ארץ גושן ורעמסס

 מאת: אורן סעיד

בני יעקב יורדים למצרים ומתיישבים בארץ גושן. נחלקו המפרשים והחוקרים בזיהוי המקום.

בפרשתנו אנו קוראים על כך שיוסף מתוודע לאחיו, ובעקבות כך יעקב, בניו ובנותיו יורדים למצרים, ומתיישבים בארץ גושן: "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו  אֶל יוֹסֵף  לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה; וַיָּבֹאוּ  אַרְצָה גֹּשֶׁן" (מו, כח). בהמשך הכתוב  מכנה את ארץ גושן בשם ארץ רעמסס:  "וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף, אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו, וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס, כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה" (מז, יא).  רש"י פירש: "רעמסס - מארץ גושן היא" (שם). א"כ הזיהוי של שני המקומות, גושן ורעמסס,  תלוי אחד בשני.

היכן היא ארץ גושן?

הרד"ק נותן לנו את הכיוון הגיאוגרפי הכללי, היכן לחפש את העיר גושן במצרים; הרד"ק על הפסוק "וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה" (מו, כט) מדייק: "מלמד שהיא בעלייה, כלפי ארץ ישראל". התורה הקפידה תמיד לציין נסיעה למצרים בפועל "ירידה" (ראה בראשית כו, ב; מג, כ; מד, כג ועוד) ואילו לכיוון ארץ ישראל משתמשת התורה[1] (עד היום נוהגים אנו כך) בפועל "עלה"  (ראה בראשית מה, כה; נ, ז ועוד). אם כן ארץ גושן נמצאת במצרים, בכיוון ארץ ישראל. אכן רוב החוקרים סבורים שגושן נמצאת בחלק הצפון מזרחי של מצרים.

נחל טומילאת - אחד הזיהויים לארץ גושן.
מתוך Flickr

תרגום השבעים מכנה את ארץ גושן "ארץ גשם הערבי", ומתכוון למחוז העשרים במצרים התחתונה, המכונה 'ערב' [מצרים העתיקה היתה מחולקת לשני ממלכות העליונה (הדרומית) והתחתונה (הצפונית). כל ממלכה היתה מורכבת ממחוזות: 22 מחוזות במצרים התחתונה ו-20 מחוזות במצרים העליונה] . העיר הראשית של המחוז הערבי[2] היתה 'פאגס' – פא הוא סימן היידוע; גס –קיצור של גסם / גשם. גם היום נקראת העיר פאקוס [Faqus], באזור המזרחי של דלתת הנילוס[3].

בהגיע יעקב ובניו למצרים, לארץ גושן, אמר לו יוסף בנו: "וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ" (מה, י), דהיינו התנחלות יחד עם צאן ובקר, המשמשים גם לעבודת האדמה. כמו כן, אומר פרעה ליוסף, שיאמר לאחיו:  "קְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ" (מה, יח), הביטוי "וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ" מרמזת על פרי האדמה. אם כן, מקום מושבם של אחי יוסף, בארץ גושן, צריכה להיות  נחלה המתאימה הן לעבודת האדמה והן למרעה צאן ובקר.

רוב החוקרים מזהים את ארץ גושן עם נחל טומילאת [Wadi Tumilat], הנהר הארוך הראוי לחקלאות, באזור המזרחי של דלתת נילוס. אורכו כ- 48-64 ק"מ ורחבו כ-3 ק"מ[4]. הנחל משתרע ממזרח לזקאזיק,  עד מערבית לאסמאעיליה, ובעיקר חלקו הקרוב אל הנילוס, במשולש שבין הערים א-זאקאזיק, ביליבייס ואבו-חמאד, מזוהה עם ארץ גושן במתוארת במקרא[5]. אדמתו היא פוריה ומתאימה למרעה צאן, כפי שפרעה מצווה את יוסף, "בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ" (בראשית מז, ו). "מֵיטַב הָאָרֶץ", כינוי זה יאה לנחל זה בגלל טיב קרקעותיו, שהן תוצאה של הסחף שנגרף על ידי זרוע הנילוס בגאויותיו והושקע בגדותיו של נחל טומילאת. כמו כן בחבל ארץ זה נמצאו שרידי יישובים עתיקים[6].

מיקומה האסטרטגי של ארץ גושן במזרח הדלתה, בסמיכות לדרך המקשרת את מצרים עם המעצמות ששכנו במזרח, מבהיר את הכתוב "וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שמות א, י).

רס"ג (=רבינו סעדיה גאון, שחי בצעירותו במצרים) מזהה בפירושו לתורה את העיר גושן עם "אלסדיר" (מה, י). "סדיר" היה השם של מבצר והאזור שמסביבו, השוכן כיום במחוז אַ-שַּׁרְקִיַּה בצפון מצרים[7]. הערים העיקריות במחוז הן בירת המחוז א-זאקאזיק וביליבייס[8], הנמצאים בסביבת נחל טומילאת. אם כן, פירוש הרס"ג, מתאים לזיהוי ארץ גושן הנ"ל בסביבת נחל טומילאת. בספר "תבואות הארץ" לרב יהוסף שוורץ מבאר את פירוש הרס"ג[9]: "מתרגם הגאון [=רס"ג] 'אלסדיר'. עד היום בחלק מצרים הגבוה של שפת הנילוס המזרחי עיר 'דיר' וממולה בצד המערבי עיר 'גאשן' רוצה לומר גושן".

יש לציין שארץ גושן מוזכרת מספר פעמים בספר יהושע (י, מא; יא, טז; טו,נא), וקשה לומר שהכוונה לארץ גושן במצרים, שאם כן היה הכתוב מעיר על כך (עיין דעת מקרא, שם).

ארץ רעמסס

כאמור, ארץ רעמסס משמשת כמסורת מקבילה לזו של ארץ גושן. קביעת מקומה של ארץ זו תלויה בזיהוי העיר רעמסס הקרויה במקורות מצריים "פֶר-רעמסס". יש לזהות אותה עם העיר "קַנטיר" [Qantir]– 7 ק"מ צפונית לפאקוס, מקום שנתגלו בו שרידי מבנים ופסלים מתקופת רעמסס[10].  סופר מצרי קדמון מהלל את שפעה ועשרה של פֶר-רעמסס: "חבל ארץ נעים, אין כמוהו... שדותיו מלאים כל טוב... גנותיו רעננות וירוקות... אסמיו מלאים תבואה... זתים, תאנים, שכר, דבש"...(פפירוס אנאסטאסי 3 ב, 1-9). א"כ, יש להעדיף זיהוי זה של העיר רעמסס, השוכנת באזור ארץ גושן, מחוז פאקוס.

יש שזיהו אותה עם העיר טאניס, היא צוען, המזוהה עם "צַאן אל-חַגַר" [San el Hagar], הנמצאת 21 ק"מ צפונית לפאקוס, על אחת מזרועות דלתת הנילוס[11].

בתרגום יונתן מתרגם:    "בארץ רעמסס - בְּאַרְעָא דפִילוּסִין" (בראשית מז, יא),  היא  "פלוסיום", תל אל-פראמא (Tell el-Farama), ממזרח לאגם מנזלה, שהיתה  עיר גדולה וחשובה במזרח מצרים התחתונה, בתקופה הרומית והביזנטית[12].

את ארץ רעמסס הרס"ג מזהה באזור "ארץ עין שמס" (מז, יא), היא עיר השמש, "הליופוליס" [Heliopolis], הנמצאת מזרחית לקהיר, צפונית לקודקוד הדלתא.   גם יוסף בן מתתיהו[13], בהתייחסו לפסוק הנ"ל, מזהה את ארץ רעמסס עם "הליופוליס" [Heliopolis].

---

[1] להרחבה ראה מאמר "ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות", פרשת דברים, בבלוג זה.

[2] גבולותיו של המחוז הערבי, ולאלו מחוזות הוא שייך השתנו בתקופות מסוימות. כך למשל, היוונים איחדו את המחוז העשרים עם המחוז השמיני הסמוך לו במצרים התחתונה וכינו את שני המחוזות ביחד כמחוז הערבי. לכן למרות שרוב שטחו של ואדי טומילאת וכן העיר פאקוס נמצאים למעשה במחוז השמיני, ניתן להחשיבם כנמצאים במחוז הערבי שבירתו גושן.

[3] על פי  Jewish Encyclopedia  בערך " Goshen".

"האנציקלופדיה היהודית" הייתה אנציקלופדיה בשפה האנגלית לנושאי יהדות ועם ישראל שיצאה לאור בשנים 1901–1906 על ידי המו"ל Funk and Wagnalls בניו יורק. באנציקלופדיה ישנם כ-15,000 ערכים ב-12 כרכים, ועד היום היא אחד המקורות המקיפים ביותר למידע בנושאי יהדות ותולדות עם ישראל (ע"פ ויקיפדיה בערך "האנציקלופדיה היהודית ").

ראה גם ב"עולם התנ"ך" – בראשית, פרק מה פסוק י, פירושו של פרופ' אנסון פ.  רייני. יצא לאור ע"י הוצאת דודזון - עתי, 1994.

[4] "From Egypt to Palestine: Through Sinai. The Wilderness and the South Country", Bartlett, Samuel Colcord, NY, 1879, page 129..

[5] ע"פ מאמרו של פרופ' אב. נ. פולק, "ארץ גושן", מחניים, גליון קה, תשכ"ו. המאמר המקוון באתר "דעת".

[6] מנשה הראל, "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן", בית מקרא לד, תמוז תשכ"ח. המאמר המקוון באתר דעת.

[7] “Biblical Repository and Classical Review”, by Edward Robinson, volume second, Plagg & Gould, 1832, page 746.

[8] על פי אנצ' בריטניקה באנגלית בערך "Al-Sharqiyyah".

[9] "תבואות הארץ" - גאוגרפיה של ארץ ישראל,  פרק ה', "תולדות בני נח", בפירושו לפסוק: "ומצרים הוליד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתוחים" (בראשית י, יג). הספר יצא לאור בשנת 1845.

[10] ע"פ אנצ' מקראית בערך "רעמסס". ראה גם

  “The Land that I Will Show You: Essays on the History and Archaeology of the Ancient Near East in Honor of J. Maxwell Miller”, by James Maxwell Miller and J. Andrew Dearman and M. Patrick Graham ,Continuum 2001, pages 267-270.

.

 

[11] ע"פ אנצ' מקראית , שם.

[12] ע"פ אנצ' מקראית, שם.

[13] קדמוניות היהודים ב, ז, ו.

© כל הזכויות שמורות למחבר