נשיכת החמור

 מאת: אורן סעיד

אחת הקללות בתוכחה היא שנשיכת החמור תהיה מסוכנת לאדם כמו הכשת נחש ארסי.

בתוכחה שבפרשתנו נאמר: "וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם, וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם, וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם, וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם" (כו, כב). מבאר רש"י: "ושכלה אתכם – אין לי אלא חיה משכלת שדרכה בכך. בהמה שאין דרכה בכך מנין? תלמוד לומר (דברים לב, כד) 'וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם', הרי שתים. ומנין שתהא ממיתה בנשיכתה? תלמוד לומר (שם) 'עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר'; מה אלו נושכין וממיתין, אף אלו נושכין וממיתין. כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית, ערוד[1] נושך וממית" (כו, כב).  רש"י מבאר שהקללה היא, שאפילו חיות שאין דרכן לגרום למוֹת בני אדם בנשיכתן, ינשכו ויגרמו למוֹת הננשכים בכך. רש"י מציין, שהיו שנים שבהם נשיכת חמורים בארץ ישראל גרמה למוות. רש"י מביא ראיה שנשיכה ממיתה מהפסוק "עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" (דברים לב כד) – והכוונה לארס של נחשים הממית (רש"י, שם). מקור דברי רש"י הוא במדרש ספרא, אלא שהגירסא שם: "והשלחתי בכם את חית השדה - ...כבר היו שנים בארץ ישראל, חמור נושך וממית ושור נושך וממית" (פרשת בחוקתי, פרשתא ב, פרק ה, ו); כך גם הגירסא בתלמוד הירושלמי מסכת תענית: "כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית שור נושך וממית" (פרק ג הלכה ו). במאמר זה, נתייחס לנשיכת החמור.

אצל חמור הבית התפתחה התנהגות הגנה אקטיבית הכוללת בעיטות ונשיכות[2]. בתלמוד בבלי מסכת פסחים מסופר כך: "תניא אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ[3] אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור ככלב. אמר להן: זה [=החמור] נושך ושובר עצם וזה [=הכלב] נושך ואינו שובר עצם" (פסחים מט, ב). נשיכת החמור גורמת לאובדן משמעותי של רקמות וכן בנוסף הנשיכה עלולה  גם לשבור את העצם של הנפגע. לעומת זאת, הכלב, נוגס רק בבשר וגורם לחתכים או שריטות בבשר; אם כי, ישנם סוגי כלבים מסויימים, כמו רוטוויילר, שבנשיכתם מסוגלים גם לשבור את העצם עד כדי יצירת שברים פתוחים[4].

חמור במדבר יהודה.
מתוך ויקימדיה

נשיכת חמור חזקה יותר בדרך כלל משל מנשיכת כלב. לחמורים ישנן שיניים חותכות וניבים חדים במיוחד, מה שהופך את הנשיכה שלו למסוכנת. הפתח הרחב של לסת החמור והכוח הרב שיש לחמור בלסת, מסביר את אופי הפציעות החמורות העשויות להיגרם בנשיכת החמור, עד כדי אל מעבר לגולגולת[5].

אחת הסכנות בנשיכה,  היא זיהום בפצע הנשיכה על ידי חיידקים, ששוכנים בפה החמור הנושך. חומרת הזיהום תלויה בעומק הנשיכה ובמיקומה (נשיכה בצוואר או בפנים מסוכנת יותר). אם לא מטפלים בזיהום, הוא עשוי להתפשט לכל הגוף, ובסופו של דבר למוות. שבר פתוח ברגל או ביד, הנגרם על ידי נשיכת חמור, דורש תשומת לב מיוחדת, בגלל הסיכון הגבוה ביותר של זיהום, בעיקר של העברת חיידקים הגורמים למחלת טטנוס ובעיקר למחלת כלבת, מה שעשוי להוביל לדלקת  קטלנית וחריפה של המוח[6].

הטיפול בנשיכה

על פי הנחיות משרד הבריאות למניעת   כלבת באדם[7], לאחר נשיכה של בעל חיים, יש לשטוף את הפצע שטיפת יסודית במים זורמים וסבון, על מנת להרחיק את הרוק של בעל החיים הפוגע ולנטרלו. פעולה זו, מעלה את הישרדות הנחשפים ב- 50% גם ללא טיפול נוסף. אחרי השטיפה יש לחטא את האזור ע"י אלכוהול 70% או ע"י תמיסת יוד.

בנוסף, יש לקבל החלטה גם בעניין מניעת טטנוס ומניעת זיהומים חיידקיים אחרים. מומלץ לתת טיפול אנטיביוטי למשך 3-5 ימים בנשיכה שחדרה את העור אם היא עמוקה או אם יש סימני זיהום מקומי.

השיקולים לקבלת חיסון נגד כלבת: כל חיות הבר מקבוצת היונקים (פרט למכרסמים קטנים) נחשבות כנגועות בכלבת אלא אם הוכח ההפך. כל חית בית ומשק שפגעה באדם ללא התגרות בה או שמפרישה ריר רב מן הפה או שסובלת משיתוק, נחשבת כנגועה בכלבת אלא אם הוכח ההפך.

ביות חמור הבית

חמור הבית שימש במהלך אלפי השנים בתפקידים שונים, בהם רכיבה והובלת משאות. בדורות האחרונים, עם התפתחות התיעוש, פחתה תפוצתו ברחבי תבל וכיום משמש לצורך ניידות וכבהמת משא, בעיקר בעולם השלישי כמו בכפרים הסמוכים לאזורים הרריים ומרוחקים, שהדרכים בהן אינן עבירות לכלי תחבורה. לעתים רחוקות, החמורים נושכים בעלי חיים או בני אדם, לצורך הגנה עצמית. מסיבה זו, מסתבר, שבתקופות קדומות, שהשימוש בחמורים היה שכיח, התרחשו יותר נשיכות על ידי החמור, שחלקן הסתיימו במוות, בשל העדר טיפול אנטיביוטי מתאים – שהומצא רק במאה ה-20.

כיום, מוות הנגרם כתוצאה מנשיכת חמור, הוא נדיר עוד יותר, בזכות הטיפול האנטיביוטי, המגן על הננשך מפני הידרדרות רפואית. על פי ידיעותינו, אין מקרה שמתואר בספרות על מוות כתוצאה מנשיכת חמור. ישנו מקרה אחד, שדווח ע"י ב. בלוך[8], שבו נלקח ילד צעיר לבית החולים לאחר שננשך על ידי חמור. היו סימנים חיצוניים נרחבים האופייניים לנשיכות חמור. סימני נשיכה היו מפוזרים בכל חלקי הגוף. בנוסף היו שברים של הרגל התחתונה. למרות הטיפול, הילד מת ביום השני לאחר הנשיכה. בדיקה שלאחר המוות הראתה, כי המוות נגרם עקב "תסחיף שומן". "תסחיף שומן" הוא תסחיף שנוצר בדרך כלל, בעקבות טראומה גופנית, כגון שברים בעצמות ארוכות, חבלה ברקמות רכות וכוויות[9].

רש"י, מלמד אותנו, מהו ההבדל בין נשיכת חמור להכשת נחש ארסי: "כל הנשוך -  אפילו כלב או חמור נושכו, היה ניזוק ומתנוונה והולך, אלא שנשיכת נחש היתה ממהרת להמית, לכך נאמר כאן 'וראה' ראייה בעלמא, ובנשיכת הנחש נאמר: 'והביט', 'וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט' (במדבר כא, ט), שלא היה מת מהר להתרפות אלא אם כן מביט בו בכוונה" (במדבר כא, ח). כתוצאה מנשיכת חמור, הננשך לא היה מת מיד אלא "ניזוק ומתנוונה והולך",  כלומר, נהיה חולה ונחלש עם הזמן[10]. במילים אחרות, המוות שעשוי להיגרם מנשיכת החמור, בהעדר טיפול אנטיביוטי מתאים, הוא לא מיידי, אלא מתחיל תהליך הדרגתי של התדרדרות רפואית עקב הזיהום מהנשיכה. לעומת זאת,  מוות לאחר הכשת נחש ארסי (בהעדר טיפול מתאים) הוא מהיר יחסית, כתוצאה מהתפשטות הארס בגוף האדם[11]. כאמור, המדרש שרש"י הביא (לעיל), ציין שהקללה שהחמור ממית בנשיכתו נלמדת מהכשת נחשים ארסיים הממיתה. על פי רש"י (במדבר, שם), הפשט בדברי רש"י בפרשתנו, שהקללה "וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם" (שם), היא שיהיו נשיכות חמור, שיגרמו למוות מהיר יחסית, בדומה למוות מהכשת נחש ארסי.

יש לציין, שנמצאה עדות עתיקה לביות החמור בישראל, משנת 2700 לפני הספירה. בחפירות שערכו חסקל גרינפילד ועמיתיו, באתר ארכיאולוגי ישראלי בשם תל צָפִית[12], התגלו עצמותיהם של שבעה חמורים לפחות, מתוכם אחד נקבר באופן ייחודי, מתחת לרצפת אחד הבתים, כאשר השלד נשאר שלם כולל השיניים - ממצא שאינו שכיח בחפירות. הימצאות שבעה חמורים בשטח אחד, שהיה רובע מגורים פשוט, מצביעה בלא ספק על חשיבות החמור לחיי היום יום של תושבי רובע המגורים הזה[13].

רש"י ציין בפירושו שהובא לעיל: "כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית" (שם). איני יודע באיזו תקופה מדובר, בה היו מיקרים של נשיכות חמור בבני אדם, שהסתיימו במוות מהיר יחסית (על פי המבואר לעיל). אולי מדובר בתקופתו של רבי עקיבא -  שחי מזמן חורבן בית שני (70 לספירה) ועד למרד בר כוכבא - שהעיד (תלמוד בבלי פסחים, שם), כי החמור מסוכן ושובר עצמות בנשיכתו. כאמור, נשיכות חמור, הגורמים לשברים פתוחים או חבלות ראש הן מסוכנות יותר ועשויות לגרום למוות מהיר, בפרט בתקופות קדומות, בהעדר טיפול מתאים.


[1] יש הסבורים שהוא חמור הבר (Equus africanus) ויש המזהים את הערוד עם הפרא (Equus hemionus).להרחבה ראה "ערוד לא נגח, נעשה מועד לסירוגין לכל – ערוד", ד"ר משה אענן, פורטל הדף היומי, בבא קמא (לז,א).

וכן "פרא וחמור - ומה שביניהם", פרופ' זהר עמר, לשוננו, כרך שבעים ושישה, חוברת ג, התשע"ד, 265-283.

[2] "על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא - פרד", ד"ר משה רענן, פורטל הדף היומי, חולין ז, ב.

[3] הריטב"א מסביר (כתובות סב, ב) שבחיי רבי עקיבא היו שלושה תקופות: תקופת היותו עם הארץ, בתקופה זו הוא היה רשע ושנא תלמידי חכמים. בהמשך הוא נעשה רועה צאן אצל כלבא שבוע. בתקופה זו היו מידותיו נעלות למרות שלא למד תורה; ולאחר שלמד תורה נעשה תלמיד חכם.  לעומת זאת, התוספות מסבירים (כתובות סב, ב ד"ה דהוה צניע ומעלי)  שמידותיו של רבי עקיבא היו נעלות גם בתקופת היותו עם הארץ. הרצון שלו לנשוך תלמידי חכמים נבע ממידותיו הטובות. הוא התייחס בדבריו לחכמים גאוותנים, הפורשים ללא סיבה מעמי הארצות ומתנשאים עליהם.

[4] "Treatment of open fractures due to dog bite" by Dimant A, Liebergall M, Porat S and Mosheiff R,.

Harefuah. 1997 Apr 1;132(7):461-3, 527.

[5]" Domestic donkey (Equus africanus asinus) bites: An unusual aetiology of severe scalp injuries in Morocco ",  by Hatim Droussi, Driss El Amrani, Meriem Dlimi, Kelthoum Elatiqi, Samira Boukind, Aristomenis K. Exadaktylos, Scott Weiner and Saloua Ettalbi,

 African Journal of Emergency Medicine ,

Volume 4, Issue 4, December 2014, Pages e5-e8.

[6] Paediatric open tibiofibular fractures following a donkey bite. A report of two cases", by "

H.G. Tiemdjo, T. Coulibaly and A.A. Touré, Orthopaedics & Traumatology: Surgery & Research,

Volume 95, Issue 4, June 2009, Pages 314-318

[7] "הנחיות למניעת כלבת באדם", נובמבר 2021, אתר משרד הבריאות.

[8] "Fatal fat embolism following severe donkey bites", B. Bloch,  J Forensic Sci Soc, 16 (1976), pp. 231-233

[9]  פציעות אורתופדיות, בעיקר שברים בעצמות הארוכות הן הגורם השכיח ביותר לתסמונת זו. שיעורי התסחיף בשברים של העצמות הארוכות נעים בין 1% ל -30% מהמקרים. שיעור התמותה של תסמונת זו הוא כ 10%-20% מהמקרים. להרחבה ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Fat embolism" (=תסחיף שומן).

[10] בפירוש "שפתי חכמים" מבאר: "מתנוונה - לשון חולי מתכחש גופו והולך שלא מת מיד" (במדבר, שם). הביטוי "מתנוונה והולך", מופיע בחז"ל במקורות נוספים, למשל: "אלא מתנוונה והולכת" (סוטה, פרק ג, משנה ה) וכן בתלמוד בבלי: "מתנוונה והולכת בידוע שהיא טריפה" (חולין נז, ב).

[11] התוצאה תלויה בסוג הנחש, באזור הגוף שננשך, בכמות הארס המוזרקת ובמצב הבריאותי של האדם. האומדנים מדברים על 20,000 עד 125,000 מקרי מוות בשנה בעולם. להרחבה ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "snakebite" (=נשיכת נחש). בנוסף, כיום בבתי חולים, מחזיקים נַסְיוּב נגד ארס (Antivenom)  -  נסיוב המופק מדם בעלי חיים, ובו נוגדנים לטיפול בפגיעה של ארס, כתוצאה מהכשה או עקיצה – לטיפול בהכשות של סוגי הנחשים השכיחים באותה מדינה שבו שוכן הבית החולים. בעבר, שלא היו קיים הנסיוב נגד ארס, ארס הנחש היה משפיע במהירות על האדם המוכש,  ובמקרים רבים היה גורם למותו.

[12] תל בקרבת כפר מנחם בשפלת יהודה; תל א-סאפי בערבית המזוהה עם גת – עיר פלישתית.

[13] "חשיבותו של החמור בתקופת הברונזה הקדומה לאור ממצאי החפירה בתל צפית",  י. שי, ה. גרינפילד, ט. גרינפילד, א. ארנולד, ש. אלבז וא. מאיר, קדמוניות 154: 88-91, 2017. 


© כל הזכויות שמורות למחבר

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

UA-41653976-1