איסום התבואה בימי קדם

 מאת: אורן סעיד

יוסף אסף כמות גדולה מאד של תבואה עבור שנות הרעב. יוסף השתמש בטכניקות מיוחדות לשימור התבואה.

בפרשת מקץ אנו קוראים שיוסף אסף כמות גדולה מאד של תבואה עבור שנות הרעב: "וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים; וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ ; וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר"(מא, מז-מט). כידוע, ישנה בעיה כאשר מאחסנים תבואה לזמן ממושך, התבואה חשופה להופעתם והתפתחותם של מזיקים כגון: פטריות עובש ומיקרואורגניזמים אחרים, חרקים, יונקים ועופות מזיקים. בעיה זו עולה מדברי המדרש: "ר' תנחום אומר: ציוה יוסף, ובנו את האוצרות בכל עיר ועיר, וקיבץ את תבואות הארצות לאוצרות והיו המיצרים מלעיגין עליו ואומרים: עכשיו התולעת אוכלת את כל אוצרות יוסף. ולא שלטה בהם רמה ולא חסרו עד יום מותו כלום וכלכל את כל הארץ" (פרקי דרבי אליעזר, לט). כיצד שמר יוסף על כמות גדולה כל כך של תבואה בהצלחה רבה?

האבן עזרא בפרשתנו מבאר: "ויצברו בר - ...והאומר כי אויר מצרים לח בעבור היאור ולא יעמד שם דגן שבע שנים, יוכל לערבו עם דברים שיעמידוהו" (מא, לה). אלו דברים ערב יוסף בתבואה על מנת שתוכל להתקיים זמן רב?

קנקנים לאגירת תבואה מקפריסין מתקופת הברזל.
יוצר: Hanay.
מתוך ויקימדיה

א.     רש"י מפרש "אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ - שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה ונותנין בתבואה מעפר המקום ומעמיד את התבואה מלירקב" (מא, מח). בבראשית רבה[1] מובא:"...ר' נחמיה אומר ערב בהם עפר וקטומיות (=אפר בארמית) דברים שמעמידים פירות", ובפירוש המיוחס  לרש"י מבאר: "עפר אדומה שם בתוכה כדי שלא תרקב והיא ארץ מלחה". הביטוי "ארץ מלחה" נזכר בספר ירמיהו: "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב" (יז, ו). "ארץ מלחה" היא קרקע בעלת ריכוז מלחים גבוה מדי לשימוש חקלאי. א"כ, לפי פירוש רש"י, העפר הנזכר במקורות הנ"ל, הכיל שיעור גבוה של מלח שהוא כידוע חומר משמר וגם דוחה והורג חרקים במזון.

ב.      במסכת שבת נאמר, ש"חוֹמְטוֹן" הוא חומר השומר על החיטים: "אמר ליה: עירבת לי בהן (בתבואה) קב חוֹמְטוֹן ?" (לא, א). ה"ערוך[2]" מביא שני פירושים למילה "חוֹמְטוֹן": 1. עפר מלוח, מן "ארץ מלחה". 2. חול. בפירוש רבנו חננאל[3]: "חומטון, חול מערבין בתבואה ואינו בא בה סלמנטון (=תולעת של חטין)". ע"פ רש"י במסכת ביצה, הריח של אותו חומר הוא זה שגורם להרחקת מזיקי התבואה: "שדה שיש בה אדר אינה נגזלת ואינה נחמסת, ופירותיה משתמרין - ... ולי נראה שהוא [האדר] מין עשב חשוב, וְזַרְעוֹ מתערב עם הפירות, ובשדה לבן קאמר, ומשתמרת התבואה מן הכנימה והתולעים, שריח אותו זרע מבריחן והורגן, כדאמר בחומטין שמשמר התבואה במסכת שבת (לא,א)" (טו, ב).

ג.        הרמב"ן מפרש: "ירא פרעה איש נבון וחכם - אמר לו שיצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על כל הארץ, ויפקד עוד פקידים תחתיו שילכו בארץ ויקבצו את כל אוכל, כי לא יוכל השליט ללכת בכל הארץ. ואמר לו שיהיה נבון וחכם, נבון, שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו, ולתת להם כדי חיותם, וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה. וחכם, שידע לקיים התבואה שלא תרקב, שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו, כגון חומטין שהזכירו רבותינו (שבת לא א), והכסף החי הממית הכנימה, וכיוצא בהן. ואמרו בבראשית רבה: ערב בהן עפר וקיסומיות דברים שמקיימין את התבואה, ואמר יוסף כל זה בעבור שיבחרו אותו, כי החכם עיניו בראשו" (מא, לג). הרמב"ן מציין ש"כסף חי" – כך כונתה הכספית בעברית בעבר – קוטלת את הכינה. דברי הרמב"ן (1194-1270) נובעים מכך שבימי הביניים השתמשו בכספית מעורבת בחלבון ביצה כתכשיר נגד כינים ולהקלה על דלקות וזיהומים בעור[4].

הידע והיכולת לאסם מלאי של מזון לתקופה ממושכת יחסית - הם שאיפשרו לאדם הקדמון לנטוש את חיי הנדודים והחיפוש היומיומי אחר מזון ולהקדיש את זמנו ומרצו להתפתחותו הכלכלית והרוחנית.

הגורמים המשפיעים על התפתחות המזיקים בתבואה[5]

א. גורם הלחות: בכל גרגיר תבואה יש כמות מים המשתנה בהתאם לדרגת הבשלתו. כמו כן, לחות הגרגירים מושפעת מן הלחות היחסית שבאוויר בו הם נמצאים, וזה משתנה כמובן באזורים שונים ובעונות שונות. עלייה בלחות הגרגירים מעבר לגבול מסוים מביאה לתופעות בלתי רצויות בערימת הגרגירים המאוחסנת, כגון: הופעתן והתפתחותן של פטריות-עובש עד כדי השחתת הערימה כולה.

ב.  גורם הטמפרטורה: באיסום גרגירים חשובות הטמפרטורות הנמוכות להגבלת התפתחותם של החרקים המזיקים ומיקרואורגניזמים.

ג.  פטריות עובש ומיקרואורגניזמים אחרים: בבדיקת דוגמאות מסחריות של חיטה בארה"ב התברר, כי סביב כל גרגיר נמצאים מ-3,300 ועד 56,665 נבגי פטריות עובש שהתמקמו כנראה בזמן התפתחות הגרגיר והבשלתו. אעפ"כ בהעדר תנאים מסייעים להתפתחותם - לחות וטמפרטורה מתאימות - הן אינן גורמות לנזק.

אמצעים לשימור התבואה

1. ייבוש התבואה: הורדת שיעור הלחות בגרגירים מתחת לסף התפתחותו של העובש.

2. הורדת הטמפרטורה: בטמפרטורת איסום של  10-15מעלות צלזיוס נמנעת כמעט כליל התפתחות עובש.

3. ניקוי התבואה מפסולת ומחומרים זרים משפיע בצורה חיובית על איסומה.

4. תכשירים כימיים למניעת התפתחות עובש.

איסום תת-קרקעי

שיטה זו נוסתה בקנה-מידה גדול, תוך שיכלולים מסויימים, בארצות דרום-אמריקה, והביאה לתוצאות משביעות רצון. איסום זה הוא, למעשה, שיטה עתיקת-ימים, הנהוגה גם היום בארצות של חקלאות פרימיטיבית ואקלים סובטרופי, ולפיה נשמרים הגרגירים בבורות או במיכלים חפורים בסלע ומכוסים חול וקש. יתרונות השיטה הם:

1. השקעת הון מינימלית.

2. הגרגירים באדמה נשמרים בטמפרטורה נמוכה ואחידה, המונעת את נדידת הלחות.

3. הצטברות פחמן דו-חמצני, ובעיקר הפחתת ריכוז החמצן בתוך המיכל התת-קרקעי, מגבילה או מונעת את התפתחות החרקים.

ממגורה  היא אסם תבואה גדול, בו מאחסנים בעיקר גרעיני תבואה. בימינו הממגורות בנויות בדרך כלל מעל פני הקרקע. לעומת זאת, בימי קדם, הממגורה היתה תת-קרקעית. למשל, בתל מגידו נתגלתה ממגורת ענק בעומק של 7 מטרים ובקוטר של 11 מטרים,  אשר קירותיה מדופנים באבני גוויל[6].

קיימת שיטה עתיקת ימים נוספת, לפיה אוחסנו גרגירים בימי קדם בכדים אטומים לגמרי ונשמרו למשך תקופות ארוכות. במשנה  במסכת כלים מוזכרים כלים מיוחדים שבהם נהגו לאחסן ולשמור זרעוני ירקות לזריעה: "הַפַּךְ וְהַטְּפִי...וְהַצַּרְצוּר... רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלָשְׁתָּן בַּזֵּרְעוֹנִים" (פרק ג, משנה ב).

התורה מתארת: "וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים" (בראשית מא, מז).  הרמב"ן מפרש ש"קמָצִים" הם בורות: "שהחפירות העשויות בארץ לאוצרות או לדברים אחרים יקראו קמצים" (שם). מכאן שיוסף השתמש באיסום תת-קרקעי כדי לשמור על התבואה מפני מזיקים. הוא הוסיף מלח וחול כדי להרחיק חרקים ובעלי חיים מהתבואה. א"כ "צפנת פענח" (יוסף) פענח את רזי איסום התבואה !

---

[1] פרשה צ אות ה.

[2] בעל הערוך  הוא ר' נתן בר יחיאל. נפטר בשנת 1106. רש"י מזכירו פעם אחת בפירושו (שבת יג, ב).חיבר את ספר הערוך שהוא מילון אנציקלופדי.

[3] פירוש רבנו חננאל נכתב כ-75 שנה לפני פירוש רש"י. שנת פטירה משוערת של רבנו חננאל 1055-6.

[4] ע"פ ויקיפדיה בערך כספית. כבר במאה הראשונה לספירה עמד הרופא היווני גלינוס על תכונת הרעילות של הכספית. לרוע המזל, במאה העשירית העניק הרופא המוסלמי הנודע אל ראזי, מחבר הספר הראשון בהיסטוריה על רפואת ילדים, הכשר מחודש לכספית כחומר משלשל. בעקבותיו הלכו רופאים נוספים שהכשירו תרופות המכילות כספית.

[5] ע"פ האנצ' לחקלאות, כרך שני, גידולי שדה וגן, בעריכת חיים הלפרין ז"ל, תל אביב, תשל"ב, בהוצאת האנצ' לחקלאות,  בנושא "איסום התבואה" עמ' 301-318.

[6] ראה באתר רשות הטבע והגנים, במאמר "גן לאומי – תל מגידו" מאת ענבל סמט.

© כל הזכויות שמורות למחבר