מקום ברית בין הבתרים

 מאת: אורן סעיד

אחת הפסגות של הר דב, מרכסי הר חרמון, מכונה "הר הבתרים", היא בו לפי אחת מהמסורות, היה המקום בו נערכה ברית בין הבתרים

בפרשתנו אנו קוראים על "ברית בין הבתרים", ברית שכרת ה' עם אברהם והבטיח לו, כי לאחר שִעבוּד של זרעו במשך 400 שנה ב"ארץ לא להם" - בניו יזכו לקבל לנחלה את ארץ ישראל (טו, ח-כא). היכן נערכה ברית בין הבתרים?

אחת הפסגות של הר דב – שלוחה של הר החרמון בצדו המערבי,  מכונה "הר הבתרים", היא בו לפי אחת מהמסורות, היה המקום בו נערכה ברית בין הבתרים.  האתר נמצא על שלוחת שריון למרגלות הר הבתרים. האתר מקודש, כי לפי אחת מהמסורות היהודיות ולפי המסורת המוסלמית, מקובל להצביע על המקום כאתר שבו היתה הברית. בערבית נקרא המקום "משהד אל-טייר" (עדות הציפור), על שם הציפור שהשתתפה בברית בין הבתרים: "וְאֶת הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר" (טו, י)  או "מקאם אברהים אל חליל" (=מקום אברהם ידיד ה'). במקום מבנה בעל כיפות, מבני קברים ולידם מאגרי מים ועצי אלון עתיקים.

כאמור, האתר שוכן במורדות החרמון. אין פלא כי בהר החרמון קיים מקום מקודש, כי השם  "חרמון" וודאי בא מן השורש חרם, שמשמעו בשפות השמיות דבר מקודש ואסור בנגיעה. האמורים הקימו על הר החרמון מקדשים לבעל גד, הנקרא על שם ההר גם: "בעל חרמון" (שופטים ג, ג). מתעודות חתיות מוכח שההר קדוש הוא, וגם כמה מקראות מרמזים על כך[1] (תהילים פט, יג; קלג, א).

בדרך למקום ברית בין הבתרים,
בהר הבתרים
מתוך ויקימדיה

כשאברהם אבינו חזר לארץ, מאזור דמשק, אחרי מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים, הוא עבר ליד הר חרמון: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף עַד דָּן וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק" (בראשית יד, יד-טו). מעמד ברית בין הבתרים היתה אחרי מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים; וכפי שרש"י מציין, שיש קשר בין ברית בין הבתרים לבין האירוע שקדם לו -  מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה - כל מקום שנאמר אחר סמוך, אחרי מופלג. אחר שנעשה לו נס זה, שהרג את המלכים, והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי. לכך, אמר לו המקום: אַל תִּירָא אַבְרָם" (טו, א).

בספר "יחוס הצדיקים" , מאת הנוסע היהודי, גרשום איש שקרמילה, מהמאה ה-16, כותב כך[2]: "באניאס (היא דן)... ושם מעמד לאברהם אבינו, והוא מקום בין הבתרים, והוא על ראש ההר וקורין לו הגויים מעשעד אל טייר". גם ב"אגרת יחוס אבות" משנת הרצ"ז (1537) כותב דברים דומים[3]: "דן היא באניאס והיא מארץ ישראל וממנה יוצא הירדן...וגם שם המקום שעבר אברהם אבינו בברית בין הבתרים, והוא על ראש ההר וקורין לו הגויים מעשעד אל טייר".

בעל גלילות ארץ ישראל, גרשון בן אליעזר שביקר בארץ ישראל בשנת 1635 וככל הנראה שלא הגיע לאזור, תיאר האתר כך: "מעמד בין הבתרים – בית נאה ומשובח בראש ההר, ועליו ג' כוכים; והוא המקום אשר כרת ה' את אברהם ברית; והתוגרמים קורין משהד אל טייר, על שם וירד העיט על הפגרים".

הציון נבנה על כיפה גבוהה המתנשאת מעל סביבתה. מדובר במבנה אורך (13.5 מטרים על 5 מטרים) שבו שלושה חדרים מקומרים מקורים בכיפות. מול פתח המבנה, ניצב גוש סלע גדול ובראשו ספלול[4] האופייני לאתרי פולחן. סביב האתר נמצא בית קברות קטן ושני מאגרי מים גדולים מצויים בצדו הצפוני. סמוך לאתר שרדו עצי אלון העתיקים ביותר בארץ, המעידים על מסורות קדושתו[5].

ישנם יהודים המעפילים למקום זה -  בו נכרתה לפי המסורת "ברית בין הבתרים", על מנת להתפלל שם. יהודי צפת, נהגו לעלות להר הבתרים, בשבוע פרשת לך לך – בו מסופר על ברית בין הבתרים - ולקרוא במקום את פרשת ברית בין הבתרים.

ברם, עיקר המסורות והעדויות לגבי אתר בין הבתרים, כפי שהובאו לעיל,  הן משלהי ימי הביניים ןאינן קדומות למאה ה-16. כמו כן, למסורת זו אין כל תימוכין מהמקרא או ממקורות חז"ל, ועל פי העולה מן המקרא הייתה הברית במקום מושבו של אברהם באותה העת, בחברון. בספר היובלים[6] (פרק יד),  שנכתב בימי בית שני, ממוקם מעמד ברית בין הבתרים בחברון. על פי הכתובים וקורות חיים של אברהם אבינו, אלוני ממרא  הוא האתר המתאים ביותר למעמד ברית בין הבתרים[7].

---

[1] ע"פ האנצ' המקראית בערך "חרמון". ראה גם מאמר בפרשת ואתחנן "שבחי הר החרמון".

[2] ספר "יחוס הצדיקים – הנקברים בארץ ישראל ובירושלים תוב"ב" מאת גרשום איש שקרמילה, נדפס לראשונה בעיר מנטובה בשנת שכ"א (1560); נדפס בשנית עם הערות ע"י אברהם משה לונץ, ירושלים, תרנ"ו, עמ' 6

[3]  מובא בספר "המעמר -  כרך ג", אברהם משה, עמ' 217-218, ירושלים, שנת תר"פ, דפוס לונץ. "אגרת יחוס אבות", מאת "אלמוני", יש מחלוקת מי חיבר את  האיגרת (ראה שם, עמ' 209).

[4] ספלול הוא גומה מעוגלת או סגלגלה שנחצבה בסלע ביד אדם מן התקופה הפרה היסטורית. ייעודם של הספלולים אינו ברור; יש חוקרים הסבורים ששימשו למטרות פולחניות.

[5] דר ש', תשל"ח, "סקר ישובים קדומים על כתף החרמון", בתוך: אפלבאום ש', דר ש', פלג י' ורות י', החרמון ומרגלותיו, תל אביב 1978, עמ' 52-120.

על פי מסורת ערבית אחרת, התרחש מעמד בין הבתרים בהר שנאן, מדרום-מערב למושב מרגליות, על הגבול עם לבנון. "אטלס ארץ ישראל לגבולותיה: על פי המקורות, יסודות וחקר", ישראל אריאל, 1988, עמ' 149.

[6] ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל.

[7] להרחבה ראה במאמר  מאת  אבי ששון, "מסורת ופולחן ב'ברית בין הבתרים' בחרמון", אריאל, גיליון 195-196, 2011.

© כל הזכויות שמורות למחבר