תורה ומדע: ויחי

‏הצגת רשומות עם תוויות ויחי. הצג את כל הרשומות

אילה שלוחה והצבי

מאת: אורן סעיד

חלק מפרשני המקרא בני אירופה החליפו בין הצבי לאייל, משום שהצבי (Gazella) לא חי באירופה ומשום כך לא הכירוהו.

יעקב אבינו מברך את בניו לפני מותו. את נפתלי הוא מברך כך: "נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה, הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר" (בראשית מט, כא). רש"י מפרש ע"פ המדרש, שנפתלי נמשל לאיילה הממהרת לרוץ – כך חלקו של נפתלי בארץ ישראל, בקעת גינוסר, תמהר להבשיל את פירותיה: "זו בקעת גינוסר שהיא קלה לבשל פירותיה, כאיילה זו שהיא קלה לרוץ איילה שלוחה איילה משולחת לרוץ" (שם). בקעת גינוסר הינה בקעה הנמצאת באזור הגליל העליון המזרחי, צפונית-מערבית לכנרת[1].

הרשב"ם מבאר, שיעקב בירך את שבט נפתלי, שאנשיו יהיו גיבורים וינצחו במלחמה, ויהיו קלים ומהירים כמו איילים לבשר על הניצחון במלחמה: " אַיָּלָה שְׁלֻחָה - גיבורים קלים כאיילות, כדכתיב 'וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר' (דברי הימים א, יב , ט); הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר - בשובם מן המלחמה, ממהרים מתוך קלותם לבשר בשורות משופרות של ניצחון המלחמה, וכדכתיב: 'זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה' (שופטים ה , יח) - כדרך הצבאים, הרצים על מרומי הרים" (שם).

סמל הדואר איילה שלוחה, המופיע בדגל.
יוצר: Meronim
מתוך ויקימדיה

כבר מביאור הרשב"ם, ניכר שיש בלבול בין האייל לצבי, שהרי הפסוק מדבר על איילה שלוחה והרשב"ם פעם מתייחס לאייל ופעם לצבי. חלק מפרשני המקרא בני אירופה החליפו בין הצבי לאייל, משום שהצבי (Gazella) לא חי באירופה ומשום כך לא הכירוהו. עובדה זה עולה מדברי רש"י: 'והרי צבי דאין [קרניו] מפוצלות - לא ידענא מאי קאמר, דהא ודאי מפוצלות הן! ונראה בעיני שמה שאנו קורין צבי לא היו הם קורין צבי, אלא אותן הנקראים שטיינבו"ק וקרנים שלהן אינן מפוצלין' (חולין נט, ב). רש"י מתפלא על דברי הגמרא, האומרת שקרני הצבי לא מפוצלות בעוד שרש"י טוען שבמציאות קרני הצבי מפוצלות; ברם, כיום אנו יודעים שקרני הצבי אכן לא מפוצלות (כדברי הגמרא) ודברי רש"י מתייחסים לאייל (Deer) שקרניו מפוצלות!

ברוב המינים לשני הזוויגים של הצבי קרניים נבובות, קבועות שאינן מתפצלות, שתהליך גדילתם נמשך לאורך השנים ללא הפסקה. ברוב בני משפחת האייליים (Cervidae) בולטים הזכרים בקרניהם המתפצלות, הנושרות וצומחות מחדש בכל שנה[2]. תהליך גדילת הקרניים נמשך לאורך כל חייהם.

הביטוי "הניח מעותיו על קרן הצבי", שפירושו איבד את מעותיו, מקורו במשנה במסכת כתובות: "אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: יָפֶה אָמַר חָנָן: הִנִּיחַ מָעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי" (פרק יג, משנה ב). מדוע המניח את מעותיו על קרן הצבי, איבד את מעותיו? אחד הפירושים לכך מובא בפירוש "תוספות יום טוב": "ושמעתי שטבע הצבי להפיל קרנותיו לזמן ידוע ושמא יפילם באחת הגאיות או הפחתים ולא ימצאו" (שם). כרוב ראשוני אירופה, גם הפירוש המובא בתוספות יום טוב, סבור שה"צבי" הוא האייל (Deer). הצבי לא משיר את קרנו, שהרי היא קבועה וחלק ממנו. לעומת זאת, האיילים משירים את קרניהם במקומות שבדרך כלל האדם לא מגיע אליהם[3].

בשולחן ערוך בהלכות טריפות מובאת ההלכה הבאה: "יש מיני עופות שאין להם מרה, כמו תורים ובני יונה, ואין לאוסרן כיון שכל המין כך. והצבי אין לו מרה בכבד, אבל יש לו למטה סמוך לזנבו" (יורה דעה, סימן מב סעיף ח). אך לצבי (Gazella) יש כיס מרה! אין ספק שבאומרו 'צבי' נתכוון מרן רבי יוסף קארו לאייל (Deer), כמסורת הזיהוי הנקוטה בקרב פרשנים בני אירופה, שכן בדיקת המציאות הזואולוגית בימינו מורה על חסרונו של כיס המרה אצל כל בני משפחת האייליים[4] (Cervidae).

סמל הדואר

סמל הדואר הישראלי, איילה דוהרת, לקוח מן המקורות: "אַיָּלָה שְׁלֻחָה", המסמלת את המהירות, כפי שמובא בברכת יעקב לבניו (בראשית מט, יא). איילה זו מופיעה בבול שהוצא במיוחד לציון קבלת ישראל לאיגוד הדואר הבינלאומי, בשנת 1950. יש שחשבו שמדובר בצבי, אך בסמל רואים ציור של קרניים מסועפות, המתאים כאמור, רק לאייל ולא לצבי[5].

[1] להרחבה על בקעת גינוסר, ראה באנצ' יהודית בערך "בקעת גינוסר" באתר "דעת".

[2] למעט אייל הצפון שגם נקבותיו מקרינות, ואייל המושק שאצלו גם הזכר וגם הנקבה חסרי קרניים.

[3] "זיהוי האיל, הצבי והיחמור", זהר עמר, על אתר: בטאון לעניני ארץ ישראל במקורות, גליון 15, אדר תשס"ט. המאמר המקוון באתר דעת, מכללת הרצוג.

להרחבה ראה גם במאמר "הניח מעותיו על קרן הצבי – צבי", ד"ר משה רענן, פורטל הדף יומי כתובות קז, א.

[4] על פי מאמרו של פרופ' זהר עמר "ה'מרה' – אמצעי להבחנה בין צבי לאייל", בכתב העת המעיין, גיליון טבת תשס"ט, הוצאת מוסד יצחק ברויאר – ישיבת שעלבים.

[5] "הדואר בראי הזמן - דואר ישראל", אתר דואר ישראל.

הקשת החזקה של יוסף

תוויות: ויחי, ראליה מקראית

מאת: אורן סעיד

על פי הרשב"ם, יוסף השתמש בקשת מוצלבת או אופקית על מנת להתגבר על המיצרים שזרקו עליו חיצים.

בברכתו של יעקב אבינו ליוסף נאמר: "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (מט, כד). ה"תרגום יונתן" מבאר שהברכה "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו" מתייחסת לעמידתו של יוסף הצדיק בניסיון עם אשת פוטיפר[1] ואילו ה"תרגום אונקלוס", מבאר שהברכה מתייחסת לחלומות יוסף שנתקיימו.

הרשב"ם מבאר, שיוסף היה איש חזק, היכול למשוך בקשת חזקה, הדורשת מאמץ רב על מנת למותחה, ולכן יוסף יכל להתגבר באמצעות הקשת החזקה שלו על המיצרים, שזרקו עליו חיצים ולמלוך עליהם: "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ - הקשת החזק שקורין 'ארבלטרא', מושיבין אותו על עץ איתן וחזק שקורין 'פורקא' (=מקל חזק[2]) והמושך בקשת ההוא אם הוא אדם חזק מאד, מושך את חבל הקשת בזרועיו ונכפפין זרועיו עד גופו ויורה החץ למרחוק; ואם הוא חלש אינו יכול למשוך החבל; וכן פירוש המקראות, מצרים ירו בו חצים ונתנוהו בבית הסוהר, וענו בכבל רגלו - והוא יצא ומלך עליהם, כי קשת שלו היה חזק ואיתן משלהם ואסרם, כדכתיב: 'לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ' (תהלים קה, כב); וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו - נכפפו זרועיו במושכו חבל הקשת וזרק חיציו עליהם, כי איש חזק היה למשוך איתן הקשת שקורין 'פורקא' "(שם).

קשת מוצלבת מהתקופה הרומית.
מתוך ויקימדיה

הרשב"ם מתאר כאן סוג של קשת הקרויה: הקשת המוצלבת או קשת אופקית או רובה קשת (באנגלית crossbow, בשפות אחרות וריאציות של (arbalest. הקשת המוצלבת היא מתקן ירי קליעים המורכב מקשת המותקנת בצורה אופקית על ידית עץ, שבה שחרור המיתר נעשה על ידי לחיצה על ההדק.

ככל הנראה הומצאה במקור הקשת המוצלבת בסין, ברבע השני של האלף הראשון לפני הספירה. ייתכן שממציאה שאבו השראה מהבליסטרה - כלי נשק קדום, הדומה במבנהו לקשת אופקית גדולת מימדים, עשוי עץ וגידים, ששימש להטלת חצים גדולים ואבני בליסטרה[3].

הקשת המוצלבת נראית כקשת המונחת במאוזן על מוט עץ, בהצלבה. כמו בקשת רגילה, בין שני קצוות הקשת המוצלבת מתוח מיתר שיכול להיות עשוי מחומרים שונים. הקָשַת צריך למתוח את המיתר עד שהוא נתפס בשתי בליטות; בפעולה זו, זרועות ידיו של הקָשַת נכפפות לכיוון גופו – כפי שפירש הרשב"ם לעיל את הפסוק "וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו" (שם). בגרסאות קדומות של קשת זו – היה צריך להפעיל כוח רב במתיחת המיתר – כפי שמתאר הרשב"ם. ברבים מסוגי הקשת המוצלבת, דריכת המיתר נעשית על ידי מנגנון מכני (לרוב גלגלת או ידיות סיבוב), דבר המאפשר גם לקשתים חלשים פיזית לירות ברובה הקשת. חסרון הדריכה המכנית, הוא פרק הזמן הארוך הדרוש לה, דבר המוריד את קצב האש.

בקשת רגילה, לאחר מתיחת המיתר, על הקָשַת להחזיק את הקשת באותה צורה, על מנת לכוון את החץ, עד שהוא משחרר את המיתר מהאצבעות המותחות אותו. לעומת זאת, בקשת המוצלבת, ישנו מנגנון נעילה כדי לשמור על המשיכה, ואז על הקָשַת לשחרר את המיתר באמצעות לחיצה על ההדק, דבר המאפשר להשיג דיוק טוב יותר. כמו כן, מרחק ועוצמת הירייה של הקשת המוצלבת גדולים משל קשת רגילה.

ישנה גם קשת מוצלבת כבדה - שעשויה מחומרים כבדים, בעלת משקל רב. באמצעותה, ניתן היה בקלות להרוג אדם בלתי משוריין עד מרחק של כ-200 מטרים, ולחדור שריון עד טווח של כ-50 מטרים[4].

הרשב"ם פירש את הביטוי "בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ" בברכת יעקב ליוסף, כפשוטו, קשת חזקה, כלומר, קשת מוצלבת הבנויה מעץ חזק, הדורשת מאמץ רב על מנת למותחה, ע"י קָשַת חזק פיזית כיוסף. הקשת המוצלבת הגיעה לאירופה בתחילת ימי הביניים (מאה ה-5 לספירה). הרשב"ם, שחי במאה ה-12 (1080-1160 בערך) בצרפת, הכיר את הקשת המוצלבת ואת היכולות המיוחדות שלה לעומת חץ וקשת רגילים.

המסמכים הקדומים ביותר שהזכירו קשת מוצלבת, היו טקסטים סיניים מהמאות 3-4 לפני הספירה[5]. למעשה, לפי פירוש זה, האזכור הכתוב הראשון לקשת המוצלבת, הוא בברכת יעקב ליוסף בביטוי "בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ".

[1] ראה גם בתלמוד בבלי מסכת סוטה (לו, ב).

[2] השווה פירוש הרשב"ם בבבא בתרא צט, ב ד"ה לינקוט פזרא.

[3] להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "בליסטרה".

[4] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "קשת מוצלבת".

[5] מבחינת עדויות ארכיאולוגיות, בסין נמצאו מנעולי קשת העשויים מברונזה יצוקה המתוארכים לסביבות שנת 650 לפני הספירה. להרחבה ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "crossbow" (=קשת מוצלבת).