הכעס מידה רעה גם מבחינה רפואית

 מאת: אורן סעיד

חז"ל לימדו אותנו, שכל חכם אם כועס חכמתו מסתלקת הימנו, ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. מחקרים רפואיים מעלים שלכעס השפעות שליליות על גוף האדם.

נאמר בפרשתנו  שמשה רבנו כעס על פקודי החיל על שהחיו את הנשים במלחמה כנגד מדין: "וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה" (לא, יד). בהמשך, בפסוק כא נאמר: "וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה". חז"ל מסבירים שאלעזר הכהן מצווה על הלכות "גיעולי נכרים" [=איסור אכילת מאכלים כשרים, שבושלו בכלים של נכרים, שלא הוכשרו בהכשר הראוי להם לפני השימוש בהם] ולא משה, כי משה רבינו שכח הלכות אלו, מאחר שכעס על פקודי החיל. רש"י מציין את דברי חז"ל [1], שבכל אחד משלושת המקומות שמשה רבינו כעס, בא לכלל טעות: "ויאמר אלעזר הכהן - לפי שבא משה לכלל כעס, בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים, וכן אתה מוצא בשמיני למלואים, שנאמר 'וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר' (ויקרא י, יז), בא לכלל כעס, בא לכלל טעות. וכן בשמעו נא המורים 'וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע' (במדבר כ, יא), על ידי הכעס טעה" (שם). בתלמוד בבלי מסכת פסחים למדים מפרשתנו, שכל אדם שכועס חכמתו מסתלקת ממנו [2]: "ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו; אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ממשה דכתיב (במדבר לא, יד): 'וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל' וכתיב (במדבר לא, כא) :'וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה', מכלל דמשה איעלם מיניה [=נעלמה ממנו ההלכה]" (פסחים סו,ב). 

הרמב"ן באגרתו המפורסמת, ששלח מארץ ישראל לבנו (שנותר בספרד), העוסקת בהדרכות במוסר, ממליץ לא לכעוס: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס, שהיא מדה רעה להחטיא בני אדם; וכן אמרו רבותינו ז"ל: כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר: 'וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ' (קהלת יא, י), ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר 'וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה' (משלי טז, ד)".

חתך של הלב.
כעס גורם למחלות לב.
יוצר: ערן.
מתוך ויקימדיה

במשנה תורה, ספר המדע, הרמב"ם מרחיב בגנות הכעס: "הכעס מדה רעה היא עד למאוד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו. ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור, אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב, יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו, כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס. אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים. ואמרו שכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. ובעלי כעס אין חייהם חיים. לפיכך צוו להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים וזו היא הדרך הטובה" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות פרק ב הלכה ג). הרמב"ם מציין, שלמרות שאסור לכעוס, אבל מותר לאדם להראות עצמו כועס, על מנת להטיל אימה על בני ביתו כדי שיתנהגו כראוי.

עצות להתמודדות עם כעס

הרמב"ן שהובא לעיל, נותן לנו עצה כיצד להימנע מהכעס:  "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס" (שם). הרגל עצמך לדבר תמיד בנחת. שנן לעצמך תמיד: יהיה אשר יהיה, אינני מגביה קולי על שום אדם בכל מצב.

גם הרמב"ם שהובא לעיל, בדבריו נותן לנו עצה להתמודדות עם כעס: "יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו" (שם). כלומר, ישתמש במעטפת החיצונית של מראה הכעס בפניו, רק כדי להבהיר את חומרת המחדל שנעשה כדי שאותם בני אדם יתנהגו כראוי, אבל בליבו פנימה יהיה רגוע ושליו [3].

הכעס מבחינה רפואית

שלמה המלך אמר "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ" (קהלת יא, י). רעת הבשר הנובעת מן הכעס רבה היא, שכן חלק מהסימפטומים הגופניים לכעס הם: פעילות מואצת של הלב והריאות, זרימת דם מוגברת לשרירים הגורמת להגדלתם הפיזית ולהגדלת כוחם הפוטנציאלי, התרחבות כלי דם, קוצר נשימה, דחף לפעולה וחוסר מנוחה, חוסר רצון ויכולת להירדם. כשאדם כועס, הגוף מפריש הורמונים שמעלים את לחץ הדם ואת קצב לב; לכן מי שכועס לעיתים קרובות, הוא בסיכון גבוה יותר ללקות במחלות לב ודם.

מחקרים מראים שהכעס עשוי לגרום למחלות לב ולבעיות בריאותיות נוספות:

"ארגון הלב האמריקאי" (AHA) בביטאונו Circulation פרסם מחקר שטען, כי נטייה לכעס מהווה גורם סיכון למחלת לב כלילית. ד"ר ג'ניס ויליאמס, קרדיולוגית מאוניברסיטת צפון קרוליינה, ארה"ב, עקבה עם חוקרים נוספים, משך שש שנים אחרי 12,986 נחקרים (לבנים ושחורים, נשים וגברים) ומצאה כי נחקרים שאופיינו על סמך מבדקים "בעלי התנהגות רגזנית", היו בסיכון שהיה גבוה פי 2.7 ללקות במחלות לב לעומת בעלי מאפייני כעס מעטים[4].

ד"ר מייקל מילר – מנהל המכון לקרדיולוגיה מונעת באוניברסיטת מרילנד שבבולטימור ציין, כי מחקרים רבים מראים שזעם ועוינות גורמים לתאים המרפדים את כלי הדם לשחרר כימיקלים שמביאים לכיווצם. מחקר כזה שפורסם בנובמבר 2000 בכתב העת של "הקולג' האמריקאי לקרדיולוגיה", נוטה לאשר את הממצא הזה. ד"ר פיטר אנגרר מאוניברסיטת מינכן שבגרמניה גילה כי אנשים בודדים וכעוסים נוטים לפתח מחלות לב. "הוכחנו כי תמיכה חברתית נמוכה, ובמידה מועטה יותר, זעם מוחצן… הם מרכיבים הקשורים להתפתחות מהירה (של מחלות לב) בתוך שנתיים של מעקב", מסר אנגרר[5].

ממסמך שפרסם ד"ר ג'ון שוורצברג, מאוניברסיטת קליפורניה שבברקלי, בהתבסס על מחקרים קודמים, עולה חשש כי כעס כרוני עלול להחליש את המערכת החיסונית, ולגרום לבעיות בריאותיות נוספות. ייתכן שהקשר בין כעס למחלות מתרחש כתוצאה מהרגלים גרועים, שלעיתים מתחזקים עקב תחושות כעס ולחץ, כמו עישון ושתייה, או על ידי הפעלת הורמונים של מתח נפשי[6].

---

[1] מקור דברי רש"י הוא ספרי, במדבר לא, כא. השווה לדברי המדרש, ויקרא רבה, פרשה יג, סימן א, בשלושת המקומות שכעס משה מונים במקום חטא מי מריבה את שבת: " בשבת מנין? שנאמר: "ויותירו אנשים ממנו עד בוקר … ויקצוף עליהם משה" (שמות טז, כ). וכיון שכעס, שכח לומר להם הלכות שבת אמר להם: "הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש לה' מחר" (שם כג) " (שם).

[2] ב"מעם לועז" מבאר ע"פ הגמרא (פסחים סו, ב): "מפני שקצף משה על פקודי החיל, על שהחיו הנקבות, נתעלמו ממנו ההלכות האלו, ובא אלעזר הכהן והודיע להם את הדינים, שכל חכם אם כועס חכמתו מסתלקת הימנו, ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. ואם משה נענש, ולכן נתעלמו ממנו ההלכות, על אחת כמה וכמה לאדם שכועס על דברי הבל של העולם הזה, שעונשו יהיה גדול".

[3] וכמו שרב יהודה עשה עצמו כועס מאוד וקרע את בגדו כאשר בני ביתו התנהגו שלא כשורה. אמנם הוא קרע בגד שממילא כבר היה פגום, או שרק שלף ממנו חוט, באופן שקל היה אח"כ לתקנו. ורב אחא בר יעקב היה שובר כלים כדי להראות עד כמה מעשיהם מכעיסים אותו, ובאמת היו אלו כלים שבורים (שבת קה, ב). להרחבה ראה בספר "פניני הלכה" מאת הרב אליעזר מלמד, ליקוטים ב, ט"ז, ז – מידת הכעס.

[4]  , Circulation  גיליון מרץ 2004, במאמר  “Anger and Hostility Predict the Development of Atrial Fibrillation in Men in the Framingham Offspring Study”.

ראה גם פרשת "כי תבוא" במאמר "תמהון לבב".

[5] מתוך אתר הידען, במאמר "הצחוק בריא ללב", נובמבר 2000.

[6] מתוך אתר הידען, במאמר "האם באמת יש קשר בין כעס למחלות? כנראה שכן", יולי 2005.

© כל הזכויות שמורות למחבר