[6]  מסעות אלמוני תלמיד הרמב״ן, 'תוצאות ארץ ישראל' (1291-1270). מובא בספר "מסעות ארץ ישראל " מאת יערי, אברהם, עמ' 92, תל אביב, תש"ו, 1946.

[7]  "ספר המסעות" (1521-1523) לרבי משה באסולה, מובא בספר "מסעות ארץ ישראל " מאת יערי, אברהם, עמ' 143, תל אביב, תש"ו, 1946.

[8] מובא בספר "המעמר -  כרך ג", אברהם משה, עמ' 221, ירושלים, שנת תר"פ, דפוס לונץ.

[9] ראה בספר "מצבות קודש בארץ-ישראל", כרך ב, זאב וילנאי, הוצאת ספרים אחיעבר, 1986, עמ' 69. ראה גם המכלול – האנצ' היהודית בערך "מתחם נבי שועייב".

[10] להרחבה ראה המכלול – האנצ' היהודית בערכים "חיטין" ו-"כפר חיטיא".

[11] בספרו "תבואות הארץ", המתאר את הגאוגרפיה של ארץ ישראל, פרק ג, חלק י, ירושלים, שנת 1845.

© כל הזכויות שמורות למחבר