הזהב ע"פ חז"ל

 מאת: אורן סעיד

לעשיית המשכן היו זקוקים לכמות גדולה מאוד של זהב. חז"ל ציינו, שהיו צמחים מיוחדים, מהם היו מפיקים את הזהב, בדרך נס.

בפרשתנו אנו קוראים שזהב שימש לצורך עשיית בגדי הכהנים (כח, ה). בפרשת תרומה קראנו על הציווי לתרום זהב לצורך לבניית המשכן (כה, ג). כמעט כל מה שבפנים המשכן היה עשוי זהב או מצופה בזהב, החל בכפורת ובכרוביה וגמור בקרסי היריעות. חז"ל מלמדים אותנו שהזהב נברא לצורך המשכן ובית המקדש: "אמר רבי שמעון בן לקיש, לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא? בשביל המשכן ובשביל בית-המקדש, שנאמר 'וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב' (בראשית ב, יב), כמה דאת אמר ההר הטוב הזה והלבנון" (שמות רבה פרשה לב).

הזהב מצוי בטבע  בצורתו הטהורה בריכוזים  קטנים ביותר (0.005 חלקים למליון בממוצע) במינים רבים של סלעים ובמי-הים. כמו כן מצוי בטבע בסגסוגות עם: כסף, נחושת, כספית, טלור וביסמוט[1]. זוהי הסיבה שחז"ל הבחינו במספר סוגים של זהב: "שבעה זהבים היו בבית המקדש: זהב טוב, זהב טהור, זהב שחוט, זהב סגור, זהב מזוקק, זהב פרווים וזהב מופז...;זהב טהור -  שהיו מכניסים אותו לכור ואינו חסר כלום, זהב מופז - ר' פטריקי אחיו של ר' דוסתאי אומר: שהיה דומה לגפרית הזו שהיא מוצתה באש, זהב מופז - אמר רבי שמעון בן לקיש שהיה דומה לדם הפרים". במילון מצרי עתיק מוזכרים חמישה עשר שמות שונים לזהב המצביעים על איכות שונה. בתעודות אשוריות מאמצע האלף השני לפני הספירה, מוזכרים לצד זהב אדום או צהוב גם מושגים כגון כפול, משולש, מרובע, המעידים על דרגות ניקוי שונות.

השבטבט. כאשר הוא גדל מעל למכרה זהב,
הוא מכיל בגזעו זהב.
יוצר: Petr Filippov
מתוך ויקימדיה

זהב שעושה פירות

נאמר בתלמוד בבלי מסכת יומא (לט, ב; וכן בירושלמי יומא פרק טרף בקלפי הלכה ד): "אמר רב הושעיא, בשעה שבנה שלמה את בית-המקדש, נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאים פירות בזמניהן, וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן". לעשיית המשכן היו זקוקים לכמות גדולה מאוד של זהב. משקל כל הזהב שנצרך למשכן נזכר במפורש בשמות (לח, כד): 29 ככר זהב ו-30 שקלים. הגאונים קבעו שמשקל שקל המשכן הוא 14.1 גרם ומכאן שמשקל כיכר       (3000 שקל) הוא 42.3 ק"ג. לפי זה, משקל כל הזהב במשכן הוא כ-1240 ק"ג[2]. זוהי די כמות די גדולה של זהב.

 היה נס, שהזהב היה מתרבה כדרך פירות האילן.  בשעה שבנה שלמה את בית המקדש נטל מאותו זהב שעושה פירות ועשה ממנו כמה צורות של אילנות שיש בעולם. וכשאותם האילנות היו מוציאים פירות היו גם האילנות האלו עושים פירות של זהב, שהיה הזהב הולך ומתווסף בהם והיו לוקטים אותו ומצניעים אותו לבדק הבית, שאותו הזהב היו מוציאים ליציאות שהיו נצרכות לביהמ"ק. והתקיימו הרבה שנים, עד שבא מנשה והעמיד צלם בהיכל ובאותה שעה יבשו האילנות האלו כפי שמתייבשים האילנות שבשדה. ולעתיד לבוא יחזירם הקב"ה.

איך יכול זהב להתרבות? ומה הקשר לפירות האילן? ננסה לסבר את האוזן על נס זה.

הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" (חלק ג, פרק כט) כותב, שה"צאבה"-אומה קדמונית שהאמינו שהשמש והכוכבים הם אלוה, היו מספרים סיפורי הבל, ביניהם: "אמרו על אדם, כי כאשר יצא מאקלים השמש, שהוא סמוך להודו, ובא לאקלים בבל, הביא עמו נפלאות, מהם אילן של זהב צומח בעל עלים וענפים… ומספרים מן ההבלים הללו נפלאות". ברור[3], שלפי זה, דברי הגמרא הנ"ל, נבעו מספור זה, שרווח בתקופתם. אבל לעניות דעתי, ניתן להסביר גם בדרך אחרת.

מעניין, שגילו שצמחים ועצים מסוימים כגון השבטבט, כשהם גדלים מעל למכרות-זהב, הם מכילים בגזעיהם זהב. מטון אחד של שבטבט אפשר להפיק כ-600 גרם זהב[4]! ויתכן שזו היא כוונת המדרש, "זהב שעושה פירות", שהקב"ה עשה נס שהאילנות ספחו כמות עצומה של זהב, כאילו היו מכרות-זהב מתחתיהם.

צוות חוקרים ישראלי מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית גילה, כי צמח המים אזולה הינו סוג של שרך, העמיד למתכות כמו נחושת, קדמיום, אבץ, כרום וניקל, ומסוגל לספוח אותן אליו בריכוז הגבוה פי 500 מריכוזן בשפכים. כמו כן הוא מסוגל לספוח אליו זהב ועל כן ניתן להשתמש בו בתהליך למיחזור זהב מתוך פסולת של מפעלי תכשיטים[5].

ידוע גם שחיידקים מסוגלים לרכז ולצבור מינרלים שונים באדמה, ובכללם זהב. מדענים גילו[6], שהגורם לכך שב"שדה הזהב" שבג'ונגל של האמזונס בברזיל, ישנן כמויות עצומות של מתכות יקרות מתחת לפני האדמה, ובכללם זהב, הוא פעילותם של חיידקים, הצוברים ומרכזים מינרלים מתחת לפני האדמה. יתכן שבאמצעותם של החיידקים, הגיעה כמות גדולה של זהב לאילנות שעשה שלמה.

בהגהות היעב"ץ (יומא כא, ב)  מספר על ענבים המכילים גרגירי זהב: "מעין זה הפלא נמצא גם היום במחוז טאקייע לפעמים מוצאים גרגירי זהב תוך הענבים הגדלים שם, ואף חוטי זהב גדלים על גביהם מבחוץ, כך הגידו לי גברי רברבי בני סמכא שראום בעיניהם"! חוקר טבע טוען, שגרגירי הזהב שבענבים אינם אלא ביצים קטנים של חרק שמסביבם סוכר שהתגבש וכך קיבלו את צבע הזהב[7]; ואין זה סותר את הנאמר לעיל שצמחים מסוימים מסוגלים לספוח זהב.

הזהב  - מתכת אצילה

 הזהב הוא מתכת אצילה, כלומר מתכת שאינה מושפעת מחומצות ואינה מחלידה באוויר, ויצירות ותכשיטי שנטמנו מקברים מלפני אלפי שנים נמצאו מבריקים ונוצצים כחדשים[8]. האדם הקדמון  הכיר את הפירורים והגושים הקטנים - המבריקים בצבעם הצהוב ושומרים על ברק טבעי זה ואינם נאכלים בחלודה – אותם מצא בעיקר בקרקעית נחים ונהרות או במקומות בהם זרמו נחלים בעבר[9]. הזהב הוא אחת המתכות היקרות ביותר בעולם, הוא משמש לייצור תכשיטים ולציפוי מתכות אחרות.

בדרך כלל לא משתמשים בו בצורתו הטהורה, אלא בסגסוגת עם כסף או נחושת משום שבצורתו הטהורה הוא רך מדי, וגם בגלל מחירו הגבוה. תכולת הזהב במטבעות ותכשיטים נמדדת בקרטים[10]. 24 קרט, שהם 24 חלקים מתוך 24 חלקים הם זהב טהור. אך, כאמור הזהב הטהור הוא רך מדי מכפי שיהיה אפשר להשתמש בו ולכן מייצרים בד"כ מזהב של 14 או 18 קרט כלומר, 14 או 18 חלקים של זהב מתוך 24 חלקים.

---

[1] ראה באנצ' מקראית (הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1968), בערך "מתכות", בחלק העוסק בערך "זהב",  בפיסקה "מרבצי זהב והפקתו".

[2] בכתב עת בד"ד (=בכל דרכיך דעהו) גליון  1, במאמרם של אברהם גרינפלד ונתן אביעזר מובא חישוב של כמות הזהב בכלי המשכן, כלומר כיצד התחלקה הכמות של 1240 ק"ג זהב בין כלי המשכן. הפרט המעניין ביותר: הכפורת הכילה 83.1% זהב טהור מהכמות הנ"ל. בד"ד (בכל דרכיך דעהו) הוא כתב עת מדעי לענייני תורה ומדע, הוצאת אונ' בר-אילן, גיליון 1 יצא בינואר 1995.

ראה גם במאמר "ועשית כפורת זהב טהור, אמתיים וחצי אורכה ואמה וחצי רוחבה" מאת פרופ' אברהם יהודה גרינפילד, פרופ' נתן אביעזר, בדף השבועי של היחידה ללימודי יסוד ביהדות, אונ' בר-אילן, פרשת תרומה, תשס"ו, מספר 642.

[3] בהערה על המשפט "הביא עמו נפלאות, מהם אילן של זהב צומח בעל עלים וענפים", במהדורת מורה נבוכים מאת יוסף בכה"ר דוד קאפח, מפנה לדברי התלמוד בבלי הנ"ל.

[4] אנצ' העברית בערך "זהב", בפיסקה "הזהב בטבע".

[5] להרחבה ראה מאמרו של דוד לביא "לטהר בדרך אזולה"  בדו-ירחון, "ירוק כחול לבן", גיליון 6, 1995, עמ' 56-58.

על צמחים נוספים המסוגלים לספוח חלקיקי זהב, ראה

Springer. "Plants open their pores and scientists strike gold." ScienceDaily.  14 June 2018

[6] ראה: ניו-יורק טיימס 15.10.96, וכן "מדע פופולרי" גליון  11.2002 עמ' 26.

[7] Colburn, 1818, page 541.     “The New Monthly Magazine”, volume 10 ,Google eBook,

[8] ע"פ האנצ' הבריטניקה החדשה לנוער, כתר הוצאה לאור בע"מ, בערך "זהב", בפיסקה "הזהב באומנות".

[9] ע"פ האנצ' הבריטניקה החדשה לנוער, כתר הוצאה לאור בע"מ, בערך "זהב", בפיסקה "כריית הזהב" וכן ראה באנצ' העברית בערך "זהב" בפיסקה "ארכיאולוגיה".

[10] המילה "קרט" מקורה ביוונית ושיעורה כחמישית גרם, ונקרא על שם גרעין החרוב שמשקלו דומה. ביהלומים משתמשים ביחידה זו למדידת משקל. אך בזהב קרט הוא חלק אחד מ-24.

© כל הזכויות שמורות למחבר