על הגרזן

 מאת: אורן סעיד

בשני פסוקים בפרשתנו מוזכר הגרזן ככלי לכריתת עצים. הגרזן הוא כלי החיתוך בעל יכולת החיתוך והביקוע החזקים ביותר מכל הכלים בעלי הלהב.

הגרזן מוזכר פעמיים בכל התורה, ושני המקומות מופיעים  בפרשתנו:

א. "וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר, לַחְטֹב עֵצִים, וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ , וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת"(יט, ה).

ב. כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת (כ, יט).

בשני הפסוקים מוזכר הגרזן ככלי לכריתת עצים. בפסוק הראשון מדובר על מי שהורג בשגגה את חבירו כאשר הוא ביער כורת עצים  בעזרת גרזן ו"וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ "; נחלקו חכמינו בפירוש ביטוי זה [1]: לדעה אחת הכוונה  שהברזל של הגרזן (ראש הגרזן) נפל מהקת שלו, ולדעה השנייה הפירוש הוא שהגרזן השיל חתיכה מן העץ. הרלב"ג מציין, שאם חתיכה מן הברזל של הגרזן נפלה, אזי מדובר באונס, מאחר והדבר אינו מצוי כמו נפילת הברזל מן הקת. הפסוק השני עוסק באיסור כריתת עץ מאכל ע"י גרזן בזמן מלחמה, עת מטילים מצור על עיר האויב.

הגרזן היה אחד מכלי העבודה  השימושיים ביותר במשך אלפי שנים. הגרזן שימש לחיתוך ולביקוע. הגרזן שימש גם לחפירה ולחציבה: ,וְהַבַּיִת, בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה; וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל, לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ"(מלכים א, ו, ז);  "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ"(ישעיה י, טו). הגרזן אף שימש ככלי נשק. במגידו, בתל קסילה, בתל זרור ובאכזיב נמצאו גרזנים כפולים – גרזן בעל להב כפול -  ששימשו ככלי נשק [2].

בתנ"ך ובלשון חז"ל הגרזן נקרא גם 'קרדום':  "וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים"(שופטים ט, מח); "וּ בְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ, כְּחֹטְבֵי עֵצִים (ירמיה מו, כב). הקרדום, בתקופה הרומית, היה בעל משמעות טקסית חשובה ומילא תפקיד בפולחנים פגניים. התוכן הפולחני של הקרדום בא לידי ביטוי למשל, בהקדשת קרדומות לכבוד אלוהויות פגניות,  כפי שמשתמע ממקורות ארכאולוגיים וספרותיים רומיים; וכן כפי שמופיע בתוספתא נידה: "מעשה בתינוק אחד שהקדיש קרדומו לשמים, והביאו אביו לפני רבי עקיבא והיה רבי עקיבא בודקו אמר לו בני למי הקדשת, שמא לחמה ולבנה ולכוכבים ולמזלות שהן יפין, אמר לו: לא הקדשתי אלא למי שהברזל שלו, ברוך הוא; אמר רבי עקיבא בדוק זה ומתוקן" (נידה ה, ז). האב חשש שמא בנו עבד עבודה זרה, מאחר שהקדיש את קרדומו לשמים, ורק בדיעבד נמצא "בדוק ומתוקן". נראה כי הנכרים הקדישו קרדומות לאלילים כדי להעניק להם את הכוח הטמון בקרדום [3].

הגרזן מורכב משני חלקים: ראש - גוש מחומר קשה, שמבצע את החיתוך או הביקוע,  וידית – העשויה מעץ ומחוברת לראש של הגרזן. החומר ממנו היו עושים את הראש הגרזן היה: אבן, ברונזה, נחושת או ברזל. בפסוק הנ"ל בו נאמר: "וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ" – הכוונה לחומר קשה ולאו דווקא לברזל [4] (ידוע שבתנ"ך ברזל הוא כינוי לחומר קשה).

בספר מלכים (ב, ו, א-ז) מוזכר נס הצפת הגרזן על ידי אלישע הנביא. במהלך חטיבת העצים, לצורך בניית מגורים, נפל גרזנו של אחד מבני הנביאים לנהר הירדן. אותו בן נביאים הביע את צערו בפני אלישע על כך שגרזנו, שהיה שאול, נפל ואין לו את האמצעים הכספיים לפצות על הגרזן השאול. אלישע לוקח חתיכת עץ וזורק למקום בו נפל הגרזן ובנס, צף הגרזן: "וַיִּקְצָב עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל" (שם, פסוק ו). בפירוש "מצודת דוד", מבואר שמדובר בגרזן: "ואת הברזל - הקורה נפלה אל המים ועם הברזל -  הוא הגרזן" (שם, פסוק ה). לדעת הרד"ק קציבת העץ והשלכתו למים נועדו להתקין ל"ברזל" – ראש הגרזן, עוד בהיותו במים, ידית חדשה, במקום הידית שנפלה [5]: "ויקצב עץ - להיותו יד הברזל שנפל. ונכנס העץ בנקב הברזל" (שם, פסוק ו).

הגרזן הוא כלי החיתוך בעל יכולת החיתוך והביקוע החזקים ביותר מכל הכלים בעלי הלהב. הסיבה לכך היא עיצוב ראש הגרזן. ראש הגרזן הוא גוש מתכת כבד שמסתיים בלהב שהולך ונהיה צר ככל שמתרחקים מבסיס הגוש. קצה הלהב (שמבצע את החיתוך/ביקוע) הוא צר יחסית ולכן הכוח הרב שנצבר, עקב משקל כל הגוש, מופעל על שטח פנים קטן מאוד וכתוצאה מכך הגרזן מפעיל לחץ רב, שמרבית החומרים דאז (בשר ועצמות, עץ ואף לוח מתכת דק) לא יכלו לעמוד בו[6].

הידית של הגרזן, הורכבה לראש הגרזן בשיטות שונות[7]:

1. בראש הגרזן היה חריץ המקיף את גופו (360 מעלות). את ידית העץ היו חורצים ומעצבים בצורה המתאימה לחריץ שבראש הגרזן. פעמים שבנוסף, היו מהדקים את הידית לראש הגרזן בעזרת רצועות עור. טכניקה זו היתה בשימוש בעיקר בגרזני-אבן[8].

2. ראש הגרזן עוצב כטריז, דמוי משולש, כאשר עליו היתה מעין תושבת אליה הורכבה הידית.

3. בגוף ראש הגרזן עוצב חור, אליו הורכבה הידית. בצורה זו, הידית הודקה בחוזקה אל ראש הגרזן מבלי אפשרות להסתובב. טכניקה זו היא הרווחת עד היום.

 

---

[1] תלמוד בבלי מסכת מכות, דף ז עמוד ב.

[2] "מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא", כרך 4, האוניברסיטה הפתוחה בישראל, 1989, עמוד 64.

[3] על פי מאמרו של עמנואל פרידהיים, "הקדשת קרדום לעבודה זרה", קתדרה, 95 (ניסן תש"ס), עמ' 25-36, אוניברסיטת בר אילן.

[1] ראה למשל רמב"ן ותרגום ירושלמי על הפסוק "ארץ אשר אבניה ברזל" (דברים ח, ט) שפירשו שמדובר על אבנים חזקות כברזל.להרחבה ראה במאמר ברזל ונחושת בארץ ישראל.

[5] להרחבה על נס זה, ראה בפרשת בשלח במאמר "חוק ארכימדס וארון יוסף"

[6] ע"פ ויקיפדיה בערך "גרזן".

[3] ע"פ Ancient Northern European Axes , Gränsfors, Bruks.

[8] ויש להבדיל בין "גרזן-אבן" – שהיתה מחוברת לו ידית, כאמור לבין "גרזן-יד" (handaxe) או "אבן יד" – אבן מסותתת בעלת חוד, שהמשתמש החזיק אותה בכף ידו ותפקידה היה ככל הנראה כמכשיר רב-שימושי לחיתוך וניפוץ. להרחבה ראה בויקיפדיה בערך "אבן יד".

© כל הזכויות שמורות למחבר