דבש תמרים וארץ ישראל

 מאת: אורן סעיד

לפי מסורת חז"ל 'דבש' שנמנה בין שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל - מתייחס ל'תמר'. לגבי דבש שבכתוב "ארץ זבת חלב ודבש" יש החולקים וסבורים שמדובר בדבש דבורים.

פרשתנו פותחת במצוות ביכורים אשר בני ישראל התחייבו לקיימה לאחר כיבוש וחלוקת הארץ: "וְהָיָה, כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ...  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ... " (כו, א-ב).  רש"י מבאר בד"ה "מראשית" שהאות מ"ם במילה "מראשית" באה למעט ולומר, שביכורים מביאים רק מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל: "ולא כל ראשית שאין כל הפירות חייבין בביכורים אלא שבעה מינים בלבד; נאמר כאן 'אֶרֶץ' ['אַרְצְךָ'] ונאמר להלן 'אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה...', מה להלן משבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל שהן שבעה מינים". רש"י מוסיף ומבאר (ע"פ מסכת ברכות לט, ב) מהו הדבש המוזכר בפסוק "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח, ח): "ודבש - הוא דבש תמרים" (שם).

"ודבש" – דבש תמרים או דבש דבורים?

בפרשתנו מופיע הביטוי "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (כו, ט) המופיע בעוד 15 מקומות אחרים בתורה ו-4 פעמים בשאר ספרי התנ"ך. בדברים (ח, ח) אנו קוראים על שבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ". מהו הדבש המוזכר בשני הכתובים? האם הכוונה לדבש דבורים או למשהו אחר?

דבש שבפסוק על שבעת המינים

עץ תמר עמוס בפרי.
צילום משנת 1964, ישראל.
מתוך ויקימדיה

לפי מסורת חז"ל 'דבש' שנמנה בין שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל - מתייחס ל'תמר':

בספרי דברים (פיסקא רצז) נאמר: "ודבש - זה דבש תמרים"; וכן תרגם יונתן "אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ": - "אֲרַע דְּמִן זֵיתָהָא עַבְדִין מְשַׁח (=עושים שמן) וּמִן תוּמְרַיָיהָא עַבְדִין דְּבָשׁ (=ומן התמרים עושים דבש)" (שם). הפוסקים קבעו את ההלכה[1] באופן חד-משמעי, כדעת מסורת חז"ל המזהה את הדבש שברשימת שבעת המינים עם התמרים או עם דבשם, ולפיכך לאחר אכילתם יש לברך ברכת 'מעין שלוש'. אם כן, מוסכם ש"דבש" האמור לגבי שבעת המינים הוא דבש תמרים. כמו כן נקבע "אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינים, לא מתמרים שבהרים" (כי אם שבעמקים; ביכורים פרק א, משנה ג). אפשר שבכוונה לא שנה הכתוב 'תמר', שהרי תמרים יש גם במצרים בשפע, אלא שהם קשים ויבשים, בעוד שתמרי ארץ ישראל הם עסיסיים ומלאים דבש, וכפי שפירש הרשב"ם "גפן ותאנה ורמון וגו' ודבש תמרים, שהם מתוקים[2]" (דברים ח, ח).

אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ

בדיון על "ארץ זבת חלב ודבש" שבפרשתנו, בפרשת בכורים, נאמר בירושלמי (ביכורים פרק א, הלכה ג): "ודבש - אלו תמרים". ושואל התלמוד: "יכול דבש ממש"? על כך משיב ר' תנחומא, שהכתוב אומר שהביאו לבית ה' מעשרות: "רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ" (דברי הימים ב, לא, ה'); ואם נאמר שהכוונה לדבש ממש, קיים הקושי: "ודבש חייב במעשרות"? - הרי שהכוונה לתמרים[3]. לכתוב הנ"ל בדברי הימים מתייחס האבן עזרא, בפרשו את הכתוב: "כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה ל-ה' " (ויקרא ב, יא). הוא מפרש: "שאור - דבר המחמיץ, גם כן הדבש. ורבים אמרו שפירושו דבש תמרים. וכן כל 'ארץ זבת חלב ודבש', ויש להם כדמות ראיה בספר עזרא" (הכוונה לכתוב בדברי הימים, שלפי חז"ל עזרא כתבם). לעומת זאת רש"י פירש 'דבש' שבכתוב האחרון: "כל מתיקת פרי קרוי דבש"; וכן פירש רש"י ש'דבש' של שבעת המינים הוא התמר, וכך פירש במסכת ברכות (לז, א) ד"ה כותבות: "הם תמרים, הוא דבש האמור בשבעת המינין, שהדבש זב מן התמרים".

פרופ' יהודה פליקס כותב, שבסיכום הדברים לגבי דבש שבכתוב "זבת חלב ודבש" שבתנ"ך, יש לומר[4] שהמקראות וודאי לא נתכוונו לשפע של דבש דבורים, קרוב לוודאי שבתקופת המקרא עדיין לא גידלו בארץ בקנה מידה ראוי לשמו את הדבש, מקורו של הדבש היה בעיקר בדבורי בר, המתרבות באזורים עזובים, ואינן כלל סימן ברכה. כל אותם מקראות על "זבת חלב ודבש" מדברים בשבח אדמתה ויישובה של ארץ ישראל, וכוונתם לפירותיה המתוקים והעסיסיים. דבש שנמנה בין שבעת המינים מתייחס לתמר, שממנו היו מכינים דבש.

עם זאת, יש לציין את דעת רבי עקיבא, החולק והסבור, ש"דבש" שבכתוב "זבת חלב ודבש" שבתנ"ך, הוא דבש דבורים המצוי באופן טבעי ביערות ארץ ישראל: "ארץ זבת חלב ודבש... דבש  - זה דבש היערות וכן הוא אומר וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ (שמואל א,  יד, כו)" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, פרשת בא, פרק יג פסוק ה). ככל הנראה, דבריו של רבי עקיבא נאמרו על רקע התפשטות גידול הדבורים בתקופת המשנה. משפשט ענף זה בכלכלת ארץ ישראל, החל המונח 'דבש' להשתרש בלשון העם בהוראה של דבש דבורים[5]; וכך שנינו: "הנודר... מן הדבש מותר בדבש תמרים" (נדרים פרק ו, משנה ט).

לטענה, שבתקופת המקרא לא גידלו דבורים לייצור דבש, בקנה מידה משמעותי, מציין ד"ר יצחק מייטליס, שבחפירות שנעשו בתל רחוב, יישוב גדול מתקופת המקרא המצוי בעמק בית שאן, התגלתה מערכת ענקית של כוורות לגידול דבורים ולרדיית דבש, המתוארכת לימי שלמה או לימי ירבעם בן נבט. על פי שרידי הרגליים והכנפיים, של שרידי הדבורים וחלות דבש שהתגלו בכוורות, התברר שדבורים מסוג זה אינן נמצאות בארץ כלל אלא רק בטורקיה. הדבורה הטורקית רגועה יותר מהדבורה הארץ־ישראלית, ומפיקה פי 5 עד 8 דבש מהדבורה המקומית, המכונה במחקר 'הדבורה הסורית'. כיוון שמדובר במין דבורה רגוע, מובן כיצד גידלו אותו בתוך העיר עצמה.  גילוי זה מלמד על יבוא דבורים מטורקיה בתקופת המלוכה, או לחילופין על תפוצה רחבה יותר של מין זה באותן תקופות, שהגיעה אף לארץ ישראל[6].


[1] ראה שלחן ערוך אורח חיים, סימן רח סעיף א.

[2] וכמו שנאמר בספרי דברים (פיסקא לז) על הכתוב "ארץ זבת חלב ודבש": "פירות ארץ ישראל קלים לאכול מכל הארצות. או 'קלים' - לא יהיו שמנים? תלמוד לומר 'ארץ זבת חלב ודבש' - שמנים כחלב ומתוקים כדבש".

[3] לגבי דבש תמרים נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע במשנה, שרבי אליעזר סבור שחייב במעשרות ולפי ר' יהושע פטור (תרומות יא, ב).

[4] מתוך: עצי פרי למיניהם, צמחי התנ"ך וחז"ל מאת יהודה פליקס, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1997, עמ' 113-130.  ראה גם "טבע וארץ בתנ"ך - פרקים באקולוגיה מקראית", מאת יהודה פליקס, ירושלים תשנ"ב, עמ' 76-81.

[5] להרחבה ראה מאמרו של אברהם אופיר שמש "ארץ זית שמן ודבש: תמרים, דבש תמרים או מוצר אחר?", בכתב העת "על-אתר" - ביטאון לענייני ארץ ישראל במקורות, גיליון י, עמ' 97-109,  אלול תשס"ב, הוצאת תבונות, מכללת הרצוג.

[6] מתוך ספרו של יצחק מייטליס "פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע", בקטע העוסק "באיזה דבש נתברכה ארץ ישראל - דבש תמרים או דבש דבורים?" הוצאת מגיד,ירושלים, 2014.


© כל הזכויות שמורות למחבר

תגובה 1:

  1. דבש וחלב תחת לשונך - כל מאמר שלך מחכים ומשמח לב. המשך להחכימנו!!!

    השבמחק

UA-41653976-1