הבגדים המופלאים של בני ישראל

 מאת: אורן סעיד

ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר ולא החליפו את בגדיהם. באורח ניסי, הבגדים גדלו עימם ולא היה בבגדים ריח זיעה.

נאמר בפרשתנו בפרק ח פס' ד: "שמלתך לא בָלְתָה מֵעָלֶיך...זה ארבעים שנה" . מסביר בספר "מעם לועז" [1] את גודל הנס שנעשה לבני ישראל במדבר:

"ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר ולא החליפו את בגדיהם. לא היה להם צורך לכבס את הבגדים, כי העננים היו נושפים בהם ומכבסים אותם כאילו נתכבסו באותה שעה. ועוד, שבכל אותו זמן שלא החליפו בגדים, לא היה בהם ריח של זיעה ; והיו הבגדים גדלים עמם כשושנים וכעשבים נותני ריח, והשיבו לבם בריחות אלו; וזהו שאומר הכתוב: 'וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן' (שיר השירים ד, יא), שהיה ריח בגדיהם כריח סממני הקטורת שהיו מקטירים בבית המקדש הנקרא לבנון; ואפילו התינוקות שיצאו ממצרים לא החליפו בגדיהם בגלל גדילתם, לפי שעשה הקב"ה נס שהבגדים היו גדלים עמם".

חלזון הגפן - הקונכיה גדלה עם גדילת החלזון.
מתוך ויקימדיה

השבלול

כאמור, בני ישראל לא נזקקו ללכת לתופרת כדי להרחיב או להאריך את הבגדים, כדי שיתאימו לגוף, כי הבגדים גדלו יחד איתם!

רש"י מפרש: "...כמו שהיו גדלים היה גדל לבושן עימהן כלבוש הזה של חומט שגדל עמו". לדעת רש"י חומט הוא שבלול (חלזון), וכן תרגם רש"י "והחומט"(ויקרא יא,  ל), לימצ"א בלעז שפירושו חלזון [2].

מחלקת החלזונות היא הגדולה שבמערכת הרכיכות, וכוללת כ-90000 מינים. גופם של רוב החלזונות, הנקראים בטעות בשם "שבלולים", נתון בתוך קונכייה קשה, העשויה שתי שכבות: מבחוץ שכבת קונכיאולין, שהוא חומר קרני, ומבפנים שכבה סידנית. לקונכייה כמה פיתולים לולייניים, הנוספים וגדלים יחד עם גדילת גופו של החלזון. בשעת סכנה, או למניעת התייבשות, מתכנס החלזון בתוך קונכייתו [3].

ריח הזיעה

כאמור, ריח זיעה לא נדף מבגדי בני ישראל, למרות שהלכו עם אותם בגדים במשך 40 שנה.

הזיעה נפלטת מבלוטות הזיעה. בגוף האדם קיימים שני סוגים של בלוטות זיעה. הסוג הראשון – בלוטות אפוקריניות, ממוקמות במפשעה ובבתי השחי. בלוטות אלו מייצרות זיעה שבה קיימים חומרים שומניים. הסוג השני - בלוטות אקריניות, פרוסות על רוב אזורי הגוף, ומייצרות זיעה המורכבת בעיקר ממים ומספר סוגי מלחים.

נושא רגיש במיוחד, בעיקר בארצות החמות הוא ריח הזיעה. הזיעה שמפרישות בלוטות הזיעה שבעור היא כשלעצמה חסרת-ריח. פעילות הבלוטות האפוקריוניות היא שגורמת בעיקר לריח הגוף הנובע מהזעה, בגלל חיידקים המפרקים את החומריים האורגניים המצויים בזיעה[4].

כדי למנוע את התפרקות הזיעה ואת ריחה, יש להקפיד על רחצה לעיתים קרובות, על אוורור הגוף ע"י לבישת בגדים המתאימים לאקלים ולעונות השנה, ואפשר גם להיעזר בתכשירים המנטרלים את ריח הזיעה[5] (דיאודורנטים). בני ישראל במשך 40 שנה לא נזקקו לזה, ואפילו ריחות בשמים נדפו מבגדיהם!

בדרך אגב, ברצוני להתייחס לשתי עניינים נוספים בנושא הזיעה:

1. המלח שבזיעה: הזיעה מכילה כ-חצי אחוז מלח [6]. זיעה שמתנדפת, משאירה מאחוריה שאריות מלח, שריכוזם הולך וגובר ככל שכמות הזיעה רבה יותר. הסיבה שבזיעה נפלטים מלחים היא, ככל הנראה, שמאחר ונוזלי הגוף מכילים מלח, לא קיימת אפשרות להפריש נוזלים, שמטרתם קירור הגוף, מבלי שיכילו מלח. אילו כן היה ניתן, היה זה כאילו לגוף יכולת ליצור מים מזוקקים. הבלוטות האפוקריוניות מפרישות זיעה בריכוז מלח גבוה יחסית לסוג השני של הבלוטות  - הבלוטות האקריניות -  אשר פרוסות על רוב אזורי הגוף [7].

2. הזעת-יתר [8]: הזעת-יתר נגרמת מפעילות יתר של מערכת העצבים בחלק הגוף המזיע. האזורים בהם מורגשת בעיקר הזעת-יתר הם הרגליים, הידיים, הפנים ובתי השחי. ההזעה מחריפה במצבי לחץ, מצוקה נפשית וכמובן – כשהחום עולה. הזעת-יתר לא גורמת לבעיות בריאות או לאובדן משמעותי של נוזלים. הבעיה היא בעיקר אי הנוחות והמבוכה הנגרמים מפלגי הזיעה הניגרים. כ-5% מאוכלוסייה סובלים מהזעת-יתר והתופעה פוגעת באופן שווה בגברים ובנשים. כיום ניתן לטפל בבעיה בשני אופנים: זריקה חדשנית או ניתוח.

 

---

[1] דברים חלק ב, עמ' תל-תלא. תחילתה של הסדרה "ילקוט מעם לועז" בחיבור בשפת הלאדינו של החכם רבי יעקב כולי‏‏ (1689-1732) על ספר בראשית ומחצית ספר שמות עד פרשת תרומה. על משקל ספר זה, המשיכו את החיבור חכמים שונים: ר' יצחק מאגריסו השלים את היצירה על ספר שמות וכתב את היצירה על ספר ויקרא ובמדבר (ככל הנראה על פי רשימות שהותיר רבי יעקב כולי). ר' יצחק ארגואיטי חיבר את הפירוש לספר דברים. ובתקופתנו, בה תורגמו הספרים לעברית, הסתיימה עריכת הסדרה על ידי הרב שמואל קרויזר-ירושלמי (ע"פ ויקיפדיה בערך "ילקוט מעם לועז").

[2] ע"פ "אוצר לעזי רש"י", הרב יואל קטן, ויקרא יא, ל.

[3] ע"פ האנצ' לנוער "יבנה" בערך "חלזון",  הוצאת יבנה, 1995. ראה גם בויקיפדיה בערך "קונכיה".

[4] להרחבה ראה בויקיפדיה בערך "זיעה".

[5] ע"פ האנצ' לנוער "יבנה" בערך "זעה ובלוטות זעה",  הוצאת יבנה, 1995.

[6]  מגזין Popular Science,  ינואר 2000,  , "why does sweat contains salt"  מאת telney archer, עמוד 84.

[7] ע"פ המאמר "מדוע בזיעה נפלטים גם מלח", דניאל בן-הלוי, המחלקה לכימיה ביולוגית, מכון ויצמן למדע, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי.

[8] מתוך העיתון של קופ"ח לאומית "בריאות לכל", גליון 11, יוני 2002.

© כל הזכויות שמורות למחבר