תוחלת החיים של האדם

 מאת: אורן סעיד

במהלך שבעת ימי חג הסוכות נצטווינו להקריב 70 פרים. האברבנאל מבאר, שפרים אלו הם כנגד תוחלת החיים של האדם.

בפרשתנו אנו קוראים, כי במהלך שבעת ימי חג הסוכות נצטווינו להקריב 70 פרים: ביום הראשון 13 פרים, ביום השני 12 פרים וכן הלאה סה"כ 70 פרים (כט, יב-לט). האברבנאל נותן לכך שני טעמים: "הדבר הראשון התורני אפשר לדורשו כפי שחז"ל אמרו, שהשבעים פרים היו רמז לשבעים אומות...והדרך השני המדעי עיוני הוא לזכור לאדם ימי חייו ועניינו בהם כדי שיתן אל ליבו מה יהיה סוף ימי חייו, ולכך היו ה-70 פרים הקרבים בשבעת ימי החג רמז לימי שנות האדם שהם כפי המספר ההוא כשיעלה ימיו מבלי תוספת ימים אשר אין בהם חפץ שהם ימי הישישות המופלג ולא חסרון, וכרת מהימים הטובים, וכמו שאמר 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'...והכבשים הנקרבים אחריהם היו לרמוז שפעמים ימות האדם ושנותיו היו יותר משבעים שנה ויגיעו עד 100 שנה או פחות".

מפת אומדן תוחלת החיים בעולם לשנת 2008. יוצר: CFLM001.
מתוך ויקימדיה

מפירוש זה אנו למדים שני דברים לגבי תוחלת החיים של האדם:

א. ש-70 שנה הם ימי האדם – "החיים הטובים", ללא זיקנה מופלגת.

ב. שגבול החיים הוא בגיל 100 שנה; ומה שכתבה התורה בבראשית (ו, ג): "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", ראה בתרגומי התורה ובפירוש רש"י שם, ובעיקר בפירוש אבן עזרא שם, שאין זה מכוון לגבול תוחלת החיים, אלא לזמן ש-ה' המתין לדור המבול כדי שיחזרו בתשובה עד המבול. מכאן שהברכה 'עד מאה ועשרים' נובעת מפירוש מוטעה לפסוק הנ"ל, ע"פ רוב המפרשים.

במאמר זה אתייחס לנקודות אלו, ולתוחלת החיים של האדם באופן כללי.

תוחלת החיים – אז והיום [1]

1.  לאור השיפור הניכר ברפואה מונעת וברפואה פעילה, וכן לאור השיפור הכלכלי ותנאי הרווחה בארצות מפותחות, עלתה תוחלת החיים של האוכלוסיה המערבית, ועמה גדל מספר הזקנים. מימי רומא העתיקה ועד ימי הרנסנס נשאר אורך החיים הממוצע סביב 30 שנה, ללא שינוי. לעומת זאת, בין השנים 1980-1900 עלתה תוחלת החיים מ-49 שנה ליותר מ-70 שנה.

תוחלת החיים בישראל היא מן הגבוהות בעולם. אשה ישראלית[2] חיה בממוצע 84.1 שנים לעומת 80.3 שנות חיים של הגבר הישראלי. את העלייה בתוחלת החיים מייחסים בעיקר לירידה בתמותת תינוקות ובתמותה ממחלות לב וממחלות זיהומיות.

2. כיום מקובל לחלק את שכבת האוכלוסיה הזקנה לשתי תת-קבוצות: 'זקנים-צעירים' בני 65-74 שנה, שחלקם הגדול בריאים יחסית, מתפקדים היטב מבחינה שכלית, בעלי השכלה, גימלאים-פורשים אשר זקוקים ומסוגלים לקריירה חלופית וחדשה בחייהם; 'זקנים-זקנים' בני 75 ומעלה, שחלקם, סובלים ממחלות פיסיות ושכליות כרוניות ומרובות, מוגבלים מבחינה פיסית ונפשית ובלתי-יצרניים.

3. חז"ל הכירו בגבול החיים בגיל 100 שנה. "בן מאה, כאילו מת ובטל מן העולם" (אבות ה, כא).  ממוצע חיי האדם הוא 70-80 שנה, כפי שאומר הפסוק בתהילים: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה" (צ, י).

תוחלת החיים המרבית, גם בתקופה המודרנית, היא כ-100 שנה, למעט מספר קטן של אנשים שעברו את הגיל הזה. שכיחות האנשים אשר הגיעו בעבר לגיל 100 שנה הוא 1:10,000, ושכיחות זו לא השתנתה גם בתקופה המודרנית. מאידך הצליח המדע המודרני, כאמור, להעלות את ממוצע החיים של האוכלוסיה לגיל 70-75 שנה.

הגיל הגבוה ביותר שגבר הגיע אליו ושלגביו קיימת עדות מהימנה, הוא הגיל 116 שנים ו-54 ימים [3]. שיא זה שייך ל- ג'ירוֹמוֹן קימוּרה, יפן. הוא נולד ב-19 באפריל 1897 ונפטר ב-12 ביוני 2013. הגיל הגבוה ביותר שאישה הגיעה אליו אי-פעם ושלגביו קיימת עדות מהימנה, הוא הגיל  122 שנים ו-164 ימים [4]. שיא זה שייך ל-ז'אן-לואיז קלמנט, צרפת. היא נולדה ב-21 בפברואר 1875 ונפטרה ב-4 באוגוסט 1997.

4. מאמצים מדעיים ורפואיים רבים נעשו במשך הדורות, ובעיקר בשנים האחרונות, להאריך את תוחלת החיים של האדם. למרות המחקרים הרבים, וההתקדמות העצומה בידע ובהבנה בתחומי ביוכימיה, הגנטיקה, הביולוגיה המולקולרית והפיסיולוגיה, עדיין אין בידינו הסבר להזדקנות כתהליך שמתחייב מן התהליכים הפיסיולוגיים שבגוף החי, הפועל כתיקנו. לא ברור אם מדובר בהצטברות חומרים רעילים, שינויים בתהליכי חילוף החומרים, שיוניים הורמונליים, שינויים חיסוניים, שינויים גנטיים, השפעות סביבתיות, או שינויים אחרים. כמו כן לא ברור עדיין באילו מרכיבים של חלקי התא מתרחשים השינויים הראשוניים והקריטיים של ההזדקנות. ידועים נתונים תורשתיים וסביבתיים שונים המשפיעים על אורך החיים של בני האדם, אך טרם נמצא הסבר מדעי לנתונים אלו.

5. פרעה שואל את יעקב אבינו: "כמה ימי שני חייך" (בראשית מז, ח), במילים אחרות, בן כמה אתה? יעקב משיב לו: "ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, מעט ורעים היו ימי שני חיי, ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם" (שם, ט). כלומר, יעקב עונה לפרעה, שהוא בן 130 שנה, ויחסית לגיל שהגיעו אליו אבותיו (אברהם: 175 שנה, ויצחק: 180 שנה), הוא חי מעט שנים; ובגלל הצרות והדאגות והטרדות  הרבות שפקדו אותו, הזקנה קפצה עליו, ולכן הוא נראה זקן מאד (רמב"ן וספורנו, שם).

ניתן ללמוד מכך, שכשם שהצרות והדאגות מחישות את תהליך ההזדקנות, ומקצרות את משך חיי האדם, כך רוגע ושלווה  יכולים להאריך את החיים; עובדה, שיש לה סימוכין גם מבחינה מדעית. כמו כן חוקרים מאוניברסיטת ייל (ארה"ב) מצאו קשר בין מחשבות חיוביות לבין אריכות ימים[5]:  החוקרים מצאו כי אנשים מבוגרים בעלי מחשבות חיוביות על זיקנה והזדקנות, חיים בממוצע שבע וחצי שנים יותר מאנשים בעלי מחשבות שליליות. 

 

---

[1] קטעים גדולים בחלק זה של המאמר לקוחים מאנצקלופדיה הלכתית-רפואית, מאת פרופ' אברהם שטינברג, בערך "זקן", ב"רקע מדעי". הערך המקוון באתר ויקישיבה

[2] נכון לשנת 2014 , ע"פ פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

[3] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערכים "List of the verified oldest men", "Jiroemon Kimura".

[4] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערכים "oldest people", "Jeanne Calment".

[5] מתוך "גליליאו" גליון חודשים  11-12 לשנת 2002 עמ' 67.

© כל הזכויות שמורות למחבר