תורה ומדע

מאת: אורן סעיד

תוף מרים הוא למעשה תוף מסגרת.זהו תוף העשוי ממסגרת עץ, עליו נתמחה יריעת עור.

לאחר הנס של קריעת ים סוף, מספרת התורה, שמרים הנביאה, אחות משה, לקחה את התוף בידה והכתה בו, וכששמעו כל הנשים את קול התוף נאספו אליה, ואף הנשים נשאו עמן תופים והכו בהם לאות שמחה וללוות את השירה: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (טו, כ).

גם כאשר דוד מביס את גוליית, הנשים יוצאות לקראת שאול ודוד בתופים ובמחולות: "וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים" (שמואל א, יח, ו). גם בתו של יפתח יוצאת לקראתו בתופים ובמחולות, לאחר הניצחון במלחמה מול עמון: "וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת" (שופטים יא, לד). למן ציורי הקיר המצריים ועד להווי הבדואי של היום, ידוע מנהגן של הנשים לקבל את פני המנצח בתופים ובמחולות. על שימוש התוף במעמד של שמחה מעידים כתובים רבים (ירמיהו לא, ד; תהלים קמט, ג ועוד).

אשה אירנית מנגנת בתוף מרים -
תוף מסגרת, בציור מהמאה ה-17.
מתוך ויקיפדיה

בפעם בראשונה שאנו מוצאים אזכור למילה תוף במקרא, בספר בראשית, כאשר יעקב בורח מלבן הארמי עם שתי נשותיו, ילדיו ומקנהו, רודף אחריו לבן, וכאשר משיגו, שואל אותו: "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר" (בראשית לא, כז).

רבי סעדיה גאון מבאר: "בְּתֻפִּים - דפוף". "וּבִמְחֹלֹת - טבול" (שמות, שם). מבאר הרב יוסף קאפח[1]: "טבול - ממין התוף יותר גדול, ומקישים עליו בידיות של עץ בזמן שעל התוף מקישים ביד. על פי פירוש זה, מוזכרים בפסוק שני מיני תופים: תוף קטן שמתופפים בו בידיים ותוף גדול יותר שמתופפים עליו באמצעות מקלות.

התופים הראשונים, הורכבו מגזע עץ חלול, שעליו הודבקה יריעת עור של בעל חיים כגון עז, כבש ואף דג. יריעת עור נמתחו גם מעל בורות חלולים על מנת ליצור תופים גדולים או מעל פתחים בעציצים או דלעות כדי ליצור תופים קטנים. על התופים הקטנים תופפו בידיים ואילו על התופים הגדולים באמצעות מקלות[2].

תופי מסגרת שימשו את התרבויות העתיקות של המזרח התיכון לפני כ-5,000 שנה. תוף מרים הוא התוף העתיק והבסיסי בעולם של תוף מסגרת. זהו תוף העשוי ממסגרת עץ, עליו נתמחה יריעת עור. כלי נגינה זה היה בשימוש במצרים העתיקה לטקסים דתיים וכן אצל האשורים הקדמונים. נשים תופפו בכלי זה, בעיקר בתהלוכות, חגיגות והלוויות[3]. לפי זה מובן, שלמרים היה תוף כזה, כי במצרים העתיקה הנשים השתמשו בכלי נגינה זה. נאמר בפסוק "אֶת הַתֹּף", עם ה' הידיעה, והכוונה, התוף שהיה מוכן אצלה, והיתה רגילה להשתמש בו[4].

עד סוף שנות החמישים של המאה ה-20, ראשו של תוף היה עשוי כמעט תמיד מעור של בעלי חיים. ראשים מודרניים עשויים כיום כמעט תמיד מפלסטיק. בדרך כלל משתמשים בסוג כלשהו של פוליאסטר חזק ועמיד.

סוג נוסף של תוף עליו מתופפים ביד הוא הדרבוקה. הדרבוקות היו עשויות מחרס בצורת גביע ועל ראשן מתוחה פיסת עור. הדרבוקות קיימות כבר אלפי שנים והיו בשימוש בתרבויות מסופוטמיות ומצריות עתיקות[5].

בארץ ישראל נתגלה תוף מהתקופה הממלוכית (1517–1260), באתר בית ציְדה, השוכן בבקעת בית צידה בתוך שטח פארק הירדן בצפון-מזרחה של הכנרת. התוף עשוי מנחושת, קוטרו 21 ס"מ וגובהו 10.6 ס"מ. התוף נושא כתובת ערבית ומעוטר בחריתה ובתבליט. על שפת התוף ארבע לולאות לנשיאה ושישה עשר קרסים למתיחת העור[6].

למעט התוף הנ"ל מהתקופה הממלוכית, בארץ ישראל לא נמצאו עד כה שרידי תופים יותר עתיקים. בתבליטים ובפסלונים שנמצאו במצרים, התוף עגול, וקוטרו כ-25 ס"מ. זהו תוף מסגרת רדוד וללא הצלצלים השלובים כיום בתוך המסגרת[7].

[1] תרגום התפסיר של רב סעדיה גאון ע"י הרב יוסף קאפח, מתוך חומש "תורת חיים" הוצאת מוסד הרב קוק.

[2] Secrest, Rose ,"Drum", How Products Are Made. . Encyclopedia.com. 15 Jun. 2024

[3] אנצ' בריטניקה באנגלית בערך "tambourine" (=תוף מרים).

ראה גם: "tambourine "VSL-Academy.

[4] על פירוש "דעת מקרא" לפסוק הנ"ל, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים.

[5] Sadie, Stanley, (1980). "Darbuka". The New Grove Dictionary of Music and Musicians. Vol. 5. p. 239

[6] ווסטנהולץ ג' נ 2007. צלילי מוזיקה עתיקה. ירושלים, 75, 31.

[7] אנצ' מקראית, בערך "נגינה וזמרה", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1962.