התהוות הכינה ע"פ חז"ל

 מאת: אורן סעיד

החל מאריסטו עד שלהי המאה ה-19 האמינו כמעט כל אנשי המדע ב"התהוות ספונטאנית". לכן מובן מדוע חז"ל חשבו שהכינים נוצרות מהזיעה או מבשר האדם.

בפסוקים  העוסקים במכת הכינים אומרת התורה: "וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה,  כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ח, יג).  המלבי"ם מסביר,  מדוע התורה מציינת תחילה שהכינים היו באדם ובבהמה ורק אח"כ שהכינים נתפשטו גם לעפר, הרי עיקר המכה היה לכאורה שהעפר נהפך לכינים: "א. בל יטעו שהוא עניין טבעי כמו שכתב הרי"א (האברבנאל) שע"י שנתעפש  עפר הארץ ע"י הצפרדעים נולדו הכינים... לכן התחילה הכנימה (=הוויית הכינים) באדם ובבהמה. ב. יש לומר בהיפך, שלידת הכינים מן העפר הוא בריאה יש מאין, ואין להרבות בנס שלא לצורך. לכן התחילה הכנימה באדם ובבהמה שהוא טבעי, שיוולדו שם כנים מחמת הזיעה, ומשם התפשטו למלאת כל עפר הארץ, ולא היו בריאה יש מאין, והנס היה מה שפתאום התרבו כל כך עד שנתמלא עפר הארץ כולו מהם".  כלומר, התורה מציינת שהכינים היו בתחילה באדם ובבהמה – המקום בו הן נוצרות באופן טבעי, ולא רק בעפר, שמא יאמרו שהכינים באו באופן טבעי ע"י רקבון הצפרדעים ממכת הצפרדעים ולא מאת ה'. בנוסף, מאחר ויצירת כינים מעפר הוא נס בלתי טבעי וחידוש גדול, לכן על מנת לקרב את נס לטבע, יצירת הכינים התחילה  באדם ובבהמה – המקום בו הן נוצרות באופן טבעי,  והנס היה שהכינים התפשטו במהירות רבה מהאדם והבהמה על כל עפר ארץ מצרים (ולא שהעפר נהפך לכינים). היוצא מדברי המלבי"ם, שהכינים נוצרות מזיעת האדם והבהמה. אם כן, המלבי"ם האמין באפשרות של "לידה ספונטנית" (או "התהוות ספונטאנית"), כלומר, התהוות יצורים חיים ("כינים") מחומר לא-חי ("זיעה"), כלומר מחומר דומם.

כינת הראש.
יוצר: Pediculosis
מתוך ויקימדיה

ברם, כיום אנו יודעים שהכינים אינן נוצרות בראש. הכינים מגיעות לראש ע"י הדבקה מאדם נגוע בכינים או שימוש במסרק או מברשת  נגוע בכינים. הכינים נוצרות ע"י רבייה מינית.  כך למשל בכינת הראש (Pediculus humanus), הזכר הבוגר בא על הנקבה לעיתים קרובות  וזו מטילה בממוצע  3-4 ביצים ליום. מביצים אלו מתפתחות הכינים. אורך חיי הנקבה לאחר ההפריה הוא כחודש ובמהלכו הכינה הנקבה מטילה  50-150 ביצים.

החל מאריסטו (322-384 לפנה"ס) עד שלהי המאה ה-19 האמינו כמעט כל אנשי המדע ב"התהוות ספונטאנית". רבים האמינו ב"התהוות ספונטאנית" בתום-לב. הם ראו, למשל, שצפרדעים מתפתחות בתוך סלעים, ולכן חשבו שהצפרדעים נוצרו מהסלעים. אולם כיום יודעים היטב על אפשרות של חדירת ביצית מופרית של צפרדע דרך נקב זעיר, ושהיא עלולה להתפתח הן באבן והן בתוך עץ או בכל חומר אחר אפילו בתוך ברזל, בתנאי שקיים חלל ההולם את גידול היצור[1].

חז"ל שהכירו את הידע שהיה נפוץ בתקופתם האמינו באמונה רווחת זו[2]. לכן מובן מדוע חשבו ש"כינה אינה פרה ורבה" (שבת קז, ב) ולכן התירו להרגן אף בשבת, וכפי שפסק הרמב"ם: "המפלא כליו בשבת מולל את הכנים וזורקן, ומותר להרוג את הכנים בשבת מפני שהן מן הזיעה" (הלכות שבת פרק יא הלכה ג). מקורן של הכינים הוא לדעת רש"י (שם, ד"ה רבה מקטע להו) מבשר האדם, לדעת התוספות (שם, ד"ה שמא יהרוג) מזיעת האדם, לדעת הרא"ש (שבת פרק ראשון אות כט) מבגדים ישנים ולדעת הר"ן (שם, ד"ה אמר רב הונא) מן העפושים. כאמור, גם המלבי"ם שחי במאה ה-19 (1879 - 1809) האמין ב"התהוות ספונטנית", כפי שראינו לעיל בפירושו על מכת הכינים.

לואי פסטר (1895-1822)  הוא זה שהוכיח באופן סופי ע"י ניסויים שההתהוות הספונטאנית של היצורים המיקרוסקופיים אינה אלא הזיה ותו לא. למעשה, קדם לו הניסוי המפורסם של הרופא האיטלקי פרנצ'סקו רדי במאה ה-17, שהוכיח את אי-נכונותה של תאוריית ההתהוות הספונטאנית.

רדי הניח  בשר בשלוש צנצנות: את הצנצנת הראשונה השאיר פתוחה, את השנייה כיסה בבד דק, ואת השלישית אטם בפקק עם שעם. הוא שיער שאם בריאה ספונטנית אכן מתרחשת, רימות[3] וזבובים אכן נוצרות מן הבשר, כעבור זמן מה יימצאו רימות וזבובים בכל שלוש הצנצנות. לאחר מספר ימים הוא מצא בצנצנת הפתוחה הרבה זבובים ורימות על הבשר, בצנצנת המכוסה בבד התפתחו מעט רימות על הבשר[4], ובצנצנת הסגורה בפקק שעם כלל לא היו זבובים ורימות[5].

כינה אינה פרה ורבה

פרופ' מרדכי כסלו[6] מציע הסבר מעניין להבנת דעת חז"ל בהיתר להרוג כינה בשבת. ראשית, עולמה של ההלכה הוא עולם חושי, לאמור: יצורים שגודלם על סף הראייה – אין מניעה להורגם בשבת, מפני שאין אנו רואים אותם. חז"ל וכן חכמי אומות העולם באותה תקופה לא ידעו ולא ראו את יציאת הכינה הצעירה מתוך הביצה, משום שקשה לזהות כינה צעירה במנוחה, כי קוטר רגליה פחות מ-0.1 מ"מ והיא נראית כקשקש. ברם, כיום בזכות משקפי קריאה וראש כמעט נקי מקשקשים המקובל כיום בעקבות חפיפה תכופה בשמפו, אנו רואים גם את הכינים הקטנות ביותר - דבר המצריך דיון מחודש בהיתר הריגת כינים בשבת.

יש שפירשו שדברי התלמוד ש"כינה אינה פרה ורבה" (שבת קז, ב), אינם מתייחסים לכיני הראש המוכרים לנו,  אלא למינים של פרוקי רגליים טפילים (וקבוצות נוספות) המתרבים ברבייה אל-מינית, רביית בתולין – פרתנוגנזה - שהיא רביית נקבות ללא הפרייה ולעיתים אפילו ללא הטלת ביצים אלא בהשרצה, הנקראת בלשון התלמוד "אינה פרה ורבה". ייתכן וצורת רבייה זו שנחשבה ירודה העניקה לבעלי חיים אלו מעמד נחות ביחס לאיסור הריגה בשבת[7].

יש שהסבירו[8] את דעת חז"ל, שהכינה אינה פרה ורבה, באמצעות צורת ההתרבות הטבעית, המיוחדת של הכינים; למרות שלכינים יש זכר ונקבה, המזדווגים ומטילים ביצים,  הנקבה אוגרת את הזרע, ולכן מספיק לה להזדווג לזכר רק פעם אחת בלבד, בשביל שהיא תצליח להטיל בערך שש ביצים מופרות כל יום, למשך חייה או לפחות לרוב חייה. לפי זה, כוונת חז"ל, שהכינה אינה פרה ורבה מזכר ונקבה, כדרך שאר בעלי החיים המתרבים מזכר ונקבה, הזקוקים להזדווג בכל פעם בשביל להוליד. בנוסף, בכל ביצה מופרית שתטיל הנקבה חייב להימצא חיידק מיוחד בתוכה, שבלעדיו הכינה לא תתרבה ולא תגדל; וא"כ, הכינה אינה עצמאית בהתרבות שלה, אלא תלויה בחיידק; וזוהי כוונת חז"ל, שהכינה אינה פרה ורבה מזכר ונקבה מעצמה אלא באמצעות החיידק.

---

[1] "אבולוציה ויהדות", אברהם קורמן, פרק ב, "יסודות האמונה ותורת ההתפתחות", החל מעמ' 124,  בקטע העוסק ב"רעיונות אבולוציה במקרא ובדברי חז"ל", 1974, תל אביב.

[2]  כך למשל הגמרא בזבחים (כב, א) אומרת שיבחושים אדומים (היבחושים הם כנראה זבובי הפירות או זבובי דרוזופילה) נבראים מן המים כפי שמבאר רש"י: "יבחושין אדומין - כמין יתושין בלא כנפים כדרך שגדל בשולי חביות של יין שלנו מבחוץ יבחושים דקין אף הן נבראים מן המים". ראה גם רמב"ן לויקרא יא, יא ד"ה ואת נבלתם תשקצו שכתב על תולעים הנבראים מן היין: "וכן נמי נמצאים בשמרי יין תדיר תולעים לבנים קטנים שהם נבראים מגסות היין ומסננין אותן".

[3] רִימָּה היא שלב הזחל במחזור חייו של הזבוב.

[4] הסיבה להתפתחות של מספר רימות על הבשר בצנצנת המכוסה בבד, היא שזבובים, אשר נמשכו לריח הבשר, הטילו ביצים על הבד, כמה מהביצים האלה נפלו לתוך הצנצנת דרך החורים שבבד, ורימות התפתחו מהן.

[5] "עולם הרבייה : בצמחים, בבעלי-חיים ובאדם", נורית קינן וסמדר רייספלד, מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תל אביב, תש"ע - 2010, עמוד 12.

 [6]שנה בשנה תשס"ב, "ההורג כינה בשבת – כהורג גמל בשבת?", מרדכי כסלו, המאמר המקוון באתר "דעת". 

[7] "מקרני ראמים עד ביצי כנים – כינת האדם" (שבת קז, ב), ד"ר משה רענן, בפורטל הדף היומי.

[8] "The Enigma of the Biblical Shafan" by Dr. Yitzchak Betech (isaacb@tovnet.com) and Dr. Obadia Maya. TOV International. Mexico City 2016. Appendix on louse page 331.

© כל הזכויות שמורות למחבר