מאת: אורן סעיד
התורה מציינת שמשה רבינו נקבר בהר נבו המזוהה כיום עם ג'בל נבא. עם זאת, למרות כל הניסיונות, טרם הצליחו לאתר את קברו של משה רבינו, כפי שהתורה מציינת, שאיש לא מצא את הקבר של משה רבינו.
בפרשתנו אנו קוראים על כך שנביא הנביאים, משה רבינו ע"ה מת ונקבר בהר נבו (פרק לד). על פי חז"ל, ז' באדר הוא יום הולדתו ופטירתו של משה רבינו (קידושין לח, א). במאמר זה נעסוק בקשיים העולים מתיאור קבורתו של משה רבינו בפרשתנו ובמסורות על מקום קבורתו.
הַר הָעֲבָרִים
בפרשתנו נאמר: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ" (לד, א) ואילו בספר במדבר (כז, יב) ה' מצווה את משה "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". מהו היחס בין הר נבו להר העברים?
הרמב"ן מפרש שהר העברים הוא הר נבו, ונקרא על שם מעברות הירדן: "שם ההר הזה 'הר נבו' כאשר פירש בסדר האזינו (דברים לב, מט) ובזאת הברכה (שם לד, א), אבל יקראו אותו 'הר העברים' מפני שהוא על מעברות הירדן ומשם יעברו אל ארץ כנען כאשר אמר כאן 'אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ' (לד, א), ושם עברו את הירדן כמו שנאמר (יהושע ד, יט) 'וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ' " (במדבר כז, יב). הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' (דברים לב, מט) פירש, ששני עברים היו בו, עבר מזרחי שהיה שייך למואב, ועבר מערבי שהיה שייך לנחלת בני גד, ובאמרו "עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ" (לד, א), הכוונה לצד המערבי, שהיה שייך לארץ ישראל ומשם יראה את הארץ.
|
|
מבט מההר - ג'בל נבא - לעבר ים המלח ובקעת הירדן. יוצר: David Bjorgen. מתוך ויקיפדיה |
בספר במדבר נאמר: "וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ; וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ" (לג, מז-מח). הרי שהיה הר העברים בקרבת מחנה ישראל בערבות מואב, ואחת הפסגות שלו היתה הר נבו.
בהר או בגיא?
נאמר בפרשתנו: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב" (לד, ו) ואילו לעיל הוא אומר: "וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה" (לב, נ) ? משה נקבר בשיפולו של ההר, ושיפולי ההר אף הם קרויים 'הר'; ולפי ששיפועו התחתון של ההר מחובר עם הגי שמתחת ההר, הוא קורא לשיפולי ההר 'גי', כשולי קדרה שהם בכלל הקדרה (דעת מקרא).
זיהוי הר נבו
משה רבינו עולה להר נבו, לראות את הארץ אשר שמה לא יבוא. בערבות מואב מזרחית לים המלח, מתנשאת פסגה רמה, לגובה של 817 מטר מעל פני הים, הקרויה בערבית ג'בל נבא (=הר נבו). הערים החשובות בסביבה הן מידבא וחברון - בימינו עיירות ערביות שג'בל נבא, מתנשא ביניהן. על הר זה, ועל כל ההרים הסמוכים, הוקמו אתרים מקודשים על ידי בני כל הדתות, בניסיון לזהות אותם עם הר נבו של משה. על פי המסורת היהודית, מקום קברו של משה לא נודע וכפי שמציינת התורה : "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (לד, ו). קיימים חילוקי דעות בקרב החוקרים, אם ההר ג'בל נבא אשר מוכר כיום כהר נבו, הוא אכן אותו ההר אליו התייחסו בתורה[1].
בכל האזור שקקו חיים יהודיים בתקופת ההתנחלות, אז התיישבו בחבל ארץ זה שבטי ראובן וגד. אכן, קבורתו של משה היתה בגבול נחלת ראובן וגד הוכחה נוספת לדיוק של הספרי[2] - "מת משה בתוך נחלתו של ראובן וניקבר בשדה נחלתו של גד" (ספרי ד"ה ויעל משה - לד, א).
למרגלות ג'בל נבא מצוי יישוב הקרוי כיום חירבת מוחיט או חירבת עיון מוסה (=מעיינות משה). בחפירות שנערכו ביישוב נמצאו רצפות מוזאיקה מהתקופה הביזנטית. באתר זה נמצאו חרסים שונים מהתקופה הישראלית הקדומה[3]. מסתבר שבמקום היה קיים יישוב יהודי עד לתקופת מישע מלך מואב, אשר כבש ערים יהודיות והנציח זאת במצבתו - "מצבת מישע". נבו נזכרת במצבת מישע בצורה 'נבה', לאחר שמישע כבש אותה, לקח ממנה את כלי בית ה' והשיבה למואב.
"מקאם נבי מוסא" (=מקום הנביא משה) הוא מסגד במדבר יהודה, כעשרה קילומטר דרומית ליריחו וכעשרים קילומטר מזרחית לירושלים. מזוהה במסורת המוסלמית כמקום שבו קבור משה או מקום תפילה ממנו ניתן לצפות על קברו בהר נבו. קיימים אתרי תפילה מוסלמים, המכונים "מקאם", שחוקר ארץ ישראל יוסף ברסלבי סבור נבחרו להיות בנקודה נישאה, שממנה רואים מקום קדוש מרחוק. לפי דעה זאת, אפשר גם לראות בנבי מוסא אתר בו ניתן להשקיף על ערבות מואב ועל הר נבו[4].
"ויראהו ה' את כל הארץ"[5]
מפסגת ג'בל נבא, המכונה רס סיע'ה, הנמצאת בראש המזקף התלול שמעל לערבות מואב ושקע ים המלח, אפשר להשקיף על חבלי ארץ נרחבים: חלקו הדרומי של הגלעד (=עבר הירדן המזרחי), חלקו הצפוני של ים המלח, בקעת הירדן, הרי יהודה, השומרון והגלבוע. אבל אי אפשר לראות מג'בל נבא את חלקו הדרומי של ים המלח, המסתתר מאחורי רכס ההרים שמדרום לג'בל נבא, וכן אי אפשר להשקיף על דן, על ארץ נפתלי ועל הים האחרון הנזכרים בפרשתנו: "וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן; וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי (=ארץ הגליל; יהושע כ, ז) וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה (היושבות במרכז הארץ) וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן (=הים המערבי - הים התיכון)" (לד, א-ב). ניתן לתרץ ע"פ הרמב"ן (שם), שה' הראה למשה את כל הארץ ב"מעשה נס" משום שמשה אהב מאד את ארץ ישראל; לכן משה הצליח לראות גם חלקים שאינם נשקפים מג'בל נבא – הר נבו.
העלמת קברו של משה רבינו
אע"פ שהתורה מפרטת בדיוק את מקום קבורתו של משה: "מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ... וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר" (לד,א; לד, ו), התורה מציינת, שאיש לא מצא את הקבר של משה רבינו: "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (לד, ו). חשיבותו של הקבר הגיעה למדרגה כה גבוהה, עד שהיה בין אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות (אבות ה, ו).
ניסיונות שונים, כמעט כולם של לא יהודיים, נעשו במשך התקופות למצוא את קברו של משה; אולם הגדילה לעשות מלכות רומי[6], אשר שלחה משלחות בכוונה לחפור ולמצוא את קבר משה רבינו; על חפירה זו מסופר: "אלו שהיו חופרים למעלה, היו אומרים למטה תמצא אותו, ואלה שלמטה היו אומרים למעלה תמצא אותו, עד שיגעו ומתו" (ספרי ד"ה ויעל משה - לד, א; סוטה יד, א). זוהי מעין חפירה ארכיאולוגית, שאמנם בסופו של דבר, לא הצליחה במשימתה לגלות את מקום הקבר המקודש והנערץ ביותר.
אחת הסיבות להעלמת מקום קבורת משה רבינו היא ע"פ האברבנאל[7]: "כי הדברים הקדושים כולם, כארון, והמנורה, ושמן המשחה וקבורת משה נגנזו, כדי שלא יבואו האומות וישתמשו בהם בהיפך הכוונה האלוקית; הלא תראה שמערת המכפלה אשר נקברו שמה האבות, היא היום בידי הישמעאלים ועשו עליה בית תיפלתם וכל שכן שהיו עושין זה לקבר אדון הנביאים", דבר המוכר לנו מעצם ימינו אנו, ודבר זה התקיים. סיבה נוספת להעלמות מקום הקבורה, כפי שמסביר רבי חמא ברבי חנינא, כי "גלוי לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש להיחרב וישראל יצאו לגלות, שמא יבואו לקבורת משה ויתחננו ויעמדו בבכיה - ועומד משה ומבטל את הגזירה, לפי שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" (סוטה יד, א).
במאמר המוסגר, יש לציין את הקשר בין קברו של משה רבינו, לקברות האבות והאמהות במערת המכפלה[8]; יש אומרים, שמחילה היתה יוצאת, מקבורתו של משה למערת המכפלה: "סמליון אמר: 'וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה' - ומנין אתה אומר מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתם של אבות? נאמר כאן 'וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה' (לד, ה) ונאמר להלן 'שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ' (בראשית מט, לא)" (ספרי דברים ד"ה וימת שם משה - לד, ה).
[1] ראה גם בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "הר נבו".
[2] השווה תוספתא סוטה ד, ד.
[3] ראה בכתב העת לידיעת ארץ ישראל "אריאל", "אתרים ומקומות בירדן", בפרק העוסק ב"הר נבו" , גיליון 110-111, עמ' 70, הוצאת ספרים אריאל, 1995.
[4] הרעיון הובא במאמרו של זאב ח' ארליך, משה ויהושע - בין מזרח למערב - נבי מוסא ממערב לירדן ונבי יושע ממזרח לו, מוסף השבת, מקור ראשון, כ"א תשרי תש"ע - המצטט את ברסלבסקי יוסף:"מצבות ענק על קברים קדושים ואבותינו ה"ענקים" ועוד מתוך "לחקר ארצנו - עבר ושרידים תל אביב, תשי"ד, 331-332.
[5] מתוך אנצ' מקראית בערך "נבו, הר נבו".
ראה גם באנצ' יהודית,בערך "נבו", מכללת הרצוג.
[6] ע"פ מדרשים אחרים מדובר באדריינוס קיסר ששלח את המשלחת על מנת למצוא את קבר משה רבינו: 'מדרש עשר גלויות', סיני, מג (תשי"ח), עמ' רב-רג. ראה גם בתוספת ל'סדר עולם', כמובא אצל א' נויבאואר, סדר החכמים וקורות הימים, א, עמ' 175.
[7] ד"ה הדרוש הרביעי.
[8] ישנן אגדות המציינות שמשה רבינו קבור ממש במערת המכפלה. להרחבה ראה ב"תרביץ", כתב עת מדעי במדעי היהדות, טבת-אדר תשל"ב , גליון מ"א (ב), במאמר "מערת המכפלה וקבורתו של משה : לגלגולה של מסורת אגדה", איש שלום מיכאל, הוצאת י.ל. מאגנס. המאמר המקוון באתר "הספריה הוירטואלית של מטח".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה