הגמל - ספינת המדבר

 מאת: אורן סעיד

לגוף גמל ישנן תכונות המקנות לו את היכולת להתמודד בצורה מוצלחת עם בעיות הקיום במדבר, ובפרט עם סכנת ההתייבשות.

אליעזר עבד אברהם לקח עימו עשרה גמלים משל אברהם במסעו לחרן לחפש אשה ליצחק. חרן היא עיר ששכנה במעלה נהר הבַּלִיח' שבטורקיה של ימינו[1]. אליעזר יצא לדרכו עם עשרת הגמלים מבאר שבע לחרן, דרך של כמה מאות קילומטרים.

רש"י[2] מציין שהגמלים היו זמומים (חסומים) על מנת שלא ירעו בשדות אחרים ככל יצור צמחוני אחר. לא היתה בעיה בחסימת פיותיהם של הגמלים, לאורך כל הדרך לחרן,  כיון שתכונות הגמל מתאימות לחיים באזורים מדבריים, והוא מסוגל להחזיק מעמד זמן רב ללא שתייה  וכדלקמן.

הגמל מסוגל לחיות שבועיים בתנאי חום ויובש מבלי לשתות שכן כל שטח גופו מסוגל לאגור כמות עצומה של מים. הגמל מסוגל לתפקד באורח תקין גם לאחר שאיבד בזמן קצר כמות נוזלים השווה לשליש ממשקל גופו (כמות זו שוות ערך לכ-200 ליטרים!). לעומת זאת, כשהאדם מאבד מים במשקל של 10% ממשקלו, גופו קורס, וכשאיבוד המים עולה על- 12% ממשקל גופו, האדם מת. נוסף על כך, האדם זקוק לכמה ימים כדי להשלים בהדרגה את מאגרי המים בגופו, ואילו הגמלים משלימים בשתייה, בתוך דקות אחדות, את כל שאיבדו בהתייבשות ממושכת: לאחר מסע ארוך יכול הגמל לשתות 200 ליטרים[3] של מים במשך 3 דקות בלבד! ובכך לתקן את מאזן המים באופן מיידי[4].

גמלים בנגב.
יוצר חדוה שנדרוביץ
מתוך פיקיוויקי

אם כן, יוצא שרבקה השקתה את הגמלים לאחר המסע לחרן הארוך בכ-2000 ליטר מים[5], שהרי רבקה אמרה: "גם לגמליך אשאב עד אם כִּלּוּ לשתות" (כד, יט).  אמנם, ע"פ המדרש[6], אליעזר עבר את כל הדרך ביום אחד  מכיוון ש-ה' עשה לו נס של   "קפיצת הדרך", ולכן המסע לא היה ארוך כלל, כך שהגמלים לא נזקקו לשתייה מרובה; אך גם להשקות עשרה גמלים כמות רגילה של מים, זו משימה לא קלה, דבר המעיד על מידת החסד שבה ניחנה רבקה.

מספר תכונות נוספות מקנות לגמל, את היכולת להתמודד בצורה מוצלחת עם בעיות הקיום במדבר, ובפרט עם סכנת ההתייבשות:

א. על גבם דבשת או שתיים (תלוי בסוג בגמל: האפריקני הינו חד-דבשתי ואילו האסייתי הינו דו-דבשתי) שבהן אגור שומן ובתקופות מחסור מזון ניזון הגמל משומן זה. שומן יוצר שכבה מבודדת המקשה על פליטת חום, ולכן ריכוז השומן בדבשת מקל על פליטת החום משאר אזורי הגוף אל הסביבה.

ב. רגלי הגמל ארוכות ואת אצבעותיו מחבר עור קשה מאוד היוצר משטח-דריכה רחב ועמיד בפני החום הצורב של החול במדבר.

ג. לשונו עוטה חומר קרני ולכן היא עמידה בפני צמחי המדבר הקוצניים המהווים את מזונו של הגמל.

ד. לגמל גבות עבות וריסים ארוכים המגינים על עיניו מגרגרי החול. מעברי האוזנים חסומים ברשת של שערות והנחיריים נאטמים בשעת הצורך.

ה. הגמלים כורעים ורובצים בקבוצות צפופות, כדי לחשוף לשמש חלק קטן ככל האפשר מגופם. בנוסף, הגמל כורע על ברכיו ויוצר צל מתחת לגופו. כשהוא מתיישב רגליו מכונסות בחלק המוצל מתחת לגופו, וכך הן חשופות פחות לחום שבסביבה.

ו. יתרון נוסף של הגמל טמון במנגנון ויסות החום שלו: אף שהגמל נמנה עם בעלי החיים בעלי חום גוף קבוע, הוא מסוגל להתנהג בתנאי התייבשות, כבעל חיים שחום גופו משתנה עם השינויים בחום הסביבה; טמפרטורת גופו של הגמל עולה מ-34 מעלות בבוקר (כשהמדבר עדיין קריר) ל-42 אחר צהריים כשהמדבר בשיא החום (שינוי של 7 מעלות !). לעומת זאת האדם אינו שורד בתנודות כאלה בטמפרטורת גופו והיא נשמרת בטווח צר שבין 36.5 מעלות ל-37.2 מעלות. כלומר הגמל, בניגוד לאדם, אינו ניזוק מעלייה מסוימת בחום גופו, ולכן מנגנון ההזעה שלו מתחיל לפעול רק משעולה חום גופו בקיצוניות, וגם אז לזמן קצר, כדי שלא יתנדפו מים רבים. 

ז. במצב התייבשות אצל הגמל, קצב הנשימה קטן ועמו קטנים גם קצב חילוף החומרים וכך נמנע איבוד נוזלים רב, הכרוך בתהליכי הנשימה ופירוק המזון.

ח. לגמל מערכת דם מיוחדת: אחד מתפקידיה של מערכת הדם אצל היונקים הוא להעביר חום עודף מתוך הגוף אל שטח הפנים שלו כדי שיתנדף, ובניגוד לאדם, אשר ההתייבשות מלווה אצלו בצמיגות יתירה של הדם, אצל הגמל מתאפשרת העברת החום העודף גם במצב זה. מאפיין נוסף של מערכת הדם של הגמל הוא עמידותם של תאי הדם האדומים. אלה של האדם משנים את צורתם כאשר ריכוז המלח בסביבתם גבוה מריכוז המלחים הרגיל בנוזלי הגוף (מצב שנוצר בזמן התייבשות), או עוברים תהליך של תמס (הרס תאי דם אדומים) בריכוז נמוך ממנו. אצל הגמל, לעומת זאת, הם שומרים על צורתם הסגלגלה ועל יציבותם גם בתמיסות מלח שריכוזיהן גבוהים במיוחד, וגם בכאלה שריכוזיהן נמוכים במיוחד. עמידות זו של תאי הדם בריכוז קיצוני (גבוה או נמוך, כאמור) של מומסים סביבם, אפשרית בגלל צורתם הסגלגלה וכנראה גם בגלל הרכב קרומי התא המאפשר יותר אלסטיות. מאפיין זה מסביר מדוע הגמל יכול לשתות הרבה בזמן קצר בלי שייגרם נזק לתאי הדם שלו: דמו עובר אמנם דילול, אך אינו נגרר לתהליך תמס. יתר על כן, אורך החיים של תאי הדם האדומים, המתקצר אצל האדם בחום, מתארך אצל הגמל דווקא בתנאים אלה. 

---

[1] הכתוב מציין שאליעזר הלך אל עיר נחור: "וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר" (כד, י); רגילים לפרש שהכוונה לחרן. ברם, ממקורות חיצוניים שזמנם ימי האבות, ידוע לנו על עיר וחבל נודע, הנקראים בשם נחור; ומצאנו שהשם נחור נקרא על אחד התילים בסביבת חרן - תל נַחִרִ.  שמות תילים נוספים בסביבות חרן, משמרים זכר לתקופת המקרא: תל תֻרַחִ ותל שׂרֻג. בתל תֻרח נשאר זֵכֶר למשפחת תרח, שבוודאי הייתה מהמשפחות הידועות בסביבה ההיא (ע"פ פירוש דעת מקרא לבראשית כד, י; בראשית יא, לב).

[2] פרק כד פסוק י' ד"ה מגמלי אדוניו.

[3] לגמל שלוש קיבות. קיבת הראשונה (ה- Rumen ) גדולה מאד ובעלת קיבולת של למעלה מ-200 ליטרים. מבנה זה מאפשר לגמל בוגר הנמצא במצב של דהידרציה (איבוד מים) לגמוע תוך זמן קצר עד 200 ליטרים של מים בשעה שהם זמינים.  בנוסף תאי דם האדומים של הגמל, עמידים בריכוז קיצוני של מומסים סביבם (ראה להלן). עובדה זו מסבירה את היכולת של הגמל לשתות כמות גדולה מאוד של מים (200 ליטר) תוך דקות ספורות מבלי שתאי הדם יינזקו.

[4] להרחבה ראה מאמרו של פרופ' ראובן יגיל,  "התאמות הגמל לבית גידול מדברי", אונ' בן גוריון, באר שבע. פורסם בעלון למורי הביולוגיה, גיליון 171, 2005. vמאמר המקוון באתר "המרכז הארצי למורי הביולוגיה".

[5] רבקה השקתה עשרה גמלים, וכל גמל עשוי לשתות כ-200 ליטרים, סה"כ, 2000 ליטרים ( 10 כפול 200).

[6] רש"י בפירושו לפרק כד פסוק מב ד"ה "ואבא היום" מבאר: "היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ".

© כל הזכויות שמורות למחבר