מאת: אורן סעיד
מעבר בני ישראל את נחל זרד מסמן את סוף תקופת הנדודים במדבר. נחלקו החוקרים בזיהוי נחל זה.
בדרך נחל זָרֶד נכנסו בני ישראל לעבר הירדן מזרחה, ועל כן מסמן מעבר הנחל את סוף תקופת הנדודים במדבר, כמוזכר בפרשתנו: "עַתָּה, קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד; וַנַּעֲבֹר אֶת נַחַל זָרֶד; וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד, שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה, שָׁנָה..." (ב, יג-יד). נחל זרד נזכר לראשונה בתנ"ך, בספר במדבר, בתיאור הגעתם של בני ישראל לתחום מואב: "וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ; מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד; מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי" (כא, יא-יג). לפי המקרא עברו אפוא בני ישראל במזרח מואב, עד הגיעם לנחל ארנון, שהיווה גבול האמורי. נחל זרד היה התחנה האחרונה במסעם של בני ישראל טרם הגיעם לתחום האמורי בעבר הירדן, שאותו הורשו לרשת.
האבן עזרא מבאר ש"נחל זרד" זהה עם "דִיבֹן גָּד" הנזכר במסעי בני ישראל (במדבר לג, מה): "ויחנו בנחל זרד - במקום אחר יקרא דיבון גד" (במדבר כא, יב). כך גם פירשו הגר"א (יהושע פרק טו) והמלב"ים (במדבר כא, יב).
|
|
מפל הגיר בוואדי חסא, אשר זוהה בידי מספר חוקרים עם נחל זרד המקראי. יוצר: Kerem bm מתוך ויקימדיה |
לפי תרגום יונתן נגזר השם זרד מן זרדים[1], והנחל נקרא כך על שם העשבים המרובים שבמימיו, ומטעם זה הריהו מתרגם: "בנחל זרד - בְּנַחְלָא דְמִירְבֵּי (שמגדל) חִילְפֵי וְגַלִי וְסִיגְלֵי [=מיני עשבים]" (במדבר כא, יב); וכן מבאר המלבי"ם: "ויחנו בנחל זרד - ...ובתרגום יונתן: 'וּשְׁרוֹ בְּנַחְלָא דְמִירְבֵּי חִילְפֵי וְגַלִי וְסִיגְלֵי', מפרש זרד לשון זרדים והוא מיני עשבים כמו דאיתא בסוכה" (שם).
הזיהוי המקובל – ואדי אל חסה
הזיהוי המקובל לנחל זרד הוא עם ואדי אל חסא, שראשיתו בגיא עמוק ברכס ההרים שבגבול אדום ומואב המשתפך אל ים המלח בחלקו הדרומי מזרחי. לפיכך, בתקופה המודרנית כונה ואדי חסה בשם העברי נחל זרד. תומכי זיהוי זה מסבירים את הפסוקים בספר במדבר ככוללים באזור ממזרח למואב גם את האזור מדרום מזרח, וכך הפסוקים תואמים את הזיהוי עם נחל זרד.
תמיכה בזיהוי זה נמצאה במפת מידבא - מפת הפסיפס היוונית המפורסמת מן המאה השישית לספירת הנוצרים, שהיא המפה הקדומה ביותר של ארץ ישראל הידועה לנו - בה מופיע כיתוב הדומה לשם זרד ליד נחל הנשפך לים המלח ממזרח.
ואדי נחי'לה או ואדי טרפויה
החוקר יואל אליצור סבור[2], כי בהתאם לתיאור התורה, נחל זרד עובר ממזרח לארץ מואב, קרוב לנחל ארנון. אפשרות אחת, שנחל זרד מזוהה עם ואדי נחי'לה - נחל זורם העובר במזרחה של ארץ מואב מדרום לצפון ונשפך לארנון מתחת לערוער. הצעה אפשרית אחרת היא ואדי טרפויה, נחל אכזב ארוך, הנשפך לואדי נח'ילה; אפשרות זאת נתמכת בתרגום יונתן בפרשתנו, המתרגם "נחל זרד - נַחַל טַרְוַויָא" (דברים, שם). לגבי הכיתוב במפת מידבא, הוא סבור, כי לא נכתב שם זרד בלטינית אלא ישנו שם בלבול בין אלפא לדלתא.
נחל זרד נזכר ב"ברייתא דתחומין" (הברייתא של התחומים) - ברייתא הנזכרת במקורות חז"ל[3], המגדירה את גבולות ארץ ישראל לפי תחום עולי בבל – כאחד האתרים בגבול הדרומי של ארץ ישראל. לפי מקור זה, נחל זרד משמש כקו גבול בין ארץ-ישראל לבין חוץ-לארץ. מואב המקראית, מדרום לארנון, היא כולה חוץ-לארץ, ולכן נחל זרד שב"ברייתא דתחומין" אינו יכול לעבור בתוכה. לפיכך נחל זרד, צריך להיות בגבולה הצפוני של מואב, כחלק ממערכת היובלים המזרחיים של נחל ארנון[4].
[1] ע"פ אנצ' יהודית דעת, מכללת הרצוג – גוש עציון, בערך "נחל זרד".
[2] בספרו " מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא", הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 319-327.
[3] בתוספתא (שביעית ד,ה, דמאי א,ד), בתלמוד הירושלמי מסכת שביעית, פרק ו, הלכה א, תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק ב, הלכה א, בספרי (עקב פיסקא נא) ובילקוט שמעוני (עקב רמז תתעד).
[4] ראה מאמרו של דוד בן-גד הכהן "גבולה הדרומי של ארץ-ישראל בספרות התנאית ובמקרא", קתדרה 88, ניסן תשנ"ח (אפריל 1998 ), הוצאת יד יצחק בן צבי.
© כל הזכויות שמורות למחבר
מעניין מאוד.
השבמחק